הקצרה, הארוכה והלא ברורה || ביקורת פרסומות שבועית

לוח מודעות בבני ברק | צילום: פלאש 90

השבוע נתמקד בביקורת שלנו רק בשלוש פרסומות.

מדוע? כי דרכן ניתן ללמוד הרבה על עולם הפרסום.

הבה נצא לדרך קצרה וארוכה. או להיפך.

תחליטו אתם.

הקצר – שוקו – לאב

• 
  העמוסה – מהשבוע שעבר
×


• 
  קצרה וקולעת – מהשבוע
×

בשבוע שעבר חברת שוקולאב הודיעה על פתיחה חגיגית בעומס טקסט קיצוני. ברור שמבחינתם כל שורה הייתה חשובה, אבל בפועל, אנשים לא קוראים כל כך הרבה וגם מי שכן – לא יזכור מה רצו ממנו.

הערתי על זה בשבוע שחלף, ואכן, השבוע הם קיצצו דרמטית בטקסטים ושמו בפרונט את מארז השוקולד. שאפו.

הארוך – בטוח שהדרך קצרה?

באופן אירוני, מי שכתוב לה בכותרת שהיא תביא אותך בדרך הקצרה אל האושר האמיתי – התבלבלה בין מודעה לכתבה. בעוד שכתבה יכולה להיות עמוסה (גם זה לא כדאי, אבל נניח לזה כרגע), ואפשר להוסיף את כל הפרטים, השיטה, הדרך ופרטי הרישום השונים – פרסומת צריכה להיות קצרה, נקייה ונעימה לעיין.

כשמסתכלים על המודעה הזאת הדבר הראשון שרוצים לעשות – זה להמשיך הלאה. מי שבכל זאת יעמיק, ממש צריך לנווט בין המסרים: קיצור דרך לאושר? להמריא אל האושר? אה רגע, זה גם לעצמך אבל את גם יכולה ללמד אחרות איך להיות מאושרות.

בקיצור, המודעה לא מאושרת בכלל…

הלא ברור – פרסומת על כוס קפה

הגענו לפרסומת של טייסטרס צ'ויס. "זו הנתינה".

אני לא טיפש בשביל להבין שיש רגעים עם הקפה שמעלים חיוך, שעושים טוב על הלב – ולכן זה המשפט שהם בחרו. אבל להתחיל משפט ב"זו הנתינה", אפילו בלי שזה יהיה בגודל של המשך המשפט – זו לעניות דעתי טעות. מה זה "זו הנתינה?", כדאי בכל זאת להסביר.

ברור ופשוט שהפרסום לא צריך להיות מוגש ב"כפית לפה" והמסר יכול לעבור על ידי טקסט או ויז'ואל תומך. אבל עדיין, צריך להיות ברורים כדי שמיד נראה את המודעה נגיד "וואו, אהבתי". אם לא מיד, אז לפחות בשתי שניות שאחר כך.

ועכשיו נעלה שלב. מסתבר שמודעת הפרינט הינה חלק מפרסומת מצולמת שהם עשו. אבל לא כולם בקהל החרדי ראו את אותה פרסומת. אם כן, איך נבין שמדובר במודעת המשך? לתחושתי, היו צריכים לחשוב עוד קצת על המודעה הזאת. משהו בה נראה קצת פרווה, וחבל, יכול היה לצאת להם קפה הרבה יותר טוב.

שניפגש בפרסומות טובות יותר ומשובחות הרבה יותר.

הכותב הינו מנהל משרד הפרסום כתום וקופירייטר במשרדי פרסום