עד כמה שקשה להביט אל הימין השב אל השלטון וחוזר על טעויות השמאל – קשה עוד יותר להשלים עם שיטת השלטון המעוותת שמובילה לכך | בחירה של מפלגת שלטון שבראשה עומד אדם אחד, היא טעות | ואולי כדאי לאמץ את השיטה הצרפתית?
עופר נחשון 10.01.2023בימים אלה מתנהג הימין בישראל כמו אדם בפוסט-טראומה. לאחר שהימין שלט בישראל כמעט ברצף משנת 1996, הוא איבד את שלטונו למשך שנה וחצי. בשנה וחצי זו העצימה ממשלת השמאל את חטאי הימין בכל הנוגע לניתוק מהעם: הגדילו את מספר השרים, הכניסו לכנסת חברי כנסת "נורווגים" רבים, חילקו תקציבים, ומינו מקורבים; הן מקורבים קרובים, והן מקורבים רחוקים.
עתה, מששב הימין לשלוט, הוא מתנהג כאילו הוא מתקנא בשמאל, וממנה אף הוא שרים רבים ומיותרים. יש משרדים שבהם מכהנים שני שרים (למשל, יואב קיש שר החינוך, וחיים ביטון שר במשרד החינוך; שר העבודה יעקב מרגי, ושר במשרד העבודה יואב בן צור); בסך הכול: 31 שרים. בכך מנסה הימין להתעלות על ממשלת השמאל שקדמה לו. מעבר לכך, ממונים סגני שרים, ובנקודת הזינוק כבר ממתינים "נורווגים" חדשים להיכנס לכנסת. בנס נחסכת מאתנו ההמצאה המדופלמת של "ראש ממשלה חליפי". לשם השוואה, בסין עם 1.5 מיליארד אזרחים, יש 29 שרים, בגרמניה – 16 ובארצות הברית הגדולה – 15 שרים בלבד.
התופעה מעידה, כמובן, על אובדן דרך, ומעבר לכשליה האתיים ש בה גם כשלים אופרטיביים. בהשוואה לממשלה רחבה, קל יותר לנהל דיונים, להגיע להחלטות אופרטיביות, ולפקח על ביצוען בממשלה צרה. גם הכנסה של חברי כנסת נורבגיים מגבילה את כוחם ואת עצמאותם של חברי הכנסת, והם נתונים למעשה לחסדיהם של השרים שהתפטרו מחברותם בכנסת כדי שאלה יוכלו להשתלב בה – כאשר במידה והם אינם מרוצים, השרים יכולים להתפטר ולשוב להיות חברי כנסת במקום מחליפיהם. כך עשה בממשלה הקודמת שר הדתות לשעבר, מתן כהנא, שהתפטר מכהונתו כשר, וחזר לכנסת, כדי לדחוק את חבר הכנסת לשעבר יום טוב כלפון, שהתנדנד פוליטית.
מעבר לכך, בממשלה גדולה נאלץ ראש הממשלה להשקיע מזמנו וממרצו באחזקתה הרצופה, שמא תתפורר – דבר הגוזל ממנו משאבים רבים החשובים לניהול המדינה, וגם משפיעים פעמים רבות על האובייקטיביות של שיקול דעתו. המבנה הפוליטי בארץ, שבו קיום הממשלה יכול להיות תלוי באדם אחד, בחירה של מפלגת השלטון שבראשה עומד ראש הממשלה היא הגורם לרעה החולה הזו ולרעות נוספות, התורמות לחוסר היציבות השלטונית הקיימת כאן כבר תקופה רבה. מוטב היה אילו היה ראש הראשות המבצעת נבחר באופן ישיר, כך שלא ייאלץ לשלם נדוניה לחברי הקואליציה.
זאת ועוד, לטעמי רצוי להגדיר מחדש את הסמכויות של נשיא המדינה ושל ראש הממשלה. על נשיא המדינה להיות נבחר באופן ישיר ולהיות אחראי על יחסיה האסטרטגיים של ישראל, ועל התוויית כיוונים כללים בתוך מדיניות הפנים, ואילו על ראש הממשלה להתמנות על ידי הנשיא ולהיות מעין "שר על" האחראי על הניהול השוטף של המדינה; החל בביטחון פנים, וכלה במיטות בבתי חולים. חָלאים רבים הנפוצים כיום במדינה, כמו ההפקרות בדרום והעדר המשילות, נובעות מהעדר של גוף אחד בעל כל הסמכויות הנדרשות, והמסור כולו לטיפול בבעיות אלה במישור האופרטיבי.
שיטת שלטון כזאת קיימת למשל, בצרפת, שבה ממונים השרים על ידי הנשיא. שיטה זו תורמת ליציבות השלטונית, ומסייעת בבחירת שרים מתאימים למשרדיהם – מאחר והם ממונים ישירות על ידי הנשיא (למשל, בצרפת שר הבריאות הוא רופא, שר האוצר כלכלן וכד').
מבנה השלטון בארץ עדיין איננו יציב והוא נשען רבות על מבנה השלטון הבריטי – הסובל גם הוא מחוסר יציבות. מדי פעם בפעם מבקשים לערוך בו שינויים (בשנת 1996 הייתה בחירה ישירה לראשות ממשלה, דבר שלא צלח מאחר והוא נעשה בצורה לא בשלה, וללא התוויית מסגרת תומכת מתאימה). אולם מאחר שאלה המוסמכים לחולל את השינויים החוקתיים הללו, אשר בפועל אמורים להגביל את כוחם, הם עצמם בעלי העניין, הסיכוי שהוא אכן יקרה קלוש.
"עבר אדם ושנה בה … נעשית לו כהיתר" (קידושין דף מ')
הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", כותב הספר "להבקיע מאה שערים", וכותב שותף של הספר "Striking Kosher Gold"
11/01/2023 19:22
נתניהו נראה כמו ילד שיתנהג טוב ומחכה לקבל סוכריה, ואת סמוטריץ לא צריך לייצג