הפוליטיקה של הכסף

יצחק יוסקוביץ

נוהגים לומר שהכסף מניע את הכול. אחרי הכול, החיים עצמם דורשים כסף והרבה. התזונה שלנו דורשת כסף, שירותי הבריאות עולים לנו כסף, כך גם חינוך והשכלה, מגורים ופנאי. הכול עולה כסף. ככל שיש לך יותר ממנו, תוכל לצרוך יותר מהם.

גל ההתייקרויות הנוכחי, והחרדה הקיומית שאופפת רבים בשל כך, מציפים אל מעל לפני השטח את מה שידענו. מה שיש, אף פעם לא מספק, וכעת עוד פחות. חכמינו, בחכמה השמורה רק להם, תמצתו את חכמת החיים הפשוטה הזו וכינו את השמח במנת חלקו – עשיר.

תהפכו את המשפט למעין קוד QR זעיר וחכם, כזה שיאפשר לכם לשמור אותו בתודעתכם ולשלוף לעת מצוא לשימוש הנכון בזמן ובמקום הנכונים.

אבל מה מניע את הכסף? או יותר נכון – מי מניע אותו?

הפוליטיקה של הכסף בימינו לובשת צורות משתנות, אבל נותרת זהה. בעלי עניין ואינטרסנטים העומדים בצמתי קבלת ההחלטות החשובות ודואגים לנתב אותן למקומות הנוחים להם.

תסתכלו רגע על ממשל המיליארדרים בארצות הברית הקורם עור וגידים אחרונים, ועומד לצאת לדרך ב-20 לינואר 2025. אילי ההון כבר לא מסתפקים בשהות בצללים הקרירים, מהם הם משכו בחוטים עד היום. הם רוצים את הדבר האמיתי: את הישיבה הפיזית ליד השולחן, לקבל בעצמם את ההחלטות הנוגעות לחייהם, ועל הדרך נוגעות גם לחיי מאות מיליוני אזרחים.

ואלה מקצת שמותם: ויווק ראמסאוומי, יזם הטכנולוגיה שמונה יחד עם אילון מאסק לעמוד בראש "מחלקת ההתייעלות" – השם המכובס לחתולים שמונו לשמור על השמנת; סקוט בסנט, מנהל קרן גידור מיליארדר שמונה לשר האוצר; המיליארדר סטיבן ויטקוף, השליח המיוחד למזרח התיכון שכולל כמובן גישה לשומנים במדינות המפרץ; וורן סטיבנס, מנכ"ל בנק השקעות ומיליארדר שמונה לשגריר בבריטניה; ואפילו שר ההגנה המיועד פיט הגסת', עם הון צנוע למדי של "רק" כמה עשרות מיליוני דולרים, ויהיה כמובן במסגרת תפקידו האיש שידאג להמשך רווחי העתק של תעשיית הנשק האמריקאית המשגשגת. אה, כמובן – דונלד טראמפ עצמו. יש בארצות הברית מי שכבר מכנים זאת בכינוי שהכרנו דווקא מהיריבה הרוסית: "אוליגרכיה".

בכוחו של הכסף לקנות גם תודעה, ככל הנראה. אחרת, איך נסביר את העובדה שבעלי הממון להוטים יותר להשתתף במשחק מאשר כל היתר?

נסתכל רגע על מה שקורה כאן אצלנו מידי העברת תקציב: שטף חוקים ותקנות, כולם בעלי השפעה ישירה על האזרח, אבל רק מיעוטם משפרים את מצבו. "יהיה רע לפני שיהיה יותר טוב" – בסגנון הזה התבטא אלון מאסק, האיש המסתמן כחזק לשעתו בממשל המתגבש. החצי הראשון בטוח נכון.

הנה דוגמה קטנה וטרייה, אבל לא בלתי מעידה על הכלל:

ב-1 לינואר 2025 לדוגמה, עוברת תקנה שתאפשר לכם האזרחים – תחזיקו חזק – להחליט היכן ינוהלו הכספים שלכם בתוכנית חסכון לכל ילד. כלומר, אם בעבר פתחתם את התוכנית בבנק, וכעת אתם רוצים לנייד אותה לקופת גמל, הייתם אמורים לגלות – שפספסתם: הכסף נעול בבנק ל-18-21 שנה קדימה. אז זה קורה, גם אם באופן חלקי: התיקון האמור יאפשר לנייד את ההפקדות הבאות בלבד, אבל ללא אפשרות להעביר את הצבירה הקיימת למסלול טוב יותר, בבית השקעות, למשל.

יש הגיון? אין הגיון.

אבל אנחנו בעולם שבו גדודי לוביסטים משומנים בכספי הבנקים – שהם כספי האזרחים – מכתיבים החלטות למשרד האוצר והכנסת. המגבלה הזו כל כך אנכרוניסטית ומיושנת, שלא ייאמן שהיא בכלל הייתה קיימת. גם הביטול החלקי שלה התאפשר אחרי מאבק ציבורי ממושך ומתיש, שבסופו ניאותו הבנקים לפשרה. זו דוגמה אחת כאמור, וקיימות רבות.

אדישות ציבורית היא המצע שמאפשר לתרבות שלטון בעלי ההון והכוח לשגשג עליו באין מפריע. חוסר שקיפות לגבי הכסף שלכם הוא בור השומנים ללא תחתית, ממנו תאגידי ענק כמו בנקים וחברות ביטוח ימשיכו לשאוב ולהפיק רווחי עתק.

הבשורה היותר טובה היא שזה ממש לא חייב להימשך כך. ברמה הציבורית ניתן לגלות מעורבות וליזום פניות ללשכות והמשרדים הרלוונטיים בממשלה ובכנסת. ברמה האישית – קחו אחריות על הכספים שלכם. אל תאמינו לכל סיפור שמוכר לכם המוקדן בבנק, בבית ההשקעות או בחברת הביטוח. תסמכו על המנהל האישי, אם זה סוכן הביטוח, יועץ המס או רואה החשבון. תדרשו מהם לספק לכם עבודה טובה – ואין ספק שתקבלו ממנה. בשביל זה הם כאן.

אם הכספים שלכם לא יניעו אתכם לפעולה, הם יניעו מישהו אחר – שדואג קודם כל לאינטרסים שלו, לא שלכם. וחבל.

הכותב הינו סוכן ביטוח מומחה לפנסיה ופיננסים

https://www.ij-ins.co.il/