אי ביטחון תזונתי חמור: על כמה עומד קו העוני האלטרנטיבי?

סלי מזון לחלוקה למשפחות | צילום: קובי גדעון, פלאש 90

חודשיים למלחמת חרבות ברזל – ארגון לתת מפרסם את דו"ח העוני האלטרנטיבי לשנת 2023 ומתריע מפני מצב חירום חברתי-כלכלי בצל המלחמה שצפויה להחמיר ולהעמיק את העוני ולהביא למיתון. הדו"ח מצייר מצב חירום חברתי-כלכלי בצל המלחמה שצפויה להחמיר ולהעמיק את העוני ולהביא למיתון.

לפי הדוח, קיימת השפעה מיידית של המלחמה: ההכנסה של 19.7% מהציבור כבר נפגעה; 45.5% חוששים להתדרדר למצוקה כלכלית; 100% מהעמותות לא קיבלו סיוע מהממשלה מאז פרוץ המלחמה; קו העוני האלטרנטיבי (עלות מחיה מינימלית) עומד על 5,107 ₪ לנפש ו-12,938 ₪ למשק בית; 81.8% מנתמכי הסיוע בחובות, 85.1% במחסור אנרגטי; 79.3% סובלים ממחלה כרונית; 81.6% מהקשישים נתמכי הסיוע חיים בעוני ו-35.5% באי ביטחון תזונתי חמור.

השפעות המלחמה על העוני – הכנסתם של 19.7% מהציבור נפגעה כבר מתחילת המלחמה; 45.5% חוששים שיידרדרו למצוקה כלכלית בעקבותיה. רוב (85.3%) הציבור מאמין כי בעקבות המלחמה שיעור העניים יגדל. 100% מהעמותות ציינו כי לא קיבלו סיוע כלשהו מהממשלה מאז פרוץ המלחמה, וזאת על אף שבממוצע העמותות הגדילו את כמות המשפחות הנתמכות ביותר ממחצית (58.1%); פחות משליש (31%) מהעמותות קיבלו סיוע מהרשות המקומית. רק 9.1% ממנהלי העמותות סבורים כי הממשלה נותנת מענה לצרכים העולים מהשטח בעקבות המלחמה.

עלות המחיה בישראל – קו העוני האלטרנטיבי, שהוא עלות המחיה המינימלית בישראל, עומד על 5,107 ₪ לנפש ו-12,938 ₪ למשק בית (2 מבוגרים, 2 ילדים), בשעה שקו העוני של המוסד לביטוח לאומי הינו 3,851 ₪ ו-9,859 ₪ בהתאמה (במחירי 2023). עלות הקיום הנורמטיבית עומדת על 8,259 ₪ לנפש, ו-21,143  ₪ למשק בית.

אי ביטחון תזונתי – 709,500 (22%) משפחות חיות באי ביטחון תזונתי בישראל, מתוכן 332,175 (10.3%) באי-ביטחון תזונתי חמור; 1,138,594 ילדים (36.1%) נמצאים באי-ביטחון תזונתי. 78.7% מהנתמכים העידו שהאוכל שקנו לא הספיק ולא היה להם מספיק כסף לקנות יותר. כמחצית (50.8%) מהנתמכים שבביתם יש פעוטות, נאלצו לוותר על תחליפי חלב אם עבור תינוקם או לתת פחות מהכמות המומלצת.

פגיעה בתנאי המחיה – ל-81.8% מנתמכי הסיוע יש חוב לגורם כלשהו, פי 2.6 מהאוכלוסייה הכללית. זוהי עלייה בשיעור 36.1% ביחס לאשתקד (60.1%). ההוצאה החודשית הממוצעת של משפחה נתמכת עומדת על 9,529 ,₪ והיא גבוהה פי 1.6 מההכנסה החודשית הממוצעת שלה. 37.7% מהנתמכים חוו חסימה ו/או עיקול חשבון הבנק, פי 3.6 מהאוכלוסייה הכללית (10.6%). יוקר המחיה הוא הגורם הראשון למצוקתם הכלכלית של הנתמכים (50.2%(, ובמקום השני מחלה ו/או נכות (40.4%). מצבם הכלכלי של 62.1% מהנתמכים הורע בשנה שחלפה; 51.9% מהנתמכים לא מרוצים מחייהם.

דיור – 45.3% (2,688 ₪) מהכנסתם הממוצעת של הנתמכים מופנית לדיור; ל9.6%- מנתמכי הסיוע אין מקום מגורים קבוע והם מתגוררים אצל בני משפחה או חברים, בבתי מחסה, או שהם חסרי קורת גג. 64.2% מהנתמכים או ילדיהם התביישו להזמין אורחים לביתם בעקבות תנאי הדיור והמצוקה הכלכלית.

אי שוויון הזדמנויות בחינוך – 47.2% מנתמכי הסיוע העידו כי אחד או יותר מילדיהם נאלץ לעבוד בשל המצב הכלכלי; ל-69.4% מנתמכי הסיוע אין מחשב זמין ללמידה עבור ילדיהם. 85.1% מילדי הנתמכים ויתרו על חוגים, טיולים ופעילות בלתי פורמלית; 53.4% מהנתמכים לא הכניסו ילד/ים בגילי 3-0 למסגרת חינוכית כיוון שלא עמדו בתשלומים הנדרשים.

בריאות – 79.3% מנתמכי הסיוע סובלים ממחלה כרונית אחת לפחות, פי 2 מהאוכלוסייה הכללית. 70.4% מהנתמכים נאלצו לוותר על רכישת תרופות או טיפול רפואי נחוץ כי לא יכלו לשלם עבורם; 17.2% סובלים ממוגבלות נפשית.

תעסוקה – בקרב 64.9% מהמשפחות בגיל העבודה יש לפחות מפרנס אחד. 56.7% מנתמכי הסיוע מציינים כי מגבלה בריאותית מונעת מהם לעבוד או לשפר את מצבם התעסוקתי. 26.3% מהנתמכים מקבלים קצבת נכות עבורם ו/או עבור ילדיהם; 43.2% מנתמכי הסיוע אינם מכירים כלל את זכויותיהם או מכירים אותן במידה מועטה.

קשישים בעוני – 81.6% מהקשישים נתמכי הסיוע חיים בעוני, מהם 50.5% בעוני חמור וזאת על אף העלייה בקצבת אזרח ותיק בתוספת השלמת הכנסה. זוהי עלייה מאשתקד, (74.9% 48.8% בהתאמה(; יותר משליש מהקשישים הנתמכים נמצאים באי ביטחון תזונתי חמור; 52.1% מהנתמכים הקשישים אינם מרוצים מחייהם ו-65.8% חוו תחושת בדידות.

עוני אנרגטי – חוסר יכולת להבטיח אנרגיה מספקת לצרכים הבסיסיים של משק הבית, כגון: אספקת מים חמים, חימום או קירור הבית והפעלת מכשירים חשמליים. 85.1% מנתמכי הסיוע נמצאים במצב של מחסור אנרגטי, מתוכם 38.3% במחסור חמור. כמחצית (49.5%) מהנתמכים נותקו מחשמל או קיבלו מכתב התראה לפני ניתוק.

האחריות לטיפול בעוני – 77.3% מהציבור: הטיפול בעוני לא נמצא בסדר העדיפויות הלאומי/נמצא בסדר עדיפות נמוך. 79.5% סבורים כי הממשלה אחראית על טיפול בעוני, אולם רק 10.3% סבורים כי היא אכן מטפלת בבעיה.