דרך החתחתים שצפויה לאריה דרעי ב'הדרך' | פרשנות

העיתון החדש בדרך. צילום: יונתן סינדל | פלאש 90

אם יש הגיון בעולם הזה, אז החשבון אמור להיות כך: אם למפלגה אשכנזית עם שישה מנדטים יש ארבעה עיתונים יומיים, הרי שלמפלגה ספרדית עם שבעה מנדטים אמור להיות לכל הפחות עיתון אחד. אז זהו, שרשמית יש לשס את 'יום ליום'. בפועל, המפלגה לא שיתפה פעולה עם העיתון ואף אחד לא ספר אותו במפלגה.

ההחלטה של אריה דרעי לפתוח עיתון חדש, בבעלות עקיבא אטון המזוהה עמו, היא החלטה נכונה. כיום נאלץ דרעי לחזר אחרי מערכות היומונים והשבועונים כדי לקבל כותרת ראויה. הגיע הזמן שיהיה לו עיתון משלו, עיתון איכותי שגם סופרים אותו, שיביע את עמדתו כמו שצריך מבלי לבקש טובות מאף אחד. זו חלק מהמהפכה, וטוב שהיא הגיעה – אם כי מעט באיחור.

להחזיק עיתון זה סיפור יקר מאד. יקר מאד. עם שכר הכותבים והעורכים עוד ניתן איכשהו להסתדר. בעידן הנוכחי שכל ילד זב חוטם הוא עיתונאי, אפשר לשלם גרושים ולקבל כתבות וידיעות טובות פחות או יותר. ההוצאה הגדולה היא ההדפסה וכמובן החלוקה לבתי המנויים. מדובר בסכומי עתק ולא ברור מי הספונסר שעומד מאחורי זה. דרעי, כבעל ניסיון, ככל הנראה תכנן מראש את הסעיף הזה. אחרת, העסק לא ישרוד.

בהמשך לסעיף הקודם: מקורות ההכנסה של העיתונות הם שני אפיקים מרכזיים: מודעות ומנויים. בעוד שמנויים מקווים בש"ס להשיג כמה שיותר (וזה לא יהיה קל בעידן הנוכחי בו הדיגיטל שולט), לגבי המודעות צפויים בש"ס לעבור שבעה מדורי גיהינום. כל מודעה של אירוע קיץ בירוחם, תיבדק מיד על ידי היועצים המשפטיים, מבקר המדינה וכל חשב מלווה בכל מועצה נידחת. ישאלו מה הקשר שלה למשרד הפנים או הנגב והגליל, ועד כמה היא משרתת את האינטרסים של המפלגה. במקרה הזה, היתרון של שס בקואליציה יהפוך למוקש לא פשוט בעיתון.

לא ברור מה יקרה כעת עם 'יום ליום', האם זה ימשיך או יחדל מלצאת לאור. העברת הבעלות לנעמה עידן (כשעד לרגע זה לא ברור מה עומד מאחורי רכישת עיתון הנמצא בהליך של כינוס נכסים), לא נעשתה בחלל ריק. סביר להניח שהרוכשים לא ציפו שזו תהיה התגובה. האם נראה כעת את הגר"מ מאזוז יוצא בקריאה לחסידיו לחתום על מנוי ואת אלי ישי מקבל עיתון מוכן מבלי להזיע עליו יותר מידי? ימים יגידו.