בית הדין לעבודה מעקר מתוכן את יתרונות ‘חברה משפחתית’

הכרעה נגד נישומים מחברות משפחתיות בתביעתם נגד הביטוח הלאומי על שגבה מהם תשלומים על הכנסות שלו נכנסו אליהם כיחידים לא היו מחויבים בדמי הביטוח הלאומי • קיים חשש כי פסיקת בית הדין לעבודה תהווה מסמר אחרון בארון הקבורה של החברות המשפחתיות וחברות הצינור שבשנים האחרונות הומרו כללי המיסוי החלים עליהם

בית הדין לעבודה | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

עו”ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, שכיהן בעבר בתפקיד הממונה על הכנסות המדינה, עולה להתקפה חריפה, על החלטת בית הדין האזורי לעבודה לפני כשבוע, לפיה, הכנסות של חברה משפחתית, חייבות בדמי ביטוח לאומי, גם במקרים שבהם ההכנסה הייתה פטורה, אם היא הייתה מתקבלת אצל אדם יחיד.

את טענותיו כנגד פסק הדין, הוא שוטח בשני אפיקים. האחד כלפי ההחלטה עצמה: לין טוען כי ההחלטה שגויה מיסודה ומערערת את תשתית קיומו של מוסד שקיים עשרות שנים, בניהול עסקים בישראל. “חברה משפחתית אינה יצור חדש ואינה תמרון של מיסוי. היא הוקמה בזמנו, לאחר חשיבה מעמיקה מול רשויות המס, על מנת לאפשר ליחידים לפעול במסגרת של חברה, כאשר במהות, אופי הפעילות הוא אישי. היחיד אינו מתחמק ממס, היחיד נושא על כתפיו באופן ישיר את המיסוי”.

250/200 סייד בר + קובייה בכתבה

באפיק השני תוקף לין את הסמכות לקבל החלטות בנושא. לדבריו, “ההחלטה מהווה חריגה מסמכותו של בית הדין לעבודה, שעניינו עיסוק ביחסי עבודה. החלטה חייבת להתקבל ברמה של חלוקת סמכויות בין בתי המשפט, על ידי בית משפט העליון, או למצער על ידי בית משפט מחוזי. לא יתכן שבית דין לעבודה, שאמון על טיפול ביחסי עבודה בין מעסיק לבין עובד או בסכסוכי עבודה, מקבל החלטה כה גורפת, המערערת מן היסוד את מבנה ניהול העסקים בישראל”.

מדובר כאמור, בהחלטה שקיבל בית הדין האזורי לעבודה, ב-50 תביעות (שאוחדו) נגד הביטוח הלאומי. על פי בית הדין, הכנסות של חברה משפחתית חייבות בדמי ביטוח לאומי, גם במקרים שבהם ההכנסה הייתה פטורה מתשלום אם היא הייתה מתקבלת אצל אדם יחיד.

Inner article

על פי פסק הדין, גם רווחי הון (לרבות ממכירת נדל”ן) והכנסות מריבית, דיווידנד והשכרת דירה למגורים – שלא חייבות בביטוח לאומי כשהן מיוחסות לנישום יחיד – יחויבו במקרה שמדובר בחברה משפחתית. כמו כן, על פי פסיקת בית הדין, ניתן לחשב את ההכנסות כביכול חולקו כדיבידנדים באותה שנה בה הוכנסו לחברה ולגבות עבורן את דמי הביטוח הלאומי, גם אם לא חולקו בפועל.

אפרת נוימן מסבירה ב’דה מרקר’, כי בני משפחה הבוחרים להתאגד באמצעות חברה משפחתית, עושים זאת פעמים רבות משיקולי מס. בחברה משפחתית, המכונה גם חברת צינור (במסגרת זו נכללת גם חברת בית), ההכנסה החייבת או הפסדיה של החברה, מיוחסים לצורכי מס לבעל המניות הגדול ביותר בחברה (הנישום המייצג). כלומר, היא נהנית מיתרונות ההתאגדות כחברה ומצד שני המיסוי הוא ברמה האישית. השלכות הפסיקה הזאת – אם לא תשתנה בערעור – פוגעות באופן דרמטי, ביתרונות שיש לאופן ההתאגדות הזה.

בשנת 2008 הועבר תיקון לחוק הביטוח הלאומי, שנתן מקום לפרשנות ולגביית דמי ביטוח לאומי, בשונה ממה שהיה נהוג עד לאותה שנה. מפסק הדין עולה כי בין הביטוח הלאומי לבין לשכת רואי החשבון, התקיימו דיונים ותכתובות רבות בנושא, ולבסוף נקבע שההחלטה תהיה בתוקף משנת המס 2014. בהמשך, לאחר תביעות שהוגשו לבית הדין לעבודה, שוב חזר בו הביטוח הלאומי מחוות הדעת הקודמת, וקבע כי החל מ-2018 לא יינתן הפטור.

בפסק הדין הכריעה נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, השופטת הדס יהלום, בהסכמת נציגי הציבור מטעם העובדים והמעסיקים, לטובת הביטוח הלאומי. היא קבעה כי ביטוח לאומי פעל כדין והפרשנות שלו הייתה נכונה, כאשר חייב את בעלי המניות בחברות משפחתיות בדמי ביטוח, בגובה ההכנסה החייבת שהכניסו, כאילו היא חולקה בסוף אותה שנת מס, זאת מבלי להביא בחשבון את סוגי ההכנסות ואת הפטור שחל במקרה של יחיד.

עו”ד (רו”ח) אלכסנדר שפירא, שייצג את מרבית התובעים, אמר ל’דה מרקר’ כי בכוונתו להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי. “קיימות אלפי חברות משפחתיות בישראל, נוסף לשורה ארוכה של חברות בית, הכפופות אף הן לאותו סעיף 373א. אימוץ פרשנותו של המוסד לביטוח לאומי, כפי שקבע בית הדין האזורי, יביא לתוצאות בלתי מתקבלות על הדעת וממילא גם להיעלמותן מהעולם התאגידי. יש לקוות אפוא כי בית הדין הארצי ימנע זאת”.

שפירא מוסיף, כי בשנים האחרונות התקבלו תיקוני חקיקה, שהחמירו את כללי המיסוי החלים על חברות משפחתיות וחברות בית. “לא יהיה זה אפוא מרחיק לכת לומר, כי אימוץ פרשנותו המוטעית של המוסד לביטוח לאומי, יהיה בגדר המסמר האחרון בארון הקבורה של החברות המשפחתיות וחברות הבית”.

Inner 620/130

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה