האוצר: "זעזוע חסר תקדים בשוק העבודה במהלך 2020"

עבודה | תמונה: pexels.com

אגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר מפרסם הבוקר סקירה על הפגיעה בשוק העבודה בישראל בשנת 2020 בהשוואה בין לאומית וביחס למשברי עבר, והתוצאה של הסקירה המחקרית, ברורה: על אף שבחודשים האחרונים נרשמת התאוששות הדרגתית בשוק העבודה על רקע הירידה בתחלואה והסרת המגבלות הבריאותיות, אירע זעזוע חסר תקדים בשוק העבודה במהלך 2020. עבודת המחקר התמקדה בחלקה הראשון בפגיעה שנרשמה בשוק העבודה בשנת 2020 בהשוואה בין לאומית, ובחלקה השני בהתאוששות ארוכת הטווח, שלה חשיבות רבה יותר.

משבר הקורונה פגע בשוק העבודה בישראל במידה ניכרת, גם בהשוואה למשברים משמעותיים קודמים. שיעור התעסוקה (לא כולל חל"ת) במשבר הנוכחי ירד ב-7.9 נקודות אחוז בשנת 2020 לעומת 2019, בהשוואה לירידה בגובה 1.7 ו-0.9 נקודות אחוז במשבר הדוט-קום והאינתיפאדה השנייה (2000-2003) ובמשבר הפיננסי העולמי (2008-2009) בהתאמה.

מאפייניו הייחודיים של משבר הקורונה מקשים על ביצוע השוואות בינ"ל על שוק העבודה. כך למשל, הבדלים במדיניות שימור העובדים בעסק או שימוש במנגנון החל"ת, גורמים לכך שההשוואות הבינ"ל הסטנדרטיות של שיעורי האבטלה או התעסוקה אינם משקפים את המצב היחסי בשוק העבודה בצורה מהימנה. לכן אנו בוחנים במיקוד זה את השינויים בשעות העבודה בפועל.

הירידה בסך שעות העבודה בישראל בחודשים אפריל-דצמבר 2020, ביחס לתקופה המקבילה אשתקד, הייתה מעט גבוהה בהשוואה למדינות אירופה: 8.2%- לעומת ירידה חציונית של 6.8%-. זאת על רקע ההגבלות הבריאותיות שהוטלו בישראל ובמדינות ההשוואה בחודשים אלו על הפעילות הכלכלית.

• • הירידה בסך שעות העבודה בישראל בולטת יותר בקרב גברים. בניגוד למרבית המדינות, הירידה בשעות העבודה בקרב נשים בישראל הייתה פחותה בהשוואה לגברים (7.4%- ו-8.8%- בהתאמה).
  • הירידה בסך שעות העבודה בולטת יותר בקרב עצמאים קטנים (שאינם מעסיקים): 13.4%- בישראל לעומת 9.8%- באירופה. ממצא שיכול להיות קשור, בין היתר, להגבלות שהוטלו בישראל על פעילות ומתן שירותים של יחידים (אחד על אחד) בחלק מהתקופה.
  • הירידה בסך שעות העבודה בולטת יותר בקרב בעלי מלאכה בתעשייה ובבינוי, עובדי משרד, והנדסאים וטכנאים. זאת על רקע ההגבלות שהוטלו בחלק מהתקופה גם על מקומות עבודה שאינם מקבלים קהל. מנגד, במשלח היד של עובדים מקצועיים בחקלאות חלה בישראל עלייה מרשימה ויחסית ייחודית בשעות העבודה (16.1%). זאת במקביל לירידה בתעסוקת פלסטינים בענף באותה התקופה.

הפגיעה בתוצר בישראל הייתה נמוכה יחסית להיקף הפגיעה בשוק העבודה בין היתר בזכות עלייה ביצוא (בעיקר היי-טק) ופערים גדולים ביחס ל-OECD בפריון בין ענפים שהושבתו יותר וכאלו שפחות, דבר שצפוי להגדיל את אי השוויון בהכנסות בישראל.

לאורך שנת 2020 נרשמה גם ירידה חדה יחסית בהיקף המשרות הפנויות. בחודשים מרץ עד דצמבר חלה בישראל ירידה ממוצעת בגובה של כ-48% במספר המשרות הפנויות ביחס לרמה בחודש ינואר, בהשוואה לירידה בגובה של כ-18% במדינות ה-OECD שנבחנו.

בדרך להתאוששות

שנת 2021 נפתחה בסגר שלישי והגבלות נוספות על הפעילות העסקית אך החל מחודש פברואר החלו הקלות משמעותיות בהגבלות, בניגוד למרבית מדינות ה-OECD, ושוק העבודה החל בהתאוששות מהירה שבאה לידי ביטוי בחזרה לתעסוקה ובקפיצה במספר המשרות הפנויות.

• • שיעור התעסוקה (לא כולל הנמצאים בחל"ת) עלה מ-51.1% בחודש ינואר 2021 (שיא הסגר השלישי) ל-56.0% במחצית הראשונה של חודש מאי. יחד עם זאת, שיעור התעסוקה במחצית הראשונה של חודש מאי היה נמוך ב-4.9 נקודות אחוז ביחס לשיעור התעסוקה טרום המשבר והמשמעות של כך היא פחות כ-328 אלף מועסקים.
  • בחודש מרץ 2021 זינק מספר המשרות הפנויות לרמה הגבוהה ביותר שנמדדה מאז שנת 2009 (אז החל ביצוע הסקר) – כ-118 אלף משרות, ובחודש אפריל חלה עלייה נוספת – לכ-130 אלף משרות פנויות. זאת בהשוואה לרמה ממוצעת של כ-56 אלף משרות פנויות ב-12 החודשים שקדמו לכך, ולכ-100 אלף משרות פנויות בממוצע בשנת 2019.