בגלל שיטת החישוב: מי עלול לשלם יותר בנסיעה בתח"צ?

נוסעים בתחנת אוטובוס | צילום אילוסטרציה (ארכיון) מנדי הכטמן, פלאש 90

בדרכם לבית הספר ובסיום הלימודים מאות אלפי תלמידים בישראל, משתמשים דרך קבע בתחבורה הציבורית. אלא שבישראל, ישנן שתי שיטות תשלום בתחבורה הציבורית. השיטה הותיקה, היא באמצעות כרטיס הרב- קו: כרטיס הרב-קו הוותיק הינו כרטיס חכם שהחליף לפני כעשור את הכרטיסייה, אותה המבוגרים שבנינו נהגו לרכוש באוטובוסים. את הכרטיס ניתן להנפיק בעמדות של הקו בתחנות מרכזיות ובאפליקציות תומכות לאחר תשלום דמי משלוח.

מעבר להנפקת הכרטיס נדרשות פעולות נוספות: לבעלי זכאות הנחה כגון ילדים ונוער יש לטעון פרופיל לאחר הצגת המסמכים הנדרשים  מדובר בכרטיס בעל פרופיל הינו אישי ואינו ניתן להעברה.

מעבר לכך, יש לרכוש חוזה ייעודי לכרטיס: ניתן לרכוש חוזה של ערך צבור, שהינו למעשה הטענת יחידות שוות ערך כסף בכרטיס. חוזה ערך צבור מאפשר לשלם בעבור נסיעות בודדות בלבד. לחילופין ניתן לרכוש חוזה יומי או חודשי. כלל החוזים הינם בתשלום מראש ומחייבים תכנון מראש לגבי כמות הנסיעות הצפויה של בעל הכרטיס בהיבט הכדאיות. כמו-כן, ישנם מגוון חוזים תקופתיים בהתאם לאמצעי התחבורה (עם רכבת וללא רכבת) ובהתאם למרחק הנסיעה. את החוזים התקופתיים יש לרכוש ולטעון בכל פעם מחדש (יומי בכל יום, חודשי בכל חודש). בעיה נוספת השכיחה אצל ילדים ובני הנוער- במידה והכרטיס אובד יש להנפיק כרטיס מחדש באחת מעמדות על הקו ולנסות ולשחזר את היתרות בכרטיס בהנחה וטרם נוצלו.

השיטה השנייה, הינה תשלום באמצעות אפליקציה: ההרשמה לתשלום פשוטה ומהירה, כאשר המשתמש נדרש להזין פרטים אישיים ואמצעי תשלום באשראי פעם אחת בלבד, לבחור את הפרופיל המתאים במכשירו הנייד של התלמיד. חשוב לציין כי תלמידים זכאים לפרופיל נוער שמקנה להם הנחה של 50% מעלות נסיעה בודדת ומעלות חופשי חודשי. על מנת להזין את הפרופיל, יש לסרוק באפליקציה תעודת זהות של ההורה יחד עם הספח או תעודת מזהה של הנוסע – ת"ז / דרכון/ רישיון (לאישור הגיל). לאחר ההרשמה המהירה, כל מה שנותר לכם לעשות זה להוציא את הילדים לדרך לקראת שנת לימודים מוצלחת ומהנה.

בתחשיב שבוצע על ידי Moovit ו- Pango, שתי אפליקציות התחבורה הפופולאריות בישראל, שלכל אחת מהן למעלה מ-3 מיליון משתמשים בארץ, והתשלום על ידן מתבצע בסריקת קוד QR באמצעות הנייד, עולה כי בהיבט הכספי התשלום באפליקציות יכול להיות זול יותר בסופו של חודש. מדוע?

עלות של החוזה החודשי הזול ביותר ברב-קו במטרופולינים הגדולים הינה 236 ₪, בתשלום מראש. נוער זכאי ל 50% הנחה על הנסיעה הבודדת והחוזה החודשי. על מנת להצדיק את עלות החוזה של חופשי-חודשי הבסיסי (עד 15 ק"מ נסיעה וללא רכבת) על התלמיד לבצע לפחות 40 נסיעות באוטובוס, כלומר נסיעה בכל יום ביומו הלוך וחזור.  האלטרנטיבה בכרטיס הרב-קו היא רכישה של ערך צבור ואולם התלמיד עשוי למצוא את עצמו ללא יתרה אם לא מבצעים מעקב שוטף אחר היתרות. כלומר, הורה שטען חוזה של חופשי-חודשי בסיסי וילדו ביצע רק 10 נסיעות בחודש באוטובוס מקומי (למשל בחגים) שילם 88 ₪ מיותרים. מאידך, נוסע בעל ערך צבור שיבצע 60 נסיעות בחודש (למשל הלוך חזור לביה"ס ונסיעה לחוגים) ישלם תשלום עודף של כ 60 ₪ לעומת חוזה חודשי. בחישוב שנתי מדובר בתשלום עודף של מאות עד אלפי שקלים לתלמיד.

באפליקציה, אין גם את הדאגה שלא נשארה יתרה או שהכרטיס נשכח או אבד ובכך מתאפשרת למשתמשי האפליקציות הימנעות מקנסות. כמובן, שהשיטה מייתרת את הצורך להנפיק כרטיס פיזי, לטעון מנוי חודשי ולחשב כדאיות מראש בכל חודש בחודשו.

הסיבה לכך היא, שבאפליקציות, החיוב מבוצע בסיום כל חודש בדיעבד וללא צורך בטעינה מראש. בסוף כל חודש, האפליקציה מחשבת אוטומטית את כלל הנסיעות ומחייבת את החשבון לפי ההנחה המרבית ביותר עבורו בהתאם לשיטת החישוב של משרד התחבורה, בהתאם להרגלי השימוש ופרופיל הנוסע.

האם יבוא יום וגם כרטיס הרב-קו, שמשמש אלפי תלמידים חרדיים שאין להם מכשיר תומך-אפליקציות, יכלול את אותה שיטת חישוב, או יעניק הנחה בהתאם? ספק רב.