הדיור החרדי || המדריך למתכנן, לא רק המלצות

האתגר הכרוך באיזון בין ריבוי הצרכים לבין שימוש מושכל במשאבי קרקע – הוא שעמד מול עיני כותבי הדוח שישמש נר לרגליי מתכנני השכונות החרדיות בעתיד • מאמר תשובה של ד”ר שלומית שהינו-קסלר, חוקרת ראשית במכון החרדי למחקרי מדיניות למאמר הפרשנות של דוד שלומוביץ באתר ‘ביזנעס’

בנייה חדשה, אילוסטרציה | צילום: Hadas Parush, פלאש 90

בכתבתו הארוכה והמפורטת של דוד שלומוביץ: “כך מתכנן משרד השיכון את משרד השיכון את הערים והשכונות החרדיות החדשות”, מברך הכותב את המכון החרדי למחקרי מדיניות על כתיבת הדוח, כחלק ממה שהוא מכנה “מגמה מבורכת להגיש למשרדי הממשלה את צרכי המגזר בשפה המקובלת על אנשי המקצוע”, אך מביע הסתייגות ממה שהוא מזהה כהעתקה של מרקמי המגורים הקיימים למציאות העתידית המתוכננת. אכן, כפי ששלומוביץ מתאר, הדוח מהווה ציון דרך בהתייחסות המקצועית למאפיינים והצרכים של הציבור החרדי, ובתכנון מושכל ומותאם. לאחר 72 שנות קיומה, מדינת ישראל מכירה סוף-סוף בצורך להכיר, להבין ולהתאים את תכנון שכונות המגורים לאוכלוסייה חרדית, וזאת, בניגוד למה שעולה מהכתבה,  כדי להימנע מאותם חוליים ששלומוביץ מצביע עליהם, בשכונות ובערים החרדיות.

הדוח הקיים הוא תוצר של למעלה מארבע שנים של עבודה מאומצת, מעמיקה, ומרובת מתודולוגיות שאפיינה את הצרכים, האתגרים, והמאפיינים של חיי היומיום במרחב החרדי, אשר תורגמו בסופו של דבר להמלצות תכנוניות. תהליך העבודה כלל עשרות ראיונות, סיורים, ושולחנות עגולים בהשתתפות ראשי ערים, מהנדסי ערים, נציגי ציבור וקהילות, ופקידות מקצועית מהמשרדים הרלוונטיים: השיכון, החינוך, העבודה, מינהל תכנון, המועצה הלאומית לכלכלה, וכן אנשי מקצוע שונים. במסגרת חיבור הדוח, נערכה בחינה של ארבע שכונות חרדיות: בירושלים, בית שמש, אלעד, ואשדוד – וזאת במטרה לגלות פערים בין התכנון למימוש בפועל, וכדי להיטיב להבין את הצרכים שמתארת המציאות הקיימת. הניסיון הנצבר במשרד השיכון בתכנון שכונות חרדיות נוסף גם הוא לשולחן השרטוט, וכשכל המידע נאסף, נוסחו עקרונות התכנון לציבור החרדי, וגובשו ההמלצות המופיעות בדוח.

250/200 סייד בר + קובייה בכתבה

המבנה הנכון לשכונה החרדית

כדי להבין את ההמלצות, חשוב להכיר את האתגרים והעקרונות שעמדו בבסיס התכנון: איזון בין ריבוי הצרכים לשימוש מושכל במשאבי קרקע; דגש על תחבורה ציבורית ועל הליכה רגלית, ובפרט תנועה עצמית של ילדים; עדיפות להנגשת מירב השירותים לרמת השכונה; והתייחסות לזיקת מרחב המתוכנן למרחבים חרדיים  סמוכים, ולמרחב החרדי הארצי; ולבסוף, תכנון מוכוון תעסוקה. האתגר הכרוך באיזון בין ריבוי הצרכים הציבוריים לשימוש מושכל במשאבי קרקע, נובע מגודל המשפחות החרדיות, וממאפייני היומיום החרדי. המלצות התדריך קובעות שהקצאת השטחים הציבוריים צריכה להעשות עפ”י חישוב של 5.5 נפשות למשק בית, וגודל שנתון העומד על 3.2%, וזאת לעומת 3.2 נפשות למשק בית, וגודל שנתון של 2% לציבור הכללי. המשמעות היא, שבשכונה של 1000 יח”ד יש לתכנן בציבור הכללי את מוסדות החינוך לפי 64 ילדים בשנתון, לעומת 176 תלמידים בחינוך החרדי! משמעויות דומות ניתן למצוא בכל הקשור לצרכים ציבוריים נוספים: דת, קהילה, שטחי פארקים וגינות ועוד. חשוב להבין כי שימוש מושכל במשאבי קרקע הוא אינטרס עליון וארוך טווח של מדינת ישראל המתפתחת, אך גם של רוכש הדירות החרדי הנושא בעקיפין מחלק העלויות הקשורות במידת יכול ניצול הקרקע. ומחיר הדירות, כידוע, הוא פקטור מרכזי בצורך הבוער של הציבור החרדי בדיור. אתגר זה הוא הבסיס האמיתי ל”אילוצים” הכרוכים בתכנון שכונות מגורים חרדיות.

התדריך גם הציג לראשונה התייחסות נרחבת לשאלת התעסוקה ושטחי התעסוקה. המחסור בשטחי תעסוקה הוא אחת הסיבות המרכזיות לקושי הכלכלי של הרשות, ולמצוקת התעסוקה בחלק מהערים החרדיות. העדרם של אלה מהתכנון הוא גם הסיבה לחלק מהתופעות ששלומוביץ’ מזכיר במאמרו. רק  התייחסות לשטחי התעסוקה הנדרשים, כבר בשלב התוכנית, יאפשר בעתיד את הקמת מגדלי המשרדים והמתחמים ששלומוביץ’ טוען, ובצדק, הדרושים לקיום העצמאי של עיר חרדית עתידית.

Inner article

ואולם, בלב התדריך החדש לא עומדת דווקא העיר החרדית, אלא השכונה החרדית. שכונות אלה עתידות לקום בעתיד הקרוב והבינוני במקומות שונים: בערים חרדיות ותיקות, בעיר חרדית חדשה אם וכאשר תבנה, אך גם, בתקווה, בשכונות חדשות בערים מעורבות רבות. רק תכנון מושכל  המאפשר הנגשה של מירב השירותים לרמת השכונה, תוך התייחסות לעיר הספציפית שבה היא מתוכננת, ולמרחבים החרדיים הסמוכים לה, תאפשר לשכונה החרדית חיים טובים פנימה, וחיים משותפים טובים עם  השכונות הלא חרדיות הסמוכות לה. רק הקמה של מספר רב של שכונות כאלה, בערים רבות ומגוונות, תייצר סל פתרונות נרחב לציבור החרדי, ותתן מענה לקהילות היותר שמרניות, והפחות שמרניות בציבור החרדי.

הכרה בשונות

הנה כי כן, התדריך החדש מבקש לאזן בין הצרכים האמיתיים של הציבור החרדי, ומאפייני החיים האמיתיים שלו, מבלי לשנות אותו, אך מתוך אפשרות לאפשר לו להתפתח ולצמוח, ומתוך הכרה אמיתית בשונות הפנימית בתוך ציבור זה.

לצורך כך נדרשת גמישות רבה המוטמעת בכל התחומים ובכל ההמלצות: בתי כנסת צריכים להיות מחושבים לפי מפתח של בית כנסת אחד ל-80-100 משפחות, כאשר הזרמים השונים זקוקים לבתי כנסת ספציפיים לכל תת-זרם ולכל קהילה בנגישות מקסימלית לאיזור המגורים. בתי כנסת המתוכננים ל-200-300 משפחות מיועדים צריכים להיות מתוכננים לחסידות גדולה אחת שעתידה להתגורר בשכונה המתוכננת, ולא כמענה לכלל בתי הכנסת החסידיים הנדרשים; התכנון צריך לאפשר הקמת מעונות וגני ילדים בדירות קרקע, כדי לאפשר מענה מונגש לנשים העובדות, ולצורך הגדול במוסדות לגיל הרך; והתכנון צריך לאפשר מקבץ של תלמודי תורה לבנים במרכז השכונה, מתוך הבנה שמשפחות חרדיות בוחרות את מוסדות הלימוד של הבנים לא מתוך שיקולי מרחק, אלא מתוך שיקולים של התאמה לזרם הספציפי. תכנון מקבץ כזה על מגרש אחד מאפשר גמישות והתאמה למבנה הקהילתי הספציפי שיאכלס את השכונה; תכנון מוסדר של חנויות מזון בנגישות לבתי מגורים שיקומו במילא, לאור הצורך הבוער, יאפשר הקצאה של שטחי שירות נדרשים, באופן שיפחית את הפגיעה בתושבים ובתנועה ברחוב; ותכנון מסחר ברחוב הראשי יסדיר תכנונית את התנאים הנדרשים למסחר זה, ויאפשר את תרבות הקנייה המאפיינת את הציבור החרדי.

התדריך החדש איננו כולל רק “שורה תחתונה” של המלצות. מלאכת התכנון היא מלאכה מורכבת המצריכה לאזן בין צרכים ושיקולים שונים, ובין אפשרויות שונות. התדריך מכניס את המתכנן לתוך עולם חיי היומיום של הציבור החרדי על פניו השונות, ומבהיר לו את השיקולים שעליו להפעיל בעת תכנון לציבור החרדי, כך למשל בין ריכוז לפיזור מבנים, ובין מסחר רחוב למרכזים מסחריים, הוא נועד לאפשר גמישות, ולהוות בסיס מקצועי לתכנון, אף שכל תוכנית שנעשית בפועל, צריכה להתייחס לאוכלוסייה הספציפית המתוכננת, ולמרחב הספציפי שבו היא מתוכננת.

שימוש מושכל בקומות הגבוהות

נקודה ספציפית אחת ששלומוביץ מעלה, מתייחסת להמלצה לאפשר הקצאת חללים למסחר ותעסוקה בדירות מגורים. אני מסכימה עם שלומוביץ’ שמדובר בהמלצה שנויה במחלוקת. בעבודת המחקר שנעשתה, שמענו קולות דומים לזה שהשמיע שלומוביץ’ החושש להפיכת חדר המדרגות ל”תחנה מרכזית”, בעוד אחרים ראו בפתרון זה נדבך נוסף וחשוב בהנגשת פתרונות לעסקים זעירים שיתרמו לרווחה הכלכלית של המשפחות החרדיות, תוך שימוש מושכל במשאבי קרקע (דירות שישמשו לתעסוקה אינן פעילות בשבת, ולכן יכולות להיות ממוקמות בקומות 7-8). פאניות, מעצבות פנים, רואות חשבון יוכלו להקים להן משרדים קרובים לבית, באופן שיגביר את הרווחה הכלכלית, ויקל עליהן את השילוב בין המשפחה לפרנסה.  – איזון בין צרכים, כבר אמרנו?

הדוח שנכתב ונערך על ידי ביחד עם יהודית מילצקי מהמכון החרדי ואדר’ מלכה שניאור ממשרד השיכון, מבטא עניין אמיתי בשאלות הנוגעות ליומיום ולאיכות החיים העתידית של משפחות וקהילות עתידיות. עצם העובדה שהדיון הזה מתקיים עם אנשי המקצוע, ובשפה מקצועית ותכנונית, תוך הכרה בקיומם של צרכים ייחודיים, ובחשיבות הפתרונות המותאמים, היא כשלעצמה הישג משמעותי עבור הציבור החרדי, ועבור מדינת ישראל כולה.

 

הכותבת היא חוקרת ראשית במכון החרדי למחקרי מדיניות

מומלץ עבורך

תגובה אחת ל: "הדיור החרדי || המדריך למתכנן, לא רק המלצות"

  1. יש מלא בתי כנסת של 30 או 50 מתפללים. זה ממש לא נכון לומר כך שבית כנסת יהיה לכל 80 עד 100 משפחות. זה בכלל לא נכון החישוב
    ומה יהיה בבין הזמנים כשכל הבחורים והאורחים יבואו? יישבו בחוץ?

כתיבת תגובה