הסכנה שבהצעת האוצר להגבלת המזומן

קל למדינה לשלוט על כספו של הפרט, להעלימו, להיכנס לחשבונות פרטיים ולבצע עיקול, וכדומה | כך, אין לפרט שליטה מוחלטת על ממונו, והוא נתון לחסדיה של המדינה | ומה המשמעות של האיסור הגובר והולך בשימוש במזומן? | מאמר ראשון בנושא

מטילי זהב. צילום: Misunseo, שאטרסטוק

במסגרת המלחמה בהון השחור האוצר העלה הצעה שייאסר להחזיק מזומן מסכום העולה על 200,000 ₪. הצעה זו מעוררת שאלות רבות הנוגעות בליבת הביטחון שיש לאדם בממונו המופקד בבנקים או בהשקעות.

הצעת האוצר להגביל את סכום המזומן שמותר לאדם להחזיק היא יריית הפתיחה לביטול המזומן בכלל. כמובן, ביטול המזומן יאפשר למדינה שליטה מוחלטת על כל הוצאותיו של הפרט, ומלבד הסכנה הפיננסית שיש בכך (שאפרט להלן), יש כאן גם פגיעה מהותית בחרויות הפרט. עוד מהלך שישראל עושה מהפיכת ההמון מריבון להמון נשלט.

250/200 סייד בר + קובייה

פעם רכושו של אדם היה ברור: כבשים, גמלים, זהב, קרקעות, וכדומה. לאחר מכן עבר הסחר למטילי זהב וכסף, שהיו שווי ערך לרכושו. כך היה עד 1971, כאשר גם הונן של מדינות היה מיוצג במטילי זהב, שנשמרו ב”פורט נוקס” (Fort Knox), בסיס צבאי בקנטקי שבארצות הברית. כלומר, כל מדינה יכלה להדפיס כסף לפי כמות הזהב שיש לה, ושהנייר שעליו מוטבע סכום נתון, מייצג  זהב בסכום זהה.

היום אין הדבר כן. לפרט המפקיד את כספו בבנק ניתן סימון אלקטרוני המייצג לכאורה את הסכום המופקד, בלא שהוא מחזיק בכספו הלכה למעשה. הוא הדין במזומן, אין זה ממון ממש, אלא ייצוג על גבי נייר של הסכום העומד לרשותו.

מאחר שמדובר בייצוג בלבד ולא במשהו מוחשי כמו מטילי זהב, קל למדינה לשלוט על כספו של הפרט, להעלימו, להיכנס לחשבונות פרטיים ולבצע עיקול וכד’. כלומר, אין לפרט שליטה מוחלטת על ממונו, והוא נתון לחסדיה של המדינה שתכיר בכך.

דוגמה מאלפת לכך אפשר לראות בהחלטת בנק דיסקונט לא להפשיר את הכסף שניתן כתרומה למשפט נתניהו, עד לאישור היועצת המשפטית לממשלה. האם הבנק היה יכול לפעול כך לפי גחמתו אם היה מדובר בהון אמיתי ולא בייצוג בלבד? ברור שלא. גם נדל”ן, רכבים, ספינות וחברות – אלו בסך הכול דפי נייר שמשמעותן היחידה היא הכרת המדינה במה שכתוב בהם (שטרי הבעלות או הקניין). ראו נא באיזו קלות הלאימו מדינות המערב נכסים של אוליגרכים רוסים אחרי פרוץ העימות באוקראינה.

זאת ועוד, בלא להיכנס לעומקם של דברים, הכלכלה בארצות הברית, בישראל ובמדינות חשובות נוספות אינה יציבה, שכן היא בנויה על “בועת אשראי”. אם בעבר היה הדולר מייצג מטיל זהב אחד, כך שהייתה לו ממשות בעולם הפיזי. החל מיום 15.8.1971 ביטל הנשיא ריצ’רד ניקסון הצמדה זו, ובכך הוא למעשה פתח את האפשרות להדפסה בלתי מוגבלת של כסף. כיוון שהדפסת שטרות כסף אינה יכולה להיות בלתי מוגבלת (שכן תגרום לאינפלציה), הצמיד אותו הממשל הפדרלי לאגרות חוב בערבות ממשלתית, שאותם רוכשים הבנקים ומגלגלים לציבור – כמובן, תוך עשיית הון רב. מאוד. אולם, גם אגרות חוב אלו תלויות על בלימה. כך, נוצרות עוד ועוד אגרות חוב, מודפס עוד ועוד כסף, והציבור שוקע עוד ועוד בחובות. ברור בוודאות (!) שסופה של בועת אשראי זו להתפוצץ – ברעש מחריד.

Inner article

 

כבר בשנת 2008 חוותה ארצות הברית פרומו של העתיד להיות ב”משבר המשכנתאות”, שאילץ את הממשל הפדרלי להזרים לחברות הרכב, ובעיקר לבנקים, סך של 800 טריליון דולר, שגם הם, כמובן, אינם מגובים בזהב או במשהו ממשי, שכן הם אינם אלא סימונים דיגיטאליים על גבי מחשב.

כאמור, הצעת האוצר להגבלת המזומן – ולאחר מכן לביטולו – היא שלב נוסף בהפיכת הפרט להיותו נתון באופן מוחלט לחסדיה ולשליטתה של המדינה.

מה אפשר לעשות, אם כן, בכדי להבטיח את ההון העצמי?

על כך במאמר הבא.

הכותב הוא מנכ”ל “מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה”, כותב הספר “להבקיע מאה שערים” וכותב שותף של הספר “Striking Kosher Gold

Inner 620/130

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה