השוני בין דיני התעבורה לדין הפלילי הרגיל

עו"ד מוטי אורנג'

סדרי הדין החלים בדיני התעבורה דומים למשפט הפלילי הישראלי מכמה היבטים. לדוגמה, במשפט הפלילי המדינה היא התובעת והנאשם הוא הנתבע. גם איכות הראיות דומות למשפט הפלילי, שכן, כדי שתתגבש הרשעה יש צורך בראיות כה חזקות ודרישת החוק היא מעל ספק סביר. השוני ביניהם הוא בכמה פרמטרים. הראשון הוא במתחם הענישה הנהוג. הסיבה העיקרית לכך, היא התפיסה וההבנה כי במשפט הפלילי הרגיל, העבירה מבוצעת ע"י נאשם שהוא לכאורה עבריין ואילו בתעבורה, מדובר באדם נורמטיבי שחטא בשוגג ולכן הפסיקה נוהגת להקל יותר בדיני התעבורה. שוני נוסף בין המשפט הפלילי לתעבורה, הוא עניין סיווג העבירות וזאת על פי חומרת הענישה. במשפט הפלילי הרגיל העבירות מסווגות לפי חומרת הענישה (חטא= עבירה שבה ניתן לקבל עד שלושה חודשי מאסר, עוון= עד 3 שנות מאסר ופשע= ענישה של מעל 3 שנות מאסר). בשנת 2007 קבע בית המשפט העליון כי כל עבירות התעבורה מסוג ברירת קנס (כלומר, כל עבירה שיש בגינה ענישה של קנס), יסווגו כעבירת עוון (לדוגמה: מהירות מופרזת, נסיעה באור אדום, אי חגירת חגורת בטיחות וכיו"ב).

רוב העבירות בספר העונשין, הן עבירות אשר מצריכות מחשבה פלילית כל שהיא. מנגד, במשפט בתעבורה העבירות נחשבות כעבירת קפידה כלומר שאין צורך במחשבה פלילית.

box

במשפט הפלילי, עבירה של אחריות קפידה היא עבירה שבה די להוכיח כי התקיים היסוד העובדתי (כלומר, שאנו מכירים בעובדות), ואין צורך להוכיח את היסוד הנפשי של מחשבה פלילית או רשלנות. כלומר, משעה שהוכח כי אדם ביצע את המעשה המהווה עבירה, חזקה עליו שעבר עבירה פלילית, והתביעה אינה צריכה להוכיח כי היה מודע לקיום נסיבות העבירה או כי התרשל במעשיו. זאת אומרת שנטל ההוכחה מתהפך בעבירות של אחריות קפידה. עם זאת, לפי חוק העונשין, אם יוכיח הנאשם כי לא נהג במחשבה פלילית ו/או ברשלנות ועשה ככל הניתן למנוע את העבירה, לא ניתן יהיה להטיל עליו אחריות בביצוע העבירה.

אחריות קפידה – החוק מבין שיש מקרים בהם לא ניתן להוכיח כוונה או רשלנות, – ולכן קובעים שעצם המעשה הוא עבירה.

תיקון בחוק העונשין ביטל את האחריות המוחלטת ועבר לכיוון של אחריות קפידה. יש הבדל בין אחריות מוחלטת לקפידה: אחריות מוחלטת יוצרת חזקה משפטית חלוטה שקיימת לפחות רשלנות של הנאשם- הנחה שלא ניתן לסתור אותה. לעומת זאת, אחריות קפידה היא חזקה משפטית הניתנת לסתירה לגבי יסודו הנפשי של הנאשם. כלומר, באחריות קפידה, לנאשם יש אפשרות להתגונן.

חוק העונשין הוא המאפשר לקבוע כי בוצעה עבירה של אחריות קפידה, קרי, עבירה ללא מחשבה פלילית או רשלנות חוק העונשין קובע בכללותו כי כל עבירה שהיא חייבת להיות או של מחשבה פלילית, או של רשלנות או של אחריות קפידה.

חוק העונשין הוא הקובע את פרטי האחריות הקפידה. אף שדי בהוכחת היסוד העובדתי בעבירה של אחריות קפידה לשם ההרשעה, החוק קובע בנוסף כי בעבירות מסוג אחריות קפידה, ניתן יהיה להטיל עונש מאסר בפועל רק אם הוכח יסוד נפשי (כוונה לבצע את העבירה) – זהו מעין הגנה לנאשם, אך מאידך, אין הגבלה למס' שנות המאסר. החוק מספק הגנה לנאשם שלא נהג ברשלנות או מחשבה פלילית- אם הוא הוכיח שעשה הכל כדי למנוע את הנזק אז הוא לא יישא באחריות.

דוגמה בולטות לעבירות של אחריות קפידה:

נהיגה בשעות החושך ללא הפעלת פנסי הרכב, לפי תקנה 97(א) לתקנות התעבורה.

לסיכום, לא צריך שתהיה מחשבת זדון כדי להרשיע את הנהג אלא מספיק שהעבירה נעשתה, ובכך ניתן יהיה להרשיעו.

סעו בזהירות 

 

הכותב :עו"ד מוטי אורנג', משרד עורכי דין מומחה בענייני תעבורה

 

side
inner

כתיבת תגובה