הפרסומאי אילן שילוח ישלם 15 מליון שקלים נוספים לרשות המיסים

רשות המסים בת"א | צילום: באדיבות המצלם

הסכום הנוכחי מתווסף לסכום של 15 מליון שכבר שילם בגין תשלום של כ 81 מיליון שקל שקיבל מחברת מקאן אריקסון לפני כעשור כאשר פרש,  בשל אי תחרות.

בית המשפט המחוזי בת"א קיבל חלקית את ערעור פקיד השומה, שיוצג ע"י עו"ד גלית פואה מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), וחייב את הפרסומאי אילן שילוח לשלם מס הכנסה בהיקף של כ-15 מיליון שקל, בגין תשלום שקיבל מחברת מקאן אריקסון ב-2008 .זאת, בנוסף למס בסך כ-16 מיליון שקל שכבר שילם שילוח בגין תשלום זה במקור.

פסק הדין ניתן במקור ב-30 באוגוסט ואתמול פרסם ביהמ"ש נוסח שלו שהותר לפרסום. שילוח שימש כמנכ"ל קבוצת הפרסום ורכש המדיה מקאן אריקסון עד שנות ה-2000 המוקדמות ובשנים הרלוונטיות גם כיו"ר הקבוצה והדמות הדומיננטית בה. לדבריו, ב-2007 החליט לפנות
לעיסוקים אחרים ולכן התפטר מתפקידו כיו"ר הקבוצה. בחודש ינואר 2008 חתם על הסכם אי- תחרות במקאן למשך 3 שנים, תמורת 81 מיליון שקל שיקבל במהלך אותן 3 שנים. כן חתם באותו יום על הסכם למתן שירותים למקאן במתכונת מצומצמת. כעבור מספר חודשים תיקנו הצדדים את הסכם אי-התחרות והתשלומים הוגדרו כ"תגמול מנהלים כולל בגין פעולתו ותרומתו של אילן לחברה".
במרץ 2008 פנה רו"ח מטעמו של שילוח לפקיד השומה וביקש להסדיר את מיסוי התשלומים שיקבל מהסכם אי-התחרות. עוד באותו יום נחתם "הסכם שומה" לפיו סווגו התקבולים כהכנסה מרווח הון
החייבת בשיעור מס של 20% (כ-16 מיליון שקל).

בשנת 2012 הורה המנהל, בהתאם לסמכות המוענקת לו בסעיף 147 לפקודת מס הכנסה, על פתיחת "הסכם השומה". לאחר בחינה ובדיקה של המקרה הוצא צו המסווג תשלומים אלו כהכנסה "פירותית" החייבת בשיעורי המס הרגילים עד למדרגת המס השולי.
שילוח ערער לבית המשפט המחוזי וטען כי לא היתה הצדקה לפתיחת הסכם השומה, בין היתר משום שעריכתו לא לוותה בהטעיה או הסתרה. לדבריו, הוא הסתמך על הסכם השומה ושינה את מצבו לרעה, וגם אם פקיד השומה טעה טעות מקצועית בחתימת ההסכם, הרי שיש לו אשם תורם של %100 .

פקיד השומה טען, כי בבסיס הסכם השומה נפלה טעות מהותית, שכן שילוח המשיך להיות דמות מפתח במקאן גם לאחר חתימת הסכם אי-התחרות ולכן המהות הכלכלית של הכספים שקיבל ממקאן היתה בבחינת שכר עבודה. כן נטען, כי לא היתה הצדקה לשלם כ-81 מיליון שקל עבור אי-תחרות לשילוח, שממילא היה מחוייב לאי-תחרות מכוח חוזי העסקה קודמים ולא הייתה לו כל כוונה להתחרות בחברה.
לאחר ניתוח הגורמים השונים קבע ביהמ"ש בסופו של דבר, כי יש להכיר בחלק מהסכום כתשלום עבור אי-תחרות ואילו את היתר יש לייחס למעמדו של שילוח כעובד בקבוצה או כנותן שירותים.
לצורך אומדן ההפחתה הנדרשת, אימץ ביהמ"ש את סכום הפיצוי המוסכם המופיע בהסכם אי התחרות (השווה לכ-5.9 מיליון שקל), ובסופו של דבר ייחס ביהמ"ש סכום של כ-5.45 מיליון שקל
מכלל התקבולים כסכום שהתקבל עבור אי-תחרות ובגינו יוטל מס בהתאם לשיעור הקבוע בהסכם השומה כאשר יתרת הסכום בסך כ-9.35 מיליון שקל תסווג כהכנסה פירותית ויוטל עליה מס שולי בהתאם.