בשבוע הבא: מארין לה-פן או יאיר לפיד

מבין את הכעס. מקרון בנאום בחירות | צילום: Frederic Legrand – COMEO, שאטרסטוק

בראשון הקרוב יצעדו אזרחי צרפת פעם נוספת לקלפיות וזאת על-מנת לקבוע סופית מי יהיה נשיא הרפובליקה החמישית. האם יהיה זה עמנואל מקרון, המועמד המוביל בסקרים, או מארין לה-פן, מועמדת הימין השמרני והקיצוני.

היהודים ברובם המכריע מעדיפים את מקרון. לה-פן היא בתו של מכחיש שואה מוצהר שהודח על ידי בתו מהמפלגה על רקע האנטישמיות שלו. חלק גדול ממייסדי מפלגתה, ממנה פרשה בשבועיים האחרונים בין הסיבוב הראשון לסיבוב השני, הם אנטישמיים במידה כזו או אחרת.

היא עצמה לא נתפסה בביטויים אנטישמיים ישירים, אבל איך אומרים, האדם הוא תבנית נוף מולדתו. תבנית הנוף שראתה לה-פן בילדותה אינו אוהד יהודים בלשון המעטה. רבה הראשי של צרפת, הגר"ח קורסייה קרא ליהודי צרפת לא להצביע ל"קיצוניים מימין ומשמאל". למי שאינו מבין יהודית, נסביר כי דבריו כוונו ללה-פן.

אבל, מיהו זה שמתמודד מולה?

שאלה טובה. אבל לפני שנענה עליה נשאל אתכם מיהו יאיר לפיד, מועמד מפלגת "המרכז" יש עתיד? התשובה זהה לשני המקרים. לפיד אינו מה שהוא מציג את עצמו ומקרון אינו שונה ממנו. מפלגתו של לפיד מציגה את עצמה כמפלגת מרכז למרות שחברים מרכזיים בה משתייכים ללא ספק לשמאל הקיצוני.

במקרה של מקרון שבחר לקרוא למפלגתו קדימה, המצב הרבה יותר מורכב. ללפיד הצרפתי אין מפלגה מסודרת שניתן לבחון את עמדותיה לאורך זמן. האיש הקים את מפלגתו לפני כשנה…

ללפיד הצרפתי קווי דמיון רבים לזה הישראלי. הוא היה שר האוצר של צרפת (שר הכלכלה). עמדותיו מעורפלות וכוללות שלל אמירות פופוליסטיות סותרות. הוא נגד כוחם המופרז של איגודי העובדים במדינה ובד בבד הוא פרו איחוד אירופי שגישתו לשוק העבודה אינה רחוקה מגישת השמאל הסוציאליסטי.

הוא נגד ההגירה המוסלמית אבל תומך באיחוד האירופי על כל המשתמע מכך בעניין. הוא בעד ישראל אך בד בבד תומך בהמשך העברת מימון להנהגת ההזיה הנקראת הרשות הערבית שמושבה ברמאלל-ה. שוב, תמיכתו באיחוד שארגונים מטעמו פועלים בצורה גלויה נגד ישראל בשטחי יהודה ושומרון מעוררת ספקות לגבי תמיכתו בישראל.

כאמור, ביום ראשון נדע במי בחרו אזרחי צרפת. ואם יותר לנו לנחש, סיכוייו של מקרון להיכנס לארמון האליזה גדולים מסיכויו של מקבילו הישראלי להרכיב ממשלה כלשהי בישראל. עם זאת, קווי הדמיון ביניהם זועקים לשמיים ומצביעים על כשל מהותי בשיטה הדמוקרטית שמאפשרת לפופוליסטים להיבחר לעמדות מנהיגות.