האסטרטגיה שמאחורי ההגה

אולם מדוע טויוטה והונדה הולכות בכיוון אחר ממה שנראה שהולך אליו העולם? מה ההיגיון העסקי בכך? אפשר לתת לכך כמה הסברים אפשריים:

1 . כשם שיש רבים המעוניינים ברכישת רכב חשמלי, כך יש רבים שאינו מעוניינים בו, בגלל טווח הנסיעה שאינו מספק בין הטעינות, משך זמן הטעינה, תשתיות טעינה לא מספיק זמינות. באמצעות המנועים ההיברידים שלה תוכל טויוטה לשמש כברירת מחדל, שכן רכבים אלה מתודלקים בבנזין ואינם נזקקים לטעינה.

2. במדינות רבות באפריקה ובאסיה יעברו עוד שנים רבות וארוכות עד שתהיה תשתית ראויה לרכבים חשמליים. גם שם טויוטה או הונדה יוכלו להשתלט באופן מוחלט על השוק.

3. לרכבים חשמליים יש בעיות אמינות רבות יחסית, וטויוטה והונדה שחלק גדול מתדמיתן קשור באמינות, אינן רוצות לפגוע בדימוי זה.

לכאורה, עשויים טיעונים אלה להסביר את התנגדותן של טויטה ושל הונדה בטווח הקצר, אולם מהן שיקוליהן לטווח הארוך? נראה שהיפנים סבורים שלטווח הארוך הפתרון של רכב חשמלי לא יהווה חלופה מספיק נוחה ובטוחה למנועי הבעירה. יש הטוענים בתוקף שהמנועים החשמליים מפיקים קרינה מסוכנת לתא הנוסעים, הטעינה איטית יחסית, ואיננה יכולה להתחרות בהטענת דלק. הרכיבים הדרושים לבניית מנועיים חשמליים, כמו ליתיום, יקרים מאוד, וזמינים בעיקר באפריקה (הסינים כבר הניחו את ידם על רבים מהם) ובאוסטרליה. כך שבסופו של דבר עלות היצור של רכב המונע חשמלית תהיה גבוהה. בנוסף, הפסולת של המנועים החשמליים מזהמת מאוד.

היפנים מציעים חלופה של מכונית המונעת במימן, שטווח הנסיעה שלה גדול, הטעינה מהירה, והיא איננה מזהמת. אולם האם פתרון זה באמת יצליח יותר עסקית? האם הוא יהווה, בסופו של דבר, הפתרון שיתקבל אוניברסלית? לא בטוח כלל וכלל. יש כאן מארג שלם של אינטרסים. הסינים מעוניינים ברכבים חשמליים, מכיוון שהם כבר השקיעו בכך רבות, ורכשו מחצבות ליתיום אדירות, חברות רכב רבות משקיעות מיליארדים בפיתוח של מנועים חשמליים, ומדינות רבות כבר השקיעו סכומים אדירים בקידום תשתיות לטעינת רכבים חשמליים. מנגד, היפנים הם בעלי אחיזה דומיננטית בשוק הרכב, ובשיתוף פעולה עם יצרנית ענק אמריקנית הם יכולים אולי לשנות את המגמה למנועי מימן שהיא, בסופו של דבר, מסתמנת כהגיונית יותר.

בתחילת המאה ה-20 ניצב העולם בקו פרשת מים כיצד להניע את רכביו. כבר אז פותחו רכבים המונעים באדי מים (הפיתוח החל בשנת 1860 והפך למסחרי בשנת 1900. הרעיון עצמו נהגה בשנת 1800), שהם מזהמים פחות וזולים יותר מרכבים המונעים בדלק, וגם האנרגיה שהם צורכים זמינה יותר, אולם בסופו של דבר הפסידו רכבים אלה בתחרות למנועי הבערה. כעת אנו ניצבים שוב בקו פרשת המים לגבי עתיד הרכב. ברור, שעידן מנועי הבעירה נמוג והולך, אולם האם יהיו לו חלופות? האם במדינות מסוימות ינועו באמצעות מנועים חשמליים, ובאחרות – באמצעות מימן? האם סין תכניע את יפן במאבק כלכלי-מדיני זה, או להפך?

בסופו של דבר, לא הצרכן יכריע – שהרי אפשר לשכנע את דעת הקהל בהתאם לצרכים, וגם איכות הסביבה לא תהווה גורם מכריע, שכן היא משמשת ככלי לקידום אג'נדות פוליטיות; מה שיכריע את הכף הן עלויות היצור, וההשפעות הפוליטיות מרחיקות הלכת שתהיה על בחירת החלופה האנרגטית.

הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים" ומחבר שותף של הספר “Striking Kosher Gold”