הפער מה-OECD לא כזה נורא, ואף לטובתנו | מחקר

כל הזמן מספרים לנו שהמחייה בישראל יקרה, וזה כנראה נכון, כי בכל זאת, הכיס שלנו מוציא יותר ויותר מתקופה לתקופה | אבל מסתבר שבהשוואה למדינות המפותחות בעולם, אין לנו הרבה על מה להתלונן | על מה אנחנו מוציאים יותר ועל מה פחות? מכון שורש בדק ומצא במה אנחנו דומים למדינות ה-EOCD, ובמה אנחנו טובים מהם | תתכוננו להיות מופתעים

משרדי ה-OECD בברלין | צילום: 360b, שאטרסטוק

עד היום הורגלנו לחשוב שיוקר המחיה בישראל הוא גבוה יותר משאר המדינות המפותחות, ה-OECD, וכשיו”ר האופוזיציה בשלהי כהונתו הבהיר כי הוא מותיר לממשלה החדשה ממשלה עם כלכלה בריאה, ואמר: “התוצר לנפש שלנו עובר את זה של בריטניה, יפן ושל צרפת”, לא ייחסנו לדבריו משמעות רבה מדי, כי הרי המצב בישראל עגום. מה, לא?.

במוסד שורש למחקר כלכלי חברתי שהוקם לאחר המחאות החברתיות השונות שהיו כאן בעשור האחרון, פרסמו החודש מחקר חדש המגלה, כי אמירתו של נתניהו הייתה נכונה. יתרה מכך, הפער ממדינות ה-OECD קטן משהורגלנו לחשוב, ובחלק מהתחומים הוא מצטמצם עד כמעט לא קיים, ולפעמים אף מדובר בפער לטובת ישראל.

250/200 סייד בר + קובייה בכתבה

“למעשה, כשממירים את התוצר לנפש – המדד המקובל לרמת החיים של מדינה – של ישראל (474,150 שקלים ב-2020) לדולרים באמצעות שער החליפין הרשמי, נראה שטענתו של נתניהו נכונה”, פותחים עורכי המחקר הפרופ’ דן בן-דוד, והפרופ’ איל קמחי את המבוא. “המרה של התוצר לנפש של מדינות אלה לדולרים על בסיס שערי החליפין שלהן מניבה תוצר לנפש של 43,615$ (ישראל), 40,296$ (יפן) 40,296$ (בריטניה) ו-38,884$ (צרפת)”.

עורכי המחקר מסבירים, כי אמנם יש תחומים בהם יוקר המחיה בישראל גובר, אך מנגד ישנם תחומים בהם הפער מצטמצם ואף מתהפך: “דיור, מים, חשמל, גז ודלקים אחרים היו פחות יקרים בישראל (ב-7%) ב-2005. תמונה זו השתנתה לחלוטין עד 2017, כאשר המחירים בישראל נהפכו לגבוהים מממוצע ה-OECD כמעט ברבע (24%). מנגד, התחבורה בישראל, שהייתה יקרה ב-46% בשנת 2005, הפכה לזולה יותר ב-2% בשנת 2017”.

דוגמה נוספת: “מחירי המזון, שהיו נמוכים ב-3% בישראל ב-2005 הפכו ל-3% גבוהים יותר ב-2017. מחיר החינוך בישראל, שהיה 26% מתחת לממוצע ה-OECD  עלה ל-2% בלבד מתחת לממוצע ה-OECD ב-2017 . בהלבשה והנעלה המחירים הישראלים ירדו מ-3% מעל הממוצע ב-OECD ל-3% מתחתיו, בעוד שבתקשורת, פערי המחירים השליליים (המצביעים על מחירים נמוכים יותר בישראל) ב-2005 הפכו לעוד יותר שליליים ב-2017” .

Inner article

איך זה קורה?

את ההסבר לכך שמחד אנו שומעים כי הפער גדול יותר, בעוד שבפועל הוא קטן יותר ואף להיפך, הסבירו עורכי המחקר: “שערי חליפין נותנים לעתים קרובות תמונה מעוותת של המחירים היחסיים בין מדינות, היות שהם מושפעים מאירועים פוליטיים או מגורמים אחרים. במקומם, מקובל להשתמש במחירים יחסיים בין כל שתי מדינות הנקראים יחסי כוח קניה (purchasing parities power, או בקיצור, PPP) המחושבים עבור סלים דומים של מוצרים ושירותים בכל מדינה.

PPP אלה מאפשרים השוואות מדויקות בהרבה של רמת החיים במדינות שונות בכלל, ושל מחירי מוצרים ושירותים ספציפיים בפרט. עם זאת, השיטה הנוכחית של ה-OECD להשוואת מחירים במדינה אחת למחיר הממוצע בקבוצת מדינות ממשיכה להתבסס על שערי חליפין. עבודה זו מציעה גישה חלופית התואמת יותר את המטרה המקורית של ה-PPP .יישום המתודולוגיה מצביע על כך שפערי המחירים בין ישראל ל-OECD אינם כה גבוהים כפי שמראים חישובי ה -OECD – ובמקרים מסוימים המחירים בישראל אף נמוכים יותר. גם כשמחירו של סל תצרוכת זהה בשתי מדינות עם רמות הכנסה שונות, הסל יקר יותר בפועל ביחס להכנסה במדינה העניה יותר – וההכנסות בישראל נמוכות מאשר ברוב מדינות ה-OECD.

גם היבט זה של השוואות המחירים הבינלאומיות נבחן כאן, מה שלפעמים הופך פערי מחירים חיוביים לשליליים, ולהיפך.

פרופ’ דן בן-דוד הוא נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי וחבר החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל-אביב. פרופ’ איל קמחי הוא סגן נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי ומנהל המחלקה לכלכלת סביבה וניהול באוניברסיטה העברית.

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה