החורף מגיע לאירופה

אינפלציה שונה? טיפול שונה

כאמור מעלה, משבר האנרגיה של אירופה הופך את החשש מסטגפלציה לחשש אמיתי. לעומת זאת במדינות כמו ארה"ב או ישראל ניתן בהחלט לומר שחשש זה הוסר מהשולחן. נקודת הבסיס להערכה זו היא שלבנק מרכזי אין השפעה של ממש על צד ההיצע אבל הוא בהחלט משפיע על צד הביקוש. בישראל או בארה"ב האינפלציה של צד הביקוש הולכת וצוברת תאוצה כאשר שוק העבודה הדוק מאוד. לכן, בנק ישראל, הפד ושאר הבנקים המרכזיים ימשיכו להעלות את הריבית בקצב מהיר (להערכתנו יש הסתברות של יותר מ-50% לכך שבנק ישראל יעלה את הריבית ב-75 נ"ב בהחלטת הריבית של מחר) עד שזו תגיע לרמה מספיק גבוהה כדי לגרום להאטה בשוק העבודה ולעליה באבטלה. זו בדיוק הגדרת התפקיד של הבנק המרכזי ונדמה שרמות האינפלציה הגבוהות ברחבי העולם גורמות לבנקים גם לפעול בנחישות. נכון, הבנק המרכזי מקווה שהוא גם ידע לעצור את העלאות הריבית בזמן כדי שהתהליך יסתיים בכמה שפחות נפגעים אבל ההיסטוריה מראה שבד"כ מדובר על מטרה שלא מושגת.

אגב, כשקוראים את פרוטוקול החלטת הריבית האחרונה של הפד ומסתכלים על התמונה הרחבה ניתן לראות שבפד מבינים טוב מאוד לאן הדברים הולכים. לפי הפרוטוקול, חברי הפד מעריכים שהמדיניות המוניטארית צריכה להפוך להיות מצמצמת ולאפשר לאינפלציה לחזור ליעד. בנוסף, חברי הפד מעדיפים שההחלטות שלהם יתקבלו על פי הנתונים השוטפים אך גם מבינים שההשפעה על הכלכלה הריאלית עדיין לא באה לידי ביטוי בגלל שלוקח למדיניות לא מעט זמן להשפיע. לכן, לא מעט מחברי הפד טענו לפי הפרוטוקול כי הם מבינים שהם עלולים לגרום כלכלה להצטמצם יתר על המידה אך גם שאין ברירה אלא להמשיך במדיניות הנוכחית כי האינפלציה גבוהה מדי ורוחבית מדי. לכן, החשש מסטגפלציה בארה"ב כבר לא רלוונטי. אם האינפלציה מגיעה מצד הביקוש והבנק המרכזי פועל להורדת הביקושים אז או שהאינפלציה והביקושים יוותרו גבוהים או שהביקושים יתמתנו והאינפלציה תרד, בטח לא שני המקרים בו זמנית.

לעומת זאת באירופה, מכיוון שהאינפלציה מוזנת גם מצד ההיצע, לבנקים המרכזיים אין יכולת של ממש לעצור אותה ותרחיש הסטגפלציה בהחלט על השולחן. יתרה מכך, כשאינפלציית ההיצע באה לידי ביטוי בבעיות שינוע או מחסור בחומרי גלם, לבנק המרכזי יש השפעה כלשהי. ריבית גבוהה יותר תקטין דרך שוק האשראי את הביקוש למוצרים ובעיקר למוצרים בני קיימא עד שהביקוש יפגוש את ההיצע שהתכווץ. לעומת זאת, כשמדובר על אינפלציית היצע שבאה לידי ביטוי במשבר אנרגיה (ובמידה מסוימת גם מזון), ההאטה בביקוש מוגבלת שכן קשה לראות איך עליית ההחזר החודשי על המשכנתא תשכנע אנשים לא לאכול או לא לחמם את הבית. לכן, העלאות הריבית כשלעצמן יתקשו לעצור את עליות המחירים באירופה וניתן לצפות שבמידה וה-ECB ו/או ה-BOE ימשיכו להיות נחושים (מה שנראה כתרחיש סביר לאור רמת האינפלציה וחוסר השקט הפוליטי באירופה), אירופה תדרדר למיתון עמוק בעקבות השילוב של העלאות הריבית והאינפלציה.

התחזקות השקל מול הדולר והאירו היא, על פניו, חדשות טובות מבחינת הצרכן הישראלי, בעיקר בעונת החופשות. עם זאת, על אף שבהינתן שכל השאר קבוע, אכן מחירי המוצרים המיובאים או החופשות אמורים לרדת, במציאות כל השאר אף פעם לא קבוע ובתקופה הנוכחית אף רחוק מכך. כן, כל שקל שלנו שווה יותר דולרים, אירואים או פאונדים אבל האינפלציה בארה"ב, אירופה ובריטניה משתוללת. זאת אומרת שמחירי המסעדות, המופעים או הקניות הולכים ועולים.

גם בזירה המקומית, היבואן אמנם רואה עלות נמוכה יותר בשקלים למוצרים אותם הוא מייבא אבל בו בזמן הוא מתמודד עם מחסור בעובדים, העלאות שכר ועלייה בשכר דירה או כמעט בכל הוצאה שקלית אחרת. לכן, קשה יהיה לצרכן הישראלי להרגיש את התרומה של התחזקות השקל לכח הקנייה שלו.

הכותב הינו האסטרטג הראשי של פסגות בית השקעות