ביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבל את עמדת המדינה ומשרד האנרגיה ודחה את התביעה שהוגשה מטעם התובעות | החברות, שהינן בעלות זכויות בחזקות גז טבעי על פי חוקי הנפט, טענו כי יש להשיב להן תמלוגים על סמך שווי השוק של הגז שנגבו לטענתן על פי תעריף גבוה
אהרון סוויסה 31.01.2024
אסדת הקידוח 'תמר' | צילום: משה שי, פלאש 90 ביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבל את עמדת המדינה ומשרד האנרגיה שיוצגה באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים, ודחה את התביעה שהוגשה מטעם התובעות – חברות בעלות זכויות בחזקות גז טבעי על פי חוקי הנפט, כי יש להשיב להן תמלוגים על סמך שווי השוק של הגז שנגבו לטענתן על פי תעריף גבוה.
עניינה של התביעה הוא במחלוקת בין התובעות חברות בעלות זכויות בחזקות גז טבעי על פי חוקי הנפט לבין אגף התמלוגים במשרד האנרגיה והתשתיות באשר לאופן חישוב התמלוגים לגבי גז שהופק מחזקת "תמר", שככלל נמכר לרוב לקוחות תמר במחיר מסוים (כ-6 דולר ליחידת גז) אך התובעות מכרו חלק ממנו במחיר נמוך יותר ללקוחות מוקדמים (כ-3 דולר ליחידת גז), שהיו להם חוזים מול התובעות עוד לפני תחילת ההפקה מחזקת תמר, כשהיו בבעלותן רק בזכויות חזקת ים-תטיס.
לטענת התובעות, מאחר וללקוחות המוקדמים נמכר הגז ב-3 דולר הן היו צריכות לשלם תמלוגים על פי המחיר שהגז נמכר בפועל ללקוחות ים-תטיס המבטא את שווי השוק של הגז, שכן הן בעצם לקחו גז שהיה שייך להן ומכרו אותו במכירה מרצון ללקוחות המוקדמים להם הן היו מחויבות לספק גז.
המדינה, באמצעות עו"ד שרון אבני ומני מנחם מפרקליטות מחוז ירושלים, אשר נתמכה בעמדה המקצועית של מנהל אוצרות טבע במשרד האנרגיה והתשתיות, טענה כי התמלוגים היו צריכים להיות משולמים לפי שווי השוק של הגז בחזקת תמר, כלומר לפי מחיר של כ 6 דולר ליחידת גז, אשר הוא המחיר על פיו נמכר גז מחזקת תמר לכלל הלקוחות. בהתאם לעמדה זו נגבו מהתובעות תמלוגים לפי חישובי המדינה. בתוך כך טענה המדינה כי אין לחייב אותה בהחזר כלשהו לתובעות.
כאמור, במסגרת פסק הדין, שהתקבל בנובמבר 2022 והותר לפרסום השבוע, התקבלה עמדת המדינה, שיוצגה באמצעות הפרקליטות, כי תמלוגי הגז נגבו כדין על פי התעריף המשקף את שווי השוק של הגז, ונדחתה רובה ככולה של התביעה כנגד המדינה (למעט סוגיית החזר ריבית חשכ"ל שנגבתה מהתובעות על פיגוריהן בתשלומי התמלוגים) תוך חיוב התובעות בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 75,000 ש"ח.
במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט כי לא ניתן לקבל את טענות התובעות כי חוזי המכירה ללקוחות המוקדמים מבטאים את שווי השוק של הגז שהועבר אליהם, וכי יש לחשב את שווי השוק של הגז בשעה שהגז הופק בחזקה הספציפית, דהיינו חזקת תמר. אף אם ישנם מקרים בהם קיומה של עסקה בין קונה מרצון למוכר מרצון וכו' יכול ללמד על שווי זה, הרי שבמקרה דנן שווי של הגז בחזקת תמר כפי שבא לידי ביטוי בהסכמים שנכרתו עם לקוחות לאחר תחילת ההפקה מתמר, על פי "מחיר תמר", משקף בצורה נכונה יותר את שווי השוק של הגז.
עוד קבע בית המשפט כי הוכח בפניו שהתקיימה עסקת בין-חברתית למכירת גז בין בעלות הזכויות בחזקת תמר לבעלות הזכויות בחזקת ים תטיס, זאת לאור הסכם שהוצג וכן לאור דיווחי התובעות למע"מ ולבורסה לניירות ערך. על פי עסקה זו קיבלו החברות שהינן בעלות זכויות בחזקת תמר אך אינן בעלות זכויות בחזקת ים-תטיס, תמורה עבור הגז שנמכר על פי מחיר של כ 6$ ליחידת גז וגם בכך יש לבסס את המסקנה כי זהו שווי השוק של הגז.
