החל"תניקים הם השולמנים החדשים

יעקב פלבינסקי | צילום: חוי בר

האתגר הכלכלי שהביא עמו נגיף הקורונה עשוי להיות קשה יותר מהאתגר הבריאותי. זירת הבריאות אמנם ראשונה בחשיבותה משום שמדובר בחיי אדם, אך הפגיעה הכלכלית נגעה בכמות גדולה יותר של אנשים באופן ניכר. היא פגעה אנושות בכיסם של מאות אלפי ישראלים. הנגיף גדע את חייהם של עשרות אזרחים, ובמקביל הניף חרב שננעצה בכיסם של מעל מיליון ורבע בני אדם. רבים מהם מתמודדים עם אסונות כלכליים משמעותיים.

אבל בעוד שכולנו התרגלנו לשמוע על מצוקת העסקים והעצמאים, שחלק ניכר מהם ניצב בפני סכנה קיומית, מעל מיליון שכירים נשכחו מהמהדורות שהציגו בעיקר את מצוקת העצמאים ומחאות ה'שולמנים'. כולנו שמענו על בעל דוכן הפלאפל שפרץ בבכי לעיני המצלמות, על יו"ר רשת האופנה 'פוקס' שהרעיד את האולפנים ועל השולמנים שעשו הכל כדי לתפוש את תשומת הלב התקשורתית, אבל שכחנו את העסקים שניצלו את תקופת הקורונה כדי לסגור חשבונות עם העובדים שלהם.

ככל שעובר הזמן, הקורונה מתבררת כתקופה של סגירת חשבונות בין עסקים לעובדים שלהם. עסקים רבים מנצלים את ההזדמנות להיפטר מעובדים כשאף אחד לא בוחן אותם. בעולם מתוקן, כזה שהיה לפני עידן הקורונה, פיטורים מאסיביים של עובדי החברות הגדולות לא היו עוברים בשתיקה. רק לפני כשלוש שנים, כאשר חברת 'טבע' עמדה בפני פיטורים המוניים של 1,700 עובדים בגלל מצוקה כלכלית אמיתית, לא היה עיתון שהתעלם ממצוקתם של העובדים. הכותרות הדהדו בכל מקום.

היום, בחסות הקורונה, מעל מיליון שכירים נכנסו למעגל האבטלה הגואה בלי שהממשלה תנקוט בצעדים משמעותיים כדי למנוע את זה. אלפי עובדים מתוך 1.15 מיליון שכירים שהוצאו לחל"ת, לא יחזרו כנראה למקום העבודה שלהם. אבל כל זה לא מונע מהעסקים השונים לרקוד על דמם של העובדים, ובמקביל לנצל את ההזדמנות כדי לקבל מענקים. העסקים חסכו את הפרוצדורה המורכבת של שימוע, את ההסבר ההגיוני שהחוק דורש על פיטורין, והם מנצלים את ההזדמנות הזאת עד הסוף.

צריך מעט יושרה פנימית ומוסרית כדי להבין שלא יתכן שעצמאי יקבל מענק מהמדינה ביד אחת, וביד השנייה יפטר עובדים בלי להזדקק להסבר משכנע. חברות כלכליות שחודש אחד של אי פעילות לא אמור למוטט אותן, מצאו את עצמן רוכבות על גל הקורונה – על חשבון המדינה ונדיבותה – והן הופכות את הקערה על פיה כדי ללקק אותה פעמיים: פעם כחברות שזקוקות לתמיכה מהמדינה, ופעם כהזדמנות חד פעמים להיפטר מכמות אדירה של עובדים בלי לעורר עליהן גל מחאה וחרם צרכנים אדיר.

מי הנפגע, מי הפוגע

בעולם מתוקן המדינה הייתה אמורה לחייב את בעלי העסקים להוכיח את הצורך ההכרחי בהוצאת עובדים לחל"ת; בעולם מתוקן למחצה היא לפחות אמורה להתנות את המענקים לבעלי העסקים בהחזרה מלאה של העובדים שהוצאו לחל"ת, למעט אישור ממשרד העבודה במקרים שהמצב בעסק אכן מצדיק את ההוצאה של עובדים מסוימים.

במצב שבו רבע מהעובדים בישראל נמצאים באבטלה, לעסקים אין פריבילגיה להציג את עצמם כנפגעים העיקריים של הקורונה. אמנם ישנם עסקים שבאמת נקלעו למצבים קשים, חלקם על סף סגירה ופשיטת רגל, אבל קשה להתעלם מעשרות אלפי אנשים שימצאו את עצמם אחרי המערכה הזאת בלי יכולת להתפרנס רק כי לעסקים היה נוח לבצע את המחטף ולהיפטר מהם בחסות הקורונה.

עם זאת, האמור לא מדבר על העסקים הקטנים והעצמאים שנקלעו לתקופה קשה. עסקים כאלה לא אמורים להמשיך להחזיק עובדים על חשבונם כשאינם רווחיים. הוא מדבר בעיקר על החברות הגדולות – בנקים, חברות אשראי, יצרניות גדולות ורשתות חזקות שמסוגלות לעבור את התקופה בשלום. הוא מדבר גם על עסקים קטנים ובינוניים שממשיכים להרוויח גם בתקופה זו, ובכל זאת בחרו לפטר עובדים כי זה הטרנד החדש. לחברות הגדולות, גם אם הן בתקופת הפסד עכשיו, אין שום סיבה להשתמש בקורונה כדי לבצע צעדי התייעלות דרקוניים.