הדיור החרדי || המדריך למתכנן, לא רק המלצות

ואולם, בלב התדריך החדש לא עומדת דווקא העיר החרדית, אלא השכונה החרדית. שכונות אלה עתידות לקום בעתיד הקרוב והבינוני במקומות שונים: בערים חרדיות ותיקות, בעיר חרדית חדשה אם וכאשר תבנה, אך גם, בתקווה, בשכונות חדשות בערים מעורבות רבות. רק תכנון מושכל  המאפשר הנגשה של מירב השירותים לרמת השכונה, תוך התייחסות לעיר הספציפית שבה היא מתוכננת, ולמרחבים החרדיים הסמוכים לה, תאפשר לשכונה החרדית חיים טובים פנימה, וחיים משותפים טובים עם  השכונות הלא חרדיות הסמוכות לה. רק הקמה של מספר רב של שכונות כאלה, בערים רבות ומגוונות, תייצר סל פתרונות נרחב לציבור החרדי, ותתן מענה לקהילות היותר שמרניות, והפחות שמרניות בציבור החרדי.

הכרה בשונות

הנה כי כן, התדריך החדש מבקש לאזן בין הצרכים האמיתיים של הציבור החרדי, ומאפייני החיים האמיתיים שלו, מבלי לשנות אותו, אך מתוך אפשרות לאפשר לו להתפתח ולצמוח, ומתוך הכרה אמיתית בשונות הפנימית בתוך ציבור זה.

לצורך כך נדרשת גמישות רבה המוטמעת בכל התחומים ובכל ההמלצות: בתי כנסת צריכים להיות מחושבים לפי מפתח של בית כנסת אחד ל-80-100 משפחות, כאשר הזרמים השונים זקוקים לבתי כנסת ספציפיים לכל תת-זרם ולכל קהילה בנגישות מקסימלית לאיזור המגורים. בתי כנסת המתוכננים ל-200-300 משפחות מיועדים צריכים להיות מתוכננים לחסידות גדולה אחת שעתידה להתגורר בשכונה המתוכננת, ולא כמענה לכלל בתי הכנסת החסידיים הנדרשים; התכנון צריך לאפשר הקמת מעונות וגני ילדים בדירות קרקע, כדי לאפשר מענה מונגש לנשים העובדות, ולצורך הגדול במוסדות לגיל הרך; והתכנון צריך לאפשר מקבץ של תלמודי תורה לבנים במרכז השכונה, מתוך הבנה שמשפחות חרדיות בוחרות את מוסדות הלימוד של הבנים לא מתוך שיקולי מרחק, אלא מתוך שיקולים של התאמה לזרם הספציפי. תכנון מקבץ כזה על מגרש אחד מאפשר גמישות והתאמה למבנה הקהילתי הספציפי שיאכלס את השכונה; תכנון מוסדר של חנויות מזון בנגישות לבתי מגורים שיקומו במילא, לאור הצורך הבוער, יאפשר הקצאה של שטחי שירות נדרשים, באופן שיפחית את הפגיעה בתושבים ובתנועה ברחוב; ותכנון מסחר ברחוב הראשי יסדיר תכנונית את התנאים הנדרשים למסחר זה, ויאפשר את תרבות הקנייה המאפיינת את הציבור החרדי.

התדריך החדש איננו כולל רק "שורה תחתונה" של המלצות. מלאכת התכנון היא מלאכה מורכבת המצריכה לאזן בין צרכים ושיקולים שונים, ובין אפשרויות שונות. התדריך מכניס את המתכנן לתוך עולם חיי היומיום של הציבור החרדי על פניו השונות, ומבהיר לו את השיקולים שעליו להפעיל בעת תכנון לציבור החרדי, כך למשל בין ריכוז לפיזור מבנים, ובין מסחר רחוב למרכזים מסחריים, הוא נועד לאפשר גמישות, ולהוות בסיס מקצועי לתכנון, אף שכל תוכנית שנעשית בפועל, צריכה להתייחס לאוכלוסייה הספציפית המתוכננת, ולמרחב הספציפי שבו היא מתוכננת.

שימוש מושכל בקומות הגבוהות

נקודה ספציפית אחת ששלומוביץ מעלה, מתייחסת להמלצה לאפשר הקצאת חללים למסחר ותעסוקה בדירות מגורים. אני מסכימה עם שלומוביץ' שמדובר בהמלצה שנויה במחלוקת. בעבודת המחקר שנעשתה, שמענו קולות דומים לזה שהשמיע שלומוביץ' החושש להפיכת חדר המדרגות ל"תחנה מרכזית", בעוד אחרים ראו בפתרון זה נדבך נוסף וחשוב בהנגשת פתרונות לעסקים זעירים שיתרמו לרווחה הכלכלית של המשפחות החרדיות, תוך שימוש מושכל במשאבי קרקע (דירות שישמשו לתעסוקה אינן פעילות בשבת, ולכן יכולות להיות ממוקמות בקומות 7-8). פאניות, מעצבות פנים, רואות חשבון יוכלו להקים להן משרדים קרובים לבית, באופן שיגביר את הרווחה הכלכלית, ויקל עליהן את השילוב בין המשפחה לפרנסה.  – איזון בין צרכים, כבר אמרנו?

הדוח שנכתב ונערך על ידי ביחד עם יהודית מילצקי מהמכון החרדי ואדר' מלכה שניאור ממשרד השיכון, מבטא עניין אמיתי בשאלות הנוגעות ליומיום ולאיכות החיים העתידית של משפחות וקהילות עתידיות. עצם העובדה שהדיון הזה מתקיים עם אנשי המקצוע, ובשפה מקצועית ותכנונית, תוך הכרה בקיומם של צרכים ייחודיים, ובחשיבות הפתרונות המותאמים, היא כשלעצמה הישג משמעותי עבור הציבור החרדי, ועבור מדינת ישראל כולה.

הכותבת היא חוקרת ראשית במכון החרדי למחקרי מדיניות