בפסק הדין נכתב כי האמירה ״דמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו״ – היא אמירה מכפישה ובגדר הוצאת לשון הרע | לפי הפסיקה, האמירה של בן כספית חורגת ממטבע לשון כללית נעשתה במכוון וגרמה לעוול עם ח"כ דרעי | השופט התייחס לעובדה שהכותב בכיר ומוערך וכן לעובדה שפרסם מעין עמעום לדברים, מאוחר יותר
אהרון סוויסה 29.08.2023
בן כספית בכנס מעריב בהרצליה | צילום: מרים אלסטר, פלאש 90 ביהמ"ש השלום בתל אביב פסק אתמול (ב) כי העיתונאי בן כספית מואשם בהוצאת לשון הרע כלפי יו״ר ש״ס אריה דרעי, ומחוייב בתשלום ע״ס 60 אלף שקלים.
בפסק הדין של השופט אביים ברקאי נכתב כי האמירה 'דמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו' – היא אמירה מכפישה ובגדר הוצאת לשון הרע. יו״ר ש״ס אריה דרעי לא נכנס למעגל הסכנה של מוזהרים אשר עלולים להימצא כאחראים על אסון מירון בוודאי אי אפשר לומר שדם 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו, וכי האמירה של בן כספית חורגת ממטבע לשון כללית נעשתה במכוון וגרמה לעוול עם ח״כ דרעי.
בכתב התביעה נכתב, כי העיתונאי בן כספית "בחר לעשות שימוש במינוח ‘עבריין מורשע’, אף שהתובע ריצה את עונשו כבר לפני כמעט 20 שנים ושב מאז לחיים הפוליטיים בישראל, בהתאם ובכפוף לכל דין. לכן, שימוש במינוח זה בהקשר ההתבטאות הנוראה והמזוויעה של הנתבע, מלמד על כוונה יתרה לפגוע בתובע ולבטח על חוסר תום לב בבואו ‘לשפוט’ באופן פסול ונקלה את ‘מעשיו’, כביכול, של התובע בהקשר של אסון מירון. כמו כן, אדם סביר הקורא את המילים, עלול לחשוב שהתובע כבר הורשע בעניין אסון מירון".
ביהמ"ש חייב את בן כספית בתשלום על סך 60 אלף שקלים, מתוכם 20 אלף שקלים הוצאות משפט. את ח"כ דרעי ייצג בתביעה עו"ד אילן בומבך.
בפסק הדין נכתב כי "התביעה מתקבלת באופן חלקי ואך ורק ביחס לאמירה המייחסת לתובע ולפיה ‘דמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו’. אני מחייב את הנתבע בתשלום הסך של 40,000 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, ועד למועד התשלום בפועל. עוד אני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בסך כולל של 20,000 שקלים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל".
עוד כתב השופט, כי "בעת קביעת סכום הפיצוי יש להתייחס ל’פלטפורמה’ בה בוצע הפרסום, לחשיבותו של הנתבע כעיתונאי מוביל וככותב טורי דעה. עוד התייחסתי לכך שנעשה פרסום נוסף אשר עמעם במידה מסוימת את הפרסום הראשון והבהיר שהפרסום הראשון היה בגדר הבעת דעה של הנתבע. עוד התייחסתי לכך שאין מקום להגדיל את הפיצוי ואין לקבוע שזה נעשה בכוונת זדון”.
