אחרי שני עשורי כישלון: החרדים ישתלבו בעולם התעסוקה? | מחקר

בצל האמירה של שר האוצר כי "מי שלא עובד שישב עם הילדים בבית" במכון למחקרי ביטחון לאומי פרסמו מאמר נרחב בנושא "שילוב חרדים בתעסוקה" | לפי הלמ״ס עומד קצב הגידול של אוכלוסייה זו על כ-4 אחוזים לשנה | רק 24 אחוזים מהגברים החרדים הפונים ללימודים גבוהים יזכו בתואר אקדמי, לעומת 47 אחוזים מהנשים החרדיות | לאחר שני עשורים של ניסיונות כושלים לשילוב של המגזר, מחקר מקיף מציג: כך ישולב המגזר החרדי בעתיד הכלכלי של מדינת ישראל

חרדים בטבריה | צילום אילוסטרציה: דוד כהן, פלאש 90

הפסיכולוג והחוקר ד"ר שלמה בלאק הד"ר תומר פדלון והחוקר ותת אלוף (מיל.) ד"ר מאיר אלרן פרסמו מאמר נרחב במכון למחקרי ביטחון לאומי בנושא שילוב חרדים בתעסוקה, תוך התמקדות בניסיונות שנעשו שני העשורים האחרונים להניע את התהליך, כמו גם הסיבות שניסיונות אלו נכשלו.

בראשית דבריהם הביאו הכותבים את המספרים שמאחורי החברה החרדית בישראל על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. על פי הנתונים המגזר החרדי במדינת ישראל מונה למעלה ממיליון נפש, שהם כ-13 אחוזים מהאוכלוסייה כשקצב הגידול עומד על כ-4 אחוזים לשנה, יותר מכפול מהממוצע הישראלי.

מו כן, הילודה במגזר החרדי יותר מפי 2 מהמגזר החילוני, ובעוד הילודה במגזר חרדי עומדת על 6.6 ילדים, במגזר החילוני נקבע הנתון על 2.25 ילדים. בנוסף יש להביא גם את הנתון ש-58% מהחרדים הינם צעירים מתחת לגיל 19 – נתון הממצב אוכלוסייה זו כאחת הצעירות בעולם. ועל כן לפי הערכות זהירות, עד שנת 2065 יהיה המגזר החרדי שליש מאוכלוסיית המדינה, בלעה"ר.

על פי הכותבים, לנתונים אלו "משמעויות מפליגות על הכלכלה, שוק התעסוקה ותחומים רבים אחרים במדינה". עוד הוסיפו כי "ממשלת ישראל, מתוך מודעות לבעייתיות הטמונה במגמות אלה, הקצתה משנת 2010 ועד היום כ-1.7 מיליארד ש"ח לשילוב החרדים במערכת הכלכלית בישראל, בין היתר על ידי הכוונת חרדים למוסדות להשכלה גבוהה. במבחן התוצאה, מטרת העל של עידוד התעסוקה של חרדים לא הושגה. אחת ההשלכות לכך היא תחולת העוני של המשפחות החרדיות בשנת 2018, שהיא כמעט זהה לרמה של שנת 2003".

נתונים אלו גם היו הצידוק לפעולותיהם של יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו בתפקידו כשר האוצר בשנת 2003, כמו גם של שר האוצר הנוכחי אביגדור ליברמן, שהבהיר כי "מי שלא עובד שישב עם הילדים בבית".

יצוין, כי בשונה משר האוצר הנוכחי שמשתלח רבות באופן מכוון וממוקד נגד המגזר החרדי, כשכיהן נתניהו בתפקיד עשה צעד זה כחלק מקיצוץ רוחבי כצורך השעה, כאשר למרות זאת על פי הכותבים ההשפעה הייתה "שולית".

"בשנת 2003 שיעור התעסוקה בקרב חרדים עמד על 43 אחוזים לעומת 73 אחוזים בקרב יהודים שאינם חרדים. כעבור שש שנים, בשנת 2009, שיעור התעסוקה בקרב החרדים עלה ל-49 אחוזים, בעוד התעסוקה בקרב יהודים לא חרדים עלתה ל-77 אחוזים. מכאן שהעלייה במועסקים החרדים עמדה על 6 אחוזים, והעלייה במועסקים שאינם חרדים עמדה על 4 אחוזים. כפי שניתן לראות, הפער בין עליית התעסוקה בין חרדים לשאינם חרדים היה כבר אז זניח. משכך, הקיצוצים בתקציבי הילדים התבררו כאמצעי שאינו יעיל לעידוד יציאת חרדים לשוק התעסוקה באופן ממוקד" מבהירים כותבי המאמר.

הכותבים הוסיפו וסקרו את צעדי הממשלה ביולי 2010, אז נקבעו יעדי תעסוקה לאוכלוסייה בכלל ולחרדים בפרט לעשור שבעקבותיו. כשהמטה לקידום תעסוקת חרדים במשרד העבודה והרווחה מופקד על מימוש היעדים הממשלתיים. "פעילות המטה כוללת בין היתר תכניות סיוע להכשרת חרדים, קורסים להשלמת השכלה בסיסית באנגלית ומתמטיקה ופיתוח היצע העבודה למגזר החרדי. בעקבות מהלכים אלה עלה שיעור המועסקים החרדים מ-48 אחוזים ב-2010 ל-65 אחוזים בשנת 2019, ואילו באוכלוסייה שאינה חרדית, שיעור התעסוקה בשנת 2010 עמד על 78 אחוזים. לעומת 86 אחוזים בשנת 2019.

ואיפה הגברים?

עקב האכילס בהקשר זה נשאר תעסוקת גברים חרדים. העלייה המצטברת בשיעור המועסקים החרדים מורכבת בעיקר מעלייה בנשים חרדיות. בין 2010 ל-2019, שיעור הנשים החרדיות המועסקות עלה מ-56 ל-77 אחוזים, בעוד שיעור הנשים המועסקות שאינן חרדיות עלה מ-75 ל-84 אחוזים (סה"כ 9 אחוזים). מולן, שיעור הגברים החרדים המועסקים עלה בתקופה זו מ-40 ל-53 אחוזים, בהשוואה לגידול בתעסוקת גברים שאינם חרדים שעלה מ-81 ל-88. גם נתונים אלה מלמדים כי המהלך דאז, שתכליתו הייתה לשלב את האברכים בעולם התעסוקה, לא צלח, גם אם הוביל לעלייה מבורכת בשיעור הנשים העובדות" מבהירים כותבי המאמר.

לסיום הסקירה בדקו הכותבים גם את נתוני השילוב בהכשרות המקצועיות, כמו גם אחוזי הנשירה וההבדלים בין הגברים והנשים: "אמנם נרשמה עלייה ניכרת במספר החרדים הפונים ללימודים אקדמיים (מ-3,599 סטודנטים בשנת 2010 ל-9,028 בשנת 2019, לא כולל סטודנטים באוניברסיטה הפתוחה), אולם, דו"ח מבקר המדינה (2019) מצביע על כך ששיעור הגברים מתוך הסטודנטים החרדים נמצא במגמת ירידה (מ-35 אחוזים ב-2010, ל-33 אחוזים ב-2017). נתונים אלה משקפים את מספר הסטודנטים הפעילים בזמן הדגימה ולא את מסיימי התואר. יש לדעת כי סטודנטים חרדים מתמודדים עם שיעורי נשירה גבוהים במיוחד (פי 3-5 מאחוזי הנשירה של האוכלוסייה הכללית). על פי דו"ח מבקר המדינה מ-2019, רק 24 אחוזים מהגברים החרדים הפונים ללימודים גבוהים יזכו בתואר אקדמי, לעומת 47 אחוזים מהנשים החרדיות".

לאור כל הנתונים שהובא לעיל כותבים החוקרים כי מסקנת הדוקטורט של בלאק היא, "שגם בהיבט החברתי-תרבותי, ניסיונות השילוב של החרדים בעולם החילוני לא עולים יפה. חרדים המשתלבים בעולם ההשכלה והתעסוקה סובלים ממצוקות פסיכולוגיות וחברתיות, שמקורן אינו טמון בהכרח בפערים הקשורים להעדר לימודי ליבה, אלא נובעים גם מחוויית הזרות והשהייה במרחב שאינו רגיש לאורח חייו של החרדי. זאת, גם מחששו של החרדי שהשתלבותו שלו בחברה הכללית עלולה לפגוע באופן עקיף באורח חייה של קהילת האברכים, שהוא מבכר שתמשיך להתבדל מהאוכלוסייה הכללית.

"לחשש זה שותפים הרבנים ומנהיגי הקהילות, הגורסים כי שילוב חרדים בחברה הישראלית מהווה איום פוטנציאלי ל"התבוללות החרדים". לכן הם נמנעים מלעודד את תלמידיהם לנסות לרכוש השכלה אקדמית ולצאת לשוק התעסוקה, ולעיתים אף מגלים התנגדות פומבית לצעד שכזה. עם זאת, הניסיון מראה כי כשמדובר במסגרות לימוד המותאמות לסביבה החרדית, אלו אינן נתפסות כאיום ואינן זוכות להתנגדות".

אסטרטגיות כושלות

עוד ממשיכים החוקרים ומסכמים את הסיבות להיכשלות של שלל המאמצים שנעשו: "האסטרטגיות שננקטו עד כה במטרה מוצהרת להרחיב שילוב חרדים בשוק התעסוקה וההשכלה האקדמית לא ענו על הציפיות ולמעשה נכשלו. בחינה מדוקדקת של הנתונים מראה כי ניסיונות אלו לא התחשבו בצרכים הפסיכולוגיים של הפרט החרדי המוכן להשתלב בתעסוקה ובלימודים. הבנה זו נחוצה במיוחד על מנת לקיים התערבות יעילה, שתסייע לקהילה החרדית להשתלב בשוק התעסוקה. גיבוש צעדים כאלה צריך להתבסס על הבנה כי הנרטיב החרדי רואה בחרדיות את ממשיכתה של היהדות האותנטית, ומכאן החשיבות שבשימור הייחודיות של התרבות הקהילתית שלה. לכן, הטלת מה שנתפס בקהילה החרדית כסנקציות נגד אורח חייה נקלט כמסר אנטי-יהודי, המביא להתבצרות הקהילה בעמדותיה".

לסיכום מבהירים כותבי המאמר את הדרך בה אמורה המדינה לצעוד: "אם המדינה מבקשת שהחרדים ישתלבו בחיי המעשה במדינת ישראל, עליה לוודא וליצור רקע חברתי–תרבותי הולם, שילווה את מאמצי ההשתלבות בתחושות ביטחון של הפרט החרדי שאורח חייו הייחודי לא ישתנה. יתר על כן, אם המדינה מבקשת שחרדים ישתלבו בשוק התעסוקה, מוטב שתייצר גם תמריצים חיוביים, כגון מלגות לימוד לגברים חרדים ובעיקר הענקת סיוע בהקמת מסגרות הכשרה מקצועית באוריינטציה ובסביבה חרדית, תוך דגש על תוכן לימודים המותאם לחרדים ולאורח חייהם".

ניסיון של הרוב לכפות שילוב על קבוצת המיעוט עלול לגרור תגובה של התנגדות חריפה ולהעמיק עויינות. לחילופין, כאשר קבוצת הרוב מעודדת תהליכים חברתיים מתוך כבוד והכרה בערכיה של קבוצת המיעוט, אזי קבוצת המיעוט עשויה לפתח אמון ולשתף פעולה, מה גם שהרחבת מעגל התעסוקה עשוי להביא לשגשוג כלכלי בקרב הקהילה החרדית.

כתיבת תגובה