הבדואים שצפצפו על החוק ייאלצו לשלם כ-700 אלף שקל

פינוי אל ערקיב. צילום: היחידה לפיקוח בשטחים פתוחים

במשך קרוב לעשר שנים פלשו בדואים משבט אבו מדיעם שוב ושוב לקרקעות מדינה בנגב ופונו פעם אחר פעם בידי הרשויות. המדינה תבעה מהם את הוצאות הפינויים התכופים ובית משפט השלום בבאר שבע אישר את בקשתה לחייבם בהוצאות פינוי בסך 262 אלף שקל ובהוצאות משפט בסך 100 אלף שקל.

תחילתו של הסיפור בשנת תשנ"ט. אז פלשו שלושים וארבעה בדואים לקרקעות מדינה באזור המכונה 'אל ערקיב' והקימו עליהן עשרות מבנים למגורים ומחסנים. הם עשו פעם אחר פעם למרות פסקי דין חלוטים של כל הערכאות שאישרו שוב ושוב את צווי הפינוי שהוצאו נגדם.

כוחות אכיפה בדרום בניהול רשות מקרקעי ישראל, נאלצו להשקיע משאבים רבים לצורך פינויים של הנתבעים מהקרקע ובכלל זה נדרשו כוחות משטרה בהיקפים משמעותיים על מנת להבטיח את הפינוי ואת שמירת שלום הציבור. מאות שוטרים, עשרות פקחי הסיירת הירוקה, וכלי רכב כבדים מסוגים שונים נדרשו לצורך הפינוי המורכב מתא שטח גדול.

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו ל'ביזנעס' בפייסבוק

בעקבות עלות הפינוי הגבוהה הגישו רשות מקרקעי ישראל, משטרת ישראל והסיירת הירוקה, תביעה בדרישה להשבת עלויות הפינוי וזאת בגין נזקים והוצאות שנגרמו להם בעקבות ביצוע פינויים חוזרים ונשנים של הנתבעים. המדינה נהגה לפנים משורת הדין ולמרות שבמרוצת השנים פלשו הנתבעים למקרקעין מעל מאה פעמים, הגישה את התביעה בגין שמונה פינויים ספציפיים שבוצעו במהלך תש"ע בלבד.

פסק הדין הנוכחי ניתן כנגד שישה מהנתבעים, לאחר ששאר הנתבעים במסגרת ההליך שהתנהל, חתמו על הסכמי פשרה עם המדינה לתשלום סך כולל של כ-320 אלף שקל. אגב, שניים מהנתבעים מתו והמדינעה בחרה למחוק את התביעה נגדם. בית המשפט חייב את ששת הנתבעים שנותרוף לשלם למדינה הוצאות פינוי בגובה 262,346 שקלים, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית 286,406 שקלים. כמו כן חויבו הנתבעים בתשלום הוצאות משפט בסכום של מאה אלף שקלים. בסך הכל יוחזרו לקופת המדינה כ-700 אלף שקל בעקבות הוצאות הפינויים שבנדון.

בית המשפט קיבל את טענות המדינה כמעט במלואן, דחה את טענות הנתבעים כי המדינה לא הייתה מוסמכת לפנותם, ועמד בצורה חד-משמעית על זכותה של המדינה ש"רשאית גם רשאית להגיש תביעה כספית נגד אזרח זה או אחר…". בית המשפט קבע כי: "ככלל, זכותה של המדינה לתבוע נזקיה היא זכות קנויה, וזאת במנותק מפעולותיה כריבון, כפוף להוכחת יסודות העוולה. מדיניות זו ראויה במיוחד שעסקינן בכספי ציבור עליהם מחויבת המדינה לשמור".

עוד נכתב בפסק הדין כי "התנהגותם של הנתבעים בפלישות החוזרות והנשנות, למרות שקיבלו דרישות לפינוי מחוברים וצווי סילוק יד מלמדות שעליהם לשאת בתוצאות מעשיהם שכן התנהלותם זו גרמה למדינה נזקים נשוא התביעה".

יש לשים לב לפסקה הבאה שמבטאת את מצבן של קרקעות הנגב בעשור האחרון. "במרוצת השנים פלשו הנתבעים עשרות פעמים למקרקעין, באופן מגמתי והם חוזרים ושבים עד היום לפלוש למקרקעין תוך עצימת עיניים באשר לנזקיה של המדינה… בזמן אמת נקבע כי התנהלות הנתבעים נגועה בחוסר תום לב. הנתבעים פלשו למקרקעין וכי משך שבע שנים הם ממרים ומפרים בשיטתיות את צווי הערכות השיפוטיות לכל דרגותיהם המורים להם לפנות את המקרקעין. אמירות אלה מדברות בעד עצמן".