בחירות – ואיפה החירות?

אלה לא באמת הח"כים והשרים, ואפילו לא המשפטנים – שכוחם רב מאוד | מי שבאמת שולט במדינה וביד רמה מנווט את פעילותה לטובתו, אלה בעלי ההון | הרהורים נוגים על בחירות ועל חירות

רצועת החוף והמלונות בים המלח | צילום: אורטל צבר

בסוף השבוע החולף הגישו המפלגות השונות את רשימות מועמדיהן לכנסת העשרים וחמש, ובכך התחיל באופן רשמי הליך הבחירות. זהו הליך חשוב, שכן הוא מביע את הרעיון שהעם הוא הריבון ושמועמדיו הם נציגיו המעצבים את  גורלם. אולם האם אכן זהו המצב?

מעבר לדיון בנוגע לכוחה של מערכת המשפט בציבוריות הישראלית, נראה שבפועל גם בעלי הכוח הפוליטי הגדול ביותר, מונעים בפועל על ידי כוח גדול מהם – בעלי ההון אשר נעזרים בקשריהם השלטוניים להגדלת הונם וכוחם.

250/200 סייד בר + קובייה

מעבר לעובדה שפוליטיקאים בכירים מקושרים עד לצוואר עם בעלי הון, מקבלים מהם ערבויות בנקאיות (שמראש נועדו להיפרע), מקיימים פגישות פוליטיות בבתיהם, ואף נעזרים בהם בעיצוב רשימתם לכנסת (!), אביא שלוש דוגמאות המחזקות את טענתי:

1 . בזמנו שימשתי כיועץ לאישיות פוליטית בכירה ובמסגרת זו יעצתי לה להציג מענה אמיתי לבעיה שממנה סובל חלק נכבד מהציבור הישראלי; בעיקר השכבות החלשות ומעמד הביניים: הבנקים. הרעיון היה לפעול לריסון כוחם המופרז של הבנקים, לצמצם את יכולתם ללכוד אנשים במלכודות חוב, להוריד עמלות, לפרוס חובות למשפחות קשות יום, לצמצם את כוחם האדיר בהוצאה לפועל, ולפקח על המהלכים שהם נוקטים כלפי בעלי חוב (כמו, למשל, שימוש בחוקרים פרטיים). כמובן, הצעתי נדחתה. מעבר לעובדה שאותה אישיות פוליטית הייתה זקוקה בעצמה לבנקים כדי לממן את פעילותה, אין דבר מפחיד ומרתיע יותר מאשר מאבק בבנקים, אשר נועד מראש  לכישלון.  קבוצות השדולה (לובי) שלהם בכנסת יטרפדו כל פגיעה, ולו הקטנה ביותר בכוחם; זאת, כמובן, מעבר לחברי כנסת שכל תפקידם הוא לדאוג לאינטרסים שלהם, והם משמשים בפועל זרועם הארוכה של אותם גופים שהם בעלי הון ושררה!

2. מחירי הדיור בארץ גבוהים מאוד, ללא כל קשר לערכם הריאלי של הנכסים. בעיה זו ניתנת לפתרון באמצעות הפשרת קרקעות והקלות במתן היתרי בניה וביורוקרטיה. זאת ועוד, גם נושא שכירות הדירות פרוץ ונעדר פיקוח ורגולציה – המקובלות גם במדינות הקפיטליסטיות ביותר – על המחירים שאפשר לגבות, על חובות המשכיר ועל ההגבלות שיש לבעל הנכס בנוגע לעליית המכירים ולחוזה השכירות. למה זהו המצב? מי מרוויח ממנו?

ברור שהתשובה היא שרבים מאותם בעלי דירות ונכסים שייכים לקבוצה החזקה ביותר באוכלוסייה. זאת ועוד, גם לרבים מנבחרי הציבור, ולחברים ברשויות בעלות הכוח במדינה (כמו הרשות השופטת) יש מספר נכסים מניבים, והם מבכרים את טובתם האישית על פני הטובה הציבורית.

3. בעבר הייתה גאוותה של ישראל על כך שהיא מספקת שירותים בסיסיים מעולים לכלל התושבים, אך גם דבר זה משתנה והולך. למשל, פגיעה בשירותי הרפואה הציבוריים תוך קידום הרפואה הפרטית, מערכות חינוך השונות בפועל, בתוך מערכת החינוך הציבורי (!) תוך קיום פערים בתכנים ובתוכניות ההעשרה שהילדים מקבלים בין אזורים חלשים ואזורים חזקים. אפילו בענייני ביטחון – כולנו  זוכרים איך היחידות המיוחדות ביותר בצה"ל הוקפצו לפיגוע בתל אביב, בעוד ששבוע לפני כן לא נעשה מאמץ דומה, אפילו לא בקצת, בפיגוע באלעד. מדוע? מהם השיקולים לקבלת החלטות אלה ומי מקבל אותם בפועל? גם נתונים  אלה מבטאים את כוחו של הריבון האמיתי, בעלי ההון.

Inner article

 

כך, בעוד אנו ממהרים לקלפי, ושוגים במחשבה כאילו יש בכוחנו להשפיע על גורלנו בארצנו האהובה, המדינה מוכרת את נכסיה האדירים ביותר – ים המלח, גז, קרקעות – לבעלי עניין במחירי מציאה. צורת השלטון הפדאו-ווסאלית לא פסה מן העולם, אלא שהיום הוואסל מהרהר באשלייתו הרהורים נוגים על חירות.

שנה טובה ומוצלחת!

 

הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים", ומחבר שותף של הספר "Striking Kosher Gold"

Inner 620/130

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה