בין דרעי לליצמן: מה עומד מאחורי הטבת המס בפריפריה

הזנקת מכרזים בפריפריה או הטבה למשקיעים וקבלנים? • כתשעה מיליארד שקלים נכנסו לקופת המדינה ממס רכישה בשנת 2019, אך ליצמן סבור שיש להוריד את רף המס למשקיעים בפריפריה • לטענתו, “עלייה במספר הדירות להשכרה בפריפריה תספק מענה למשקי בית המעדיפים מגורים בשכירות” • ומי שמח על ההודעה?

שר הפנים אריה דרעי ושר הבריאות יעקב ליצמן מבקרים יחד עם אנשי רפואה בנתב"ג | צילום: אבשלום שושני, פלאש 90

האם ליצמן דואג לחרדים, לקבלנים, לעצמו – כנציג ציבור שמניע מהלכים – או שמא הוא נוהג בסך הכל כשר שיכון חכם שאכן מקדים רפואה למכה, ומניח יסודות איתנים לפתרון הדיור הבא? הדעות בעולם הנדל”ן חלוקות, אך רובן ככולן תמהות על הצעד של ליצמן, ששלח לשר האוצר ישראל כ”ץ מכתב בו טען כי לדעתו יש להחזיר את מס הרכישה הנמוך בפריפריה.

המכתב, שנשלח למשרד האוצר מגיע בעיתוי מצוין מבחינת זמינות הנמענים ופחות בשל תוכנו. שכן, במשרד האוצר שאליו מוען המכתב, האור לא כבה בימים האחרונים והחשיבה היא איך מוספים לתקציב המצומק עוד כסף, יש מאין. יודגש, ליצמן ומשרדו הם גורמים מייעצים בלבד. אין להם כל אמירה בעניין, וישראל כ”ץ יכול למסמס הצעה זו לרוח, כפי שעשה לרפורמת החמאה של שוסטר.

בשנת 2015 הטיל שר האוצר הקודם משה כחלון מס כבד על המשקיעים בדירות. 8-10% מס לרוכשי דירה שנייה ויותר או למחזיקים בה. הפצצה שנפלה על כיסי המשקיעים גרמה למכירתן של כ-22 אלף דירות בארבע השנים האחרונות. כ-9% מתוך 240 אלף דירות שהיו בידי המשקיעים בשנת 2015. נתון נוסף הוכיח עד כמה היה המהלך נכון. בשנת 2015 הגיעו רכישות המשקיעים לכ-40% מתוך 16.1 אלף דירות שנמכרו בחודש יוני של אותה שנה. מדובר על 6,400 דירות שנפלו כפרי בשל לידי המשקיעים והושכרו לשוכרים שקצרה ידם מלרכוש לעצמם נכס למגורים.

קשה להאמין שנערי האוצר יוותרו על ביצת הזהב הזאת. בשנים האחרונות הרוויחה מדינת ישראל הון רב ממס הרכישה שהוזנק גבוה. בשנת 2019 סך הכנסות המדינה ממס רכישה עמד על כ-8.9 מיליארד שקל.

כעת מגיע ליצמן ומבקש לבטל את מס הרכישה בפריפריה, אך להמשיך עם המס הגבוה במרכז הארץ. להערכתו, “הפחתת מס הרכישה באזורי הפריפריה בלבד תתמוך במדיניות הממשלה להביא לשינוי במגמת העלייה במחירי הדיור וזאת באמצעות המשך ריסון ביקוש המשקיעים במרכז, הסטה של ביקושים מהמרכז לפריפריה (בשל הפרשי המיסוי שייווצרו) והמשך בנייה חדשה לטובת הביקוש לדירות להשקעה”, כך כתב ליצמן במכתבו לשר האוצר כ”ץ.

ההצעה של ליצמן אמורה לעזור לקבלנים להתמודד עם ההיצף של הבנייה בפריפריה. מכרזים רבים בערים קרית אתא, באר שבע, שדרות ועפולה נכשלו משום שהחברות לא הצליחו לשכנע את הבנקים שקיים ביקוש לדירות באזורים הללו. במכרזים שיצאו לדרך נותרו הקבלנים עם מלאי לא מכור של דירות. התוצאה: ירידות מחירים קלות בפריפריה לעומת עליות מחירים במרכז, כך על פי סקר הלמ”ס האחרון. אז מדוע לגרום לעליית מחירים בפריפריה ששוב יקשו על המשפחות החרדיות לרכוש דירות?

באותו סקר התברר שבשנה האחרונה קצב התחלות הבנייה במרכז ירד לעומת עליות חדות בפריפריה. כך למשל נרשמה עלייה בקריית ים של 5,463.6% לעומת השנה שעברה, אור עקיבא 5,087.5%, קרית גת כ-900%, באר יעקב כ-500% בית שמש 261%. לעומת זאת העיר תל אביב חוותה ירידה של 2.6% בהתחלות הבנייה, בת ים כ-10%-, הרצליה כ-15%-, קריית אונו 25.8%-, יבנה 37.9%-, אור יהודה 40.2%- והעיר חולון שרשמה את הירידה החדה ביותר בהתחלות הבנייה 51.6% במינוס. וזה המקום לתהות שוב: מדוע לשנות את הסטטוס המצוין כרגע לחרדים שרוצים לרכוש דירות בפריפריה ולהקפיץ את המחירים עם כניסת משקיעים שלפעמים לא רואים בעיניים? לליצמן הפתרונים.

משפט אחד שנכתב במכתב שעותק ממנו נשלח לעיתונות, מעלה את התמיהה עוד יותר. ליצמן מציין במכתב כי “עלייה במספר הדירות להשכרה בפריפריה עשוי לספק מענה למשקי בית המעדיפים מגורים בשכירות”. כותב השורות יושב בתוך עמו ולא מכיר אף משפחה שמ-ע-ד-י-פ-ה לגור בשכירות. בואו נצא לרחובה של עיר ונשאל: מי מעדיף לגור בשכירות? מי מעדיף לזרוק לפח מדי שנה עשרות אלפי שקלים רק בגלל שאין לו את הסכום הראשוני לרכוש דירה? אנחנו לא מכירים. שוב, לליצמן הפתרונים.

מתגובות הקבלנים בכל הארץ נראה שהם ציפו לכך. המשקיעים הם סחורה טרייה וטובה עבור הקבלנים. אפס כאבי ראש. הם משלמים בזמן ולא דורשים בדרך כלל אף שינוי בדירה. הקבלנים לא רואים את המשקיעים מחתימת החוזה ועד למסירת המפתח, לעומת רוכש שקונה למשפחתו וקופץ לבניין פעם ביומיים לראות האם הבלוקים עומדים ישר ואיפה מיקמו את השקע מאחורי המקרר. המשקיעים עדיפים לקבלנים עשרת מונים. הם מקדמים במהירות את סיום תהליך שיווק הדירות.

 

Inner article

אפשר לדון את ליצמן לכף זכות שאולי הוא לא רואה לנגד עיניו את הקבלנים או את המשקיעים אלא את רוכשי היד השנייה. ליצמן הוא חסיד גדול של המענקים לרוכשי יד שנייה. זהו מהלך מצוין לחרדים המעוניינים לרכוש קורת גג לעצמם ולא משנה מתי נבנה הבית. אין ספק שמענקים לרוכשי דירות יד שנייה יביאו להתנפלות המונית על הפריפריה אלא שמישהו צריך לממן את המענקים הללו. יתכן שהמהלך הנוכחי מול דמי השכירות ההולכים ועולים – עוד יתברר כהקדמת רפואה למכה.

מלחמת הקרדיטים

ואולי, רק אולי, יש כאן איזושהי מלחמת קרדיטים בין שני שרי השיכון החרדים, ליצמן כשר השיכון ודרעי כשר הפנים היושב על משבצת שר הפריפריה ומחזיק תחתיו את מנהל התכנון. שניהם רוצים להציג הישגים, ושניהם נלחמים על אותן פיסות קרקע ועל אותה דעת קהל חרדית.

ציפור קטנה לחשה, כי מתחת לפני השטח, מתנהלת מלחמה בלתי נראית בין שתי הלשכות. הרקע: פרסומים על כוונתו של ליצמן לקדם החלטת ממשלה להקמת עיר חרדית בשטחי המועצה האזורית שפיר. כאמור, ליצמן ביקש לקדם החלטת ממשלה ששפיר על כל 35 אלף יחידות הדיור שבה, תוכר כעיר חרדית – דבר שיחייב את מועצה אזורית שפיר לעשות כך גם אם הממשלה תיפול עוד חצי שנה בגלל סיפוח או תקציב. אלא שלא חלף שבוע, והשר דרעי תדרך והתראיין לשני כותבים בכירים בעיתונות הפנים-חרדית, אבי בלום (‘משפחה’) ויעקב ריבלין (‘בקהילה’), וסיפר כי הוא מקדם מהלך לספח את האזור בשפיר שכבר תוכנן לכ-10,000 יח”ד (לגובה) לעיר קרית גת. המתחם יתוכנן מחדש, ובמקום כעשרת אלפים יחידות דיור יהיו בו רק כ-7,500 יח”ד בגלל הורדת גובה והקצאת שטחי ציבור גדולים יותר כפי שנדרש בשכונות חרדיות. הסיפוח יניח את ראש העיר אבירם דהרי בשליטה מלאה על התכנון. כיום, אמנם, דהרי טוב לחרדים, אולם בל נשכח ששכונת ‘כרמי גת’ מתאכלסת במהירות מפתיעה ובבחירות הקרובות העירייה יכולה ליפול קרית גת לידי ראש עיר אחר שיעשה הכל כדי שחרדים לא ‘יכבשו’ את עירו. ומה אז יעשה דרעי?

מעבר לשאלת האחראי בשטח, הסיפוח עלול לשכפל את תמונת המצב ההזויה של אלעד ופתח תקווה. שעל פי החלטת ועדת הגבולות מהשבוע שעבר, כ-3,500 יח”ד במתחם סירקין הקטנה (סירקין דרום) עברו בה מפתח תקווה לשטח השיפוט של אלעד החרדית. כלומר, השכונה תהיה קרובה הרבה יותר לפתח תקווה מאשר לאלעד. בין השכונה החדשה הצמודה לפתח תקווה לבין העיר אלעד חוצצים כביש 6 האימתני, כביש 40 העתידי (שאמור להיות עוקף פ”ת) וקילומטרים רבים של שממה.

הסיפוח של חלק משפיר לקרית גת ייצור מצב של שתי שכונות סמוכות: האחת עם פיתוח עשיר, של עיר מבוססת והאחרת עם פיתוח כפרי, של מועצה אזורית או להיפך. יתכן גם שהתחרות בין השכונות עוד תביא לתושבים רק טוב, והפיתוח כמו גם השירות העירוני בשכונות הסמוכות – יגרמו לקנאה בעיר הוותיקה ובקיבוצים השכנים.

 

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה