בג"ץ הכריע: הנוהל שגובש להסדר בין המשטרה לתקשורת מעקר את כל העתירות שביקשו שלא לאפשר לתקשורת לסקר אירועים שונים, בעיקר בעלי רקע בטחוני • אפילו זוויות הצילום נלקחו בחשבון בהכרעת בג"ץ שעודד את הנוהל שנקבע
חיליק ברקוביץ 01.11.2018
מעצר | אילוסטרציה: דוברות המשטרה בג"ץ – בראשות השופט נעם סולברג, השופט (כיום בדימוס) אורי שהם והשופט יוסף אלרון – פרסם את החלטתו בעתירות שהגישו (בנפרד) האגודה לזכויות האזרח בישראל,ארגון העיתונאים בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה והתאגדות עיתונאי החוץ בישראל נגד המשטרה, משרד בטחון הפנים והיועמ"ש לממשלה.
'ביזנעס' מתרחב בניו-מדיה: מהיום, כל העדכונים – גם בוואטסאפ!
בכך חתמו השופטים סאגה תקשורתית ומשטרתית, כאשר הגופים העותרים ביקשו לאסור על התקשורת לסקר אירועים מסויימים בעילות שונות ומשונות.
הרקע לתביעה הוא, כפי שכותב השופט נעם סולברג: ביום 14.7.14 נרצחו בפיגוע ירי בהר הבית שני שוטרי משטרת ישראל, רס"ם האיל סתאוי ורס"ם כמיל שנאן. בעקבות הפיגוע הורה הקבינט הביטחוני על נקיטת שורה של צעדים, בכלל זה הצבת אמצעי אבטחה חדשים באזור העיר העתיקה בירושלים. צעדים אלו הובילו למחאה רחבת היקף בקרב חלקים בציבור המוסלמי, שהתפתחה למהומות והפרות סדר אלימות רחבות היקף במזרח ירושלים, ובאזור יהודה ושומרון.
במסגרת הפעולות שנקטה משטרת ישראל לשם התמודדות עם האירועים, הוחלט בין היתר על הגבלת כניסתם של אזרחים – לרבות עיתונאים – לשטחים מסוימים באזור העיר העתיקה בירושלים. מכאן שלוש העתירות שלפנינו, בגדרן ביקשו העותרות להורות למשטרת ישראל לחדול מהגבלת הסיקור העיתונאי על המתרחש בעיר העתיקה בירושלים ובסביבותיה, ולפעול לגיבושה של מדיניות סדורה ושקופה בנושא השמירה על חופש העיתונות.
השנה, בחודש פברואר, הוחלט ליצור מצב של גיבוש נוהל להסדרת התנהלות גורמי המשטרה אל מול גורמי תקשורת באירועים מבצעיים. הנוהל, אשר גובש בשיתוף עם כלל הגורמים הרלבנטיים, נותן מענה מספק לסוגיות שהועלו במסגרת העתירות ומאזן בצורה ראויה בין השיקולים השונים הצריכים לעניין, אשר כוללים את הזכות לחופש הביטוי, ובכללה חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת, ואת חובתה של משטרת ישראל לשמור על ביטחון הציבור ועל הסדר הציבורי.
הנוהל מפרט את הוראות החוק העומדות בבסיס סמכויות המשטרה; קובע מיהם הגורמים המוסמכים לקבל החלטה באירועים השונים (תוך הבחנה בין 'אירוע מבצעי מתוכנן' לבין 'אירוע מבצעי בלתי מתוכנן'); ומפרט את העקרונות המנחים בהתנהלות המשטרה מול גורמי תקשורת.
על-פי הנוהל, הכלל הוא מתן גישה לגורמי תקשורת המבקשים לסקר זירת אירוע, גם במצבים שבהם נאסרה הכניסה למי שאינם גורמי תקשורת. כמו כן, על מפקד האירוע לפעול, "אם הדבר ניתן, על מנת לייחד מקום בזירת אירוע או בסמוך לה לטובת גורמי תקשורת, ממנו ניתן לסקר את האירוע באופן יעיל (תצפית טובה על האירוע, זוויות צילום טובות וכו') בהתייעצות עם דובר מרחבי/מחוזי/ארצי".
לצד זאת, הנוהל מפרט את המצבים החריגים שבהם תוגבל או תימנע כניסתם של גורמי תקשורת לזירת אירוע, בכלל זה מקום שבו "קיים חשש ממשי לפגיעה בחיי אדם או בשלמות גופו", ובנסיבות שבהן סבור מפקד האירוע כי כניסת גורם התקשורת "תשבש מהלכי חקירה", "תביא לפגיעה חמורה בפרטיותו של אדם" או "תהווה הפרה של צו לסגירת השטח על פי כל דין".
קצין בדרגת תת-ניצב רשאי להגביל גישה של גורמי תקשורת לזירת אירוע גם במצבים נוספים, שבהם "קיים חשש ממשי לפגיעה חמורה בשלמות גופו של איש התקשורת אם תתאפשר הגישה", "קיים חשש ממשי כי כניסתו של איש התקשורת תסלים אווירה של אלימות לרמה העלולה לסכן חיי אדם, ולאחר ששוכנע שאין אפשרות אחרת להתמודד עם הנסיבות", או כאשר מתקיימות 'נסיבות מיוחדות' המצדיקות זאת.
על-פי הנוהל, גם במצב שבו מתקיים אחד מן החריגים המפורטים, על המשטרה לבחון מתן אפשרות גישה לגורמי תקשורת לזירת אירוע תחת מגבלות, אם על דרך של ליווי משטרתי, אם על דרך של הגבלת זמן או מקום, אם בכפוף לכל "תנאי סביר אחר שיש בו כדי לצמצם את החששות".
לבסוף, הנוהל מגדיר את דוברות המשטרה בתור "הכתובת היחידה והבלעדית המקשרת בין גורמי תקשורת ובין משטרת ישראל", שתפקידה לתווך ולקשר, עובר לאירוע ובמהלכו, בין מפקד האירוע ויתר הגורמים הרלבנטיים במשטרה, לבין גורמי התקשורת.
השופטים ציינו כי "עד כאן עיקרי הוראות הנוהל. מוקדם עדיין לדעת מה תהא תרומתו והשפעתו בפועל, בשטח, אם וכאשר. על כל פנים, זהו נוהל חשוב, טוב שבא לעולם. יש לקוות שכלל הנוגעים בדבר – עיתונאים ושוטרים כאחד – ישכילו לפעול על-פיו מתוך הידברות, ומתוך הכרה בחשיבות הערכים והאינטרסים המונחים על הכף – חופש העיתונאות מזה, וחובתה של משטרת ישראל לשמור על הביטחון והסדר הציבורי מזה. בכך התמצה הדיון בעתירות, והן נמחקות אפוא בזאת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
