דמעות על החורש | ‘שחורי הכיפה’ של החברה להגנת הטבע

כ-25,000 דונם, בערו והפכו למאכולת אש בהרי ירושלים | השריפה שהתמקמה במקום הראשון והלא מכובד – שריפת היער הכי גדולה במדינת ישראל, ש’ניצחה’ אפילו את השריפה הטראגית בהרי הכרמל | אך בעוד רובנו מסתפקים במלמול דברי ניחום לפיסת הטבע שהתלקחה ושבים לטרדות החיים, ישנם כאלו שהטבע בכלל, והרי ירושלים בפרט, הם נשמת אפם | הם הביטו השבוע כלא מאמינים בלהבות הענק שליחכו את שכיות החמדה של הטבע | אחד מהם, מוישי זינגר, צעיר חרדי בן 21 מביתר עילית, מתנדב בחברה להגנת הטבע, עובד בגן החיות התנכי ומוביל מאבקים סביבתיים לצד צפייה ומחקר אחר ציפורים | ראיון נוגה

צפרים חרדים בשירות רשות הטבע והגנים | צילום: משה זינגר

את ראשית השבוע הזה – רבים לא ישכחו. בעוד החשש הולך וגובר מהתחלואה הגואה בוריאנט הדלתא-קורונה, ובעוד רבים עסוקים בשאלה אם נגזר עלינו חלילה שוב סגר בחודש החגים – צדו הרי ירושלים את תשומת הלב של כלל אזרחי ישראל. להבות ענק כיסו כ-25 אלפי דונמים של יערות הכניסה לירושלים, כעשרה יישובים פונו, לצד בית החולים איתנים שהיה תחת מצור להבות וחוסיו פונו ברגע האחרון. יקב ‘המצודה’ נשרף כליל כשעובדי המקום נמלטים ברגע שבו נפלה על האזור כולו חשכת ענן-העשן הגדול, שהורגש עוד ימים ארוכים בכל ערי הסביבה.

כיום, הולכת ומתברר העובדה כי מקורה של האש הגדולה שבערה בשערי הבירה – ככל הנראה בהצתה. היא התחילה במדרון, שאינו נח למנוחה ושהייה, עובדה השוללת את האופציה של השארת מנגל בוער על ידי מטיילים. בנוסף דווח כי הלווין של נאס”א צילם ביום תחילת השריפה באיזור הרי ירושלים, ומהדיווח שהובא ב’ידיעות אחרונות’ עולה, כי בשעת פרוץ הלהבות היו בשטח שלושה מוקדי בעירה בסמוך ליישובים בית מאיר, שואבה, רמת רזיאל וגבעת יערים. אמיתי דן, חוקר אבטחת מידע ואנליסט מודיעין שצוטט בדיווח, הבהיר כי המרחק בין כל אחד מהמוקדים הוא כארבעה קילומטרים, כשהתיעוד שצולם במקום נלקח לאחר פרוץ הלהבות וללא שיהיה בין שלושתם חיבור של “קו אש” – עובדה, המקבעת את ההערכה כי מדובר בהצתה זדונית.

250/200 סייד בר + קובייה
העשן הכבד בהרי ירושלים | צילום: עמיר בלבן

ההתעסקות בשאלה האם מדובר בהצתה זדונית או שגגה, היא קריטית עבור הרשויות והאזרחים שלהבות האש האימתניות כילו את מפעל חייהם. אם מדובר בהצתה זדונית, ייכנס לתמונה ‘מס רכוש’, ואם מדובר בהצתה בשגגה עובר הטיפול נזקי השריפה ופיצוי האזרחים לחברות הביטוח השונות – למי שהחברות כלל הסכימו לבטחו. רק השבוע פרסם ישראל פלר ב’משפחה’ כי מיכה הררי יצרן כינורות, נבל וכלי מיתר נוספים שרווחו בתקופת המקדש – לא זכה לביטוח, כיוון שחברות הביטוח לא ששות לבטח את האזור המיושב הסמוך ליערות.

פיח ועשן בהרי ירושלים | צילום: עמיר בלבן

דמעות ביער

אך יש מי שניזוק, וכמעט ואין איש שם לב. הטבע המופלא, הצמחייה המשובבת את עיני כל עולי הרגל לירושלים, שעשרות אלפי דונמים ממנה הפכו לגפרורים מפויחים. תמונות ה”לפני ואחרי” מזירת הלהבות מכמירות כל לב. ובעוד רובנו מסתפקים במלמול דברי ניחום לפיסת הטבע שהתלקחה ושבים לטרדות החיים, ישנם כאלו שהטבע בכלל, והרי ירושלים בפרט, הם נשמת אפם. אנשים אלו הביטו השבוע כלא מאמינים בלהבות הענק שליחכו את שכיות החמדה שלהם.

כעת, משכובו הלהבות והוכרזה השליטה על האירוע הם צועדים בלב כבד בשבילים שאותם הם מכירים כאת כף ידם, לא מאמינים לנזק העצום, מזילים דמעות, ומודים לקדוש ברוך הוא שברוב חסדיו האירוע הסתיים ללא אבדות בנפש.

אחד מאלו הוא מוישי זינגר צעיר חרדי בן 21, שלמרות גילו הצעיר, כבר הפך לשם דבר בקהיליית שומרי הטבע בישראל. לצד שירות לאומי בחברה להגנת הטבע בתחנה לחקר ציפורי ירושלים, הוא עובד כמדריך בגן החיות התנכי. בזמנו הפנוי הוא עוסק בצפרות (תצפית בציפורים) ובמאבקים סביבתיים. ובשנה האחרונה הוא העמיק את החיבור שלו לטבע ולמד להכיר את משעולי ישראל בקורס מורה דרך ומדריך טיולים.

זינגר במחאה סביבתית | צילום: מצילים את הרי ירושלים

את הרי ירושלים אין צורך להכיר לו, הוא חי אותם ביום יום. אם תפגשו אותו, הוא יסביר לכם מיד אלו עצים נשרפו, מי מבעלי החיים החי באזור נפגע, ומה היקף הנזק שנגרם והצפי לשיקום האזור. לא רק בימי שרפות ואסונות הוא מתעורר לחיים. כשמכריו יראו אותו קורן מאושר יודעים הם כבר כי מדובר בציפור נדירה שהצליח ‘לצַפֵר’.

בתחילת השבוע, עת השתוללו הלהבות, זלגו עיניו של זינגר דמעות. עם הדיווח כי פרצה במקום שריפה, ידעו הוא וחבריו לקראת איזה אסון אנו צועדים, הלב שלהם פרפר, ועקב באדיקות אחר על  דונם שנכנע ללהבות, אחר כל שיח ששמט את ענפיו כמו גם אחר רגבי האדמה שהפכו לשחורים כפחם ונטולי כל זוהר בראשיתי.

נזקי האש בהרי ירושלים | צילום צביה אדלר

לאחר שהושגה שליטה על האש, והתבררו ממדי הנזק, ולאחר סיור ראשוני שלו בשטחים השרופים בכובעו כמתנדב בחברה להגנת הטבע, פנינו אליו, להבין את היקף הנזק, הכאב, והשיקום הממושך והמייסר.

האם ניתן כבר כעת לדעת את היקף הנזק שנגרם מהשרפה?

“הנזק כבד מאוד, השטח שנשרף עומד על כ-25,000 דונם, כך שרפה זו התמקמה לה במקום הראשון והלא מכובד – שריפת היער הכי גדולה במדינת ישראל. היא “ניצחה” בדונם אחד את השריפה והאסון בהרי הכרמל שם נשרפו רק כ-24,000 דונם”.

מבחינת השוואת נזקים, היכן נגרם יותר נזק, בשריפה בהרי ירושלים או בשריפה בכרמל?

“כמובן שמבחינת השוואת נזקים הנזק כאן שונה, בכרמל נספו לצערנו 44 אנשים רח”ל, וכאן ברוך השם תודות לעבודה מהירה בפינוי, לא היה נזק לנפש. אך להערכתי הנזק הסביבתי פה הרבה יותר חמור מהכרמל.

870/135 ליינר ארטקל

“ואסביר: רוב העצים שנשרפו הן פה והן בכרמל הם אורנים, הם אינם חורש טבעי אלא נטיעות קק”ל שננטעו במטרה לתפוס שטחים. יערות אורן אינם קריטיים מבחינה אקולוגית בגלל שהם סופחים את כל הנוזלים והמינרלים מהאדמה ולא נותנים להרבה צמחים אחרים נוספים לגדול, ובגלל שהם לא מספקים פירות הם גם לא מקיימים בעלי חיים רבים. בנוסף, האורן הוא עץ מאוד דליק ובעיקרון זה רק עניין של זמן עד שאיזה משהו ידליק אותו, אני אוהב לכנות אותו בשם ‘מכל נפט בצורת עץ’ “.

נזקי האש בהרי ירושלים | צילום צביה אדלר

אז מה הופך את הנזק הסביבתי בהרי ירושלים לחמור יותר?

“בהרי ירושלים, מלבד האורנים יש גם הרבה חורש טבעי, ‘חורש ים תיכוני’ המורכב מאלונים, אלות, אשחרים, קטלבים וכדומה. חורשים אלה הם מארג ביולוגי שלם, ומקיימים מאות מינים של חרקים, זוחלים, ציפורים ויונקים…

קחו לדוגמא את שמורת הר הטייסים. מדובר בשמורה שגודלה כ-500 דונם, והיו בה עצי הקטלב מהעתיקים ביותר בארץ; זה גם היה מהמקומות הטובים ביותר לראות את אחד הפרפרים הגדולים והצבעוניים בישראל, ‘קיסרית הקטלב’. בנוסף, בשמורה צמחו כמה מיני סחלבים נדירים. והיא נשרפה, כמעט כליל.

“בנוסף, גן החיות התנכי החזיר לשם בשני העשורים האחרונים יחמורים האחרונים. האזור כולו נשרף עד אפר, אנחנו מקווים שרוב היחמורים הצליחו לברוח בזמן, אבל כרגע אין להם לאן לחזור ואין לגן החיות מקום להשיב אותם אליו”.

נזקי האש בהרי ירושלים | צילום צביה אדלר

עשורים של שיקום

מהי הערכת הנזק לטווח ארוך מבחינה סביבתית?

“כרגע אפשר לומר רק, שמדובר בנזק גדול מאוד. רק כשהיער יתחיל להשתקם ויוכלו לראות מה השתקם ומה לא השתקם יוכלו להעריך בוודאות את רמת הנזק”.

כמה זמן ייקח למקום להשתקם במלואו והאם יעזרו לו להשתקם על ידי נטיעות?

“ייקח כמה עשורים. לצורך העניין, השריפה בכרמל הייתה לפני כעשור ובהערכה משנת 2020 ייקח להר עוד לפחות שני עשורים לחזור למה שהיה…

“בנוגע לעזרה למקום בנטיעות, עמדת החברה להגנת הטבע היא לא לנטוע. מבדיקת מקומות אחרים עם שריפות שבהם נטעו, הצמחייה שהשתקמה באופן טבעי הצליחה הרבה יותר מאשר נטיעות חדשות. לדוגמה, בשער הגיא בו הייתה שריפה ב-1995 – הנטיעות החדשות לא הצליחו כל כך. כיום אפשר לראות שכ-80% מהצמחייה שם היא מההשתקמות הטבעית ולא מאלה שננטעו”.

מה התחושות שלך לגבי האירוע?

“קשה. כואב מאוד… זהו אזור שטיילתי בו עשרות פעמים וראיתי בו עשרות מינים של בעלי חיים וכל פעם נפעמתי מהעוצמה הטבעית שבו. להכיר את האזור מלפני ולראות את מה שנשאר עכשיו… זה מכאיב”.

שחורי הכיפה

לסיכום, ניסינו להבין: מה גורם לנער חרדי להתחבר כל כך לטבע, ואף להוביל פעולות עבורו.

“מגיל קטן נמשכתי לטבע וסביבה וזה אך טבעי שאתחיל גם לעבוד בזה ולהתעסק בנושא. וזאת לצד עידוד מהסביבה שלי, משפחה ורבנים.

“הכי מיוחד שעשיתי הייתה השתתפות במה שנקרא ‘מירוץ אלופי הנדידה’ שזאת תחרות צפרות בינלאומית המתקיימת בישראל, במהלכה יש לקבוצות של צפרים 24 שעות לראות כמה שיותר מיני ציפורים בשטח נתון. מטרת המירוץ היא גיוס כספים לפרויקטים של שמירת טבע כאשר כל קבוצה מפיצה דף עם לינק לתרומות.

“ב-2019 הקמתי את הקבוצה החרדית הראשונה במרוץ, קראנו לה ‘שחורי הכיפה’ על שם הציפור ‘סבכי שחור כיפה’ וכרפרנס לכך שאנחנו חרדים… לאחר המירוץ שבמהלכו התניידנו רק על אופניים בניגוד לקבוצות האחרות שהתניידו עם רכבים, זכינו בפרס כקבוצה הישראלית שגייסה הכי הרבה כסף למטרות השימור”.

זינגר מקבל את הגביע | צילום: התחנה לחקר ציפורי ירושלים

מומלץ עבורך

תגובה אחת ל: "דמעות על החורש | ‘שחורי הכיפה’ של החברה להגנת הטבע"

  1. השם השליך את חמתו על עצים ואבנים.
    צריך להתחזק ולחזור בתשובה……

כתיבת תגובה