ובשופר גדול יתקע

הביזנעס של השופר • דוד שלומוביץ יצא לבדוק כמה עולה שופר ועד כמה ניתן להתפרנס מייצורו וחזר אלינו עם ראיון לחוץ של שיא העונה • מגזין ראש השנה לכתיבה וחתימה טובה

צילום: באדיבות שופרות ישראל ריבק-ברששת תל אביב

מאיר שיינרשטיין היה חתן צעיר לימים וכמנהג יהודים היה סמוך מספר שנים על שולחן חותנו, מנחם חיימובסקי. מספר שנים לאחר נישואיו, פנה מנחם אל חתנו מאיר וביקש כי יחל לעסוק במסחר לפרנס את משפחתו הגדלה. הניח החותן העשיר סכום נכבד במזומן בפני חתנו ושלח אותו ליריד לקנות סחורה בזול כדי למכרה בעירם במחירים טובים.

מבלי להתעדכן ב'ביזנעס' מה כדאי ומשתלם לקנות, נסע החתן ליריד ושב לעיר עם מטען המלמד על 'חושי מסחר מפותחים': עשרה קונטיינרים מלאים בקיסמים. לא עצר מנחם החותן את זעמו וצעק על חתנו: "שלומיאל שכמותך. סחורה זו לא תימכר במשך שנים רבות! מי יקנה כל כך הרבה קיסמים לשיניים?" בייאוש פינה החותן שטח עצום בחצר מפעליו, לאחסן שם את מלאי הקיסמים.

כעבור מספק שנים, שוב ניסה החותן את מזלו וסבר כי חתנו למד פרק או שניים בהלכות מסחר, ושוב שלחו ליריד עם סכום נכבד במזומן, למען ירכוש בשוק בזול על מנת למכור בעיר ולהרוויח את פת לחמו ביושר.

לפני צאתו פנה מנחם אל מאיר חתנו והפציר בו: "ראה והביטה, אני סומך עליך שתקנה סחורה, אולם אל תקנה סחורה שאין לה ביקוש". וכמעשהו בראשונה כך עשה בשנייה. בהשראת ימי חודש אלול ערב הימים הנוראים, חזר החתן לעירו עם עשרה קונטיינרים של שופרות. נאנח החותן, הבין עם מי יש לו עסק ופינה מקום בחצר מפעליו בסמוך לקיסמים.

לקראת סוף שנת המס החליט מנחם, כי במקום להתעסק בספירת מלאי, עליו למכור את הסחורות. לצורך כך פנה למתווך א' והציע לו לתווך לאי מי את מטען הקיסמים, ואילו למתווך ב' הציע את מטען השופרות. תוך פחות מ-24 שעות קיבל מנחם שני מיילים משני המתווכים, בכל אחד מהם הייתה הצעה מיוחדת לסחורה 'שווה' בתמורה לקונטניירים. זה הציע לקבל שופרות חלף הקיסמים, והלה הציע להביא קיסמים במקום השופרות…

הבליע החותן אנחה והמשיך בסדר יומו. או אז פנה אליו מיודעינו החתן הנכשל ושאל בתמימות: "מדוע כשאני לא הצלחתי בסחורתי כעסת עלי נוראות ואילו כשאתה נפלת בתור סוחר ותיק אתה ממשיך הלאה?"

ענה לו החותן: "שוטה שבעולם. בחצרי עומדות שתי סחורות שאין להם ביקוש ומשכך אין לי הרבה ציפיות מהמתווכים. אבל לך הבאתי כסף מזומן, עובר לסוחר, ואתה בבטלנות שלך החלפת אותו תמורת סחורה שאין לה כל ביקוש".

במשל זה מסביר המגיד מדובנא את הפסוק שאומר הנביא ירמיה לעם ישראל: "ההמיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים". עובדי האלילים, בכל מקרה שהם יפנו להחליף את אלוהיהם באלוהים אחרים, אין בכך שום פסול. מה כבר ניתן לצפות מהם. זאת החלפה של הבל בהבל. סחורה ללא ערך, בסחורה ללא ערך. אולם "עמי המיר כבודו בלא יועיל". עם ישראל שיש להם אלוקים קרובים אליו, אלוקי אברהם יצחק ויעקב, והמירום באלילים של כסף, זהב, עץ ואבן, הרי זה כאותו חתן בטלן המחליף כסף מזומן בסחורת הבל. לזאת התכוון הנביא ירמיה בדברי תוכחתו.

סביר להניח שאילו היה המגיד מדובנא ממשיל את משליו בימים אלו, הוא לא היה משתמש במטען שופרות כמשל. כל מפעל שופרות מתחיל מחזיק במחסניו כמה אלפי שופרות בו זמנית לצורכי העבודה השוטפת. זאת מבלי לדבר על נסיעות במשך השנה לאיתור שופרות איכותיים. במהלך הנסיעות של יצרני השופרות בעולם הם מבקרים בין היתר באוסטרליה, ניו זילנד, אירופה, אפריקה ובמיוחד בארצות ערב הידידויות יחסית כמרוקו, טורקיה, תוניס מצרים.

הסיבה לעבודה עם הארצות המוסלמיות טמונה בחג הקורבן המוסלמי, בו נשחטים בארצות אלו מיליוני כבשים בני שנה ומעלה. חלק מהגולגולות שלהם עם הקרניים עוברים מיון ראשוני במדינות שלהם ומשם הישר לרשות יצרני השופרות, כאשר ישנם יצרנים שעושים את המיון בעצמם ומגייסים לשם כך את כל המומחיות שרכשו.

"את הקרניים אנחנו מביאים מהרבה מאוד מדינות מאפריקה, ממרוקו מצרים טורקיה אוסטרליה, איפה שיש כבשים". אומר לביזנעס, אלי ריבק מבעלי מפעל 'שופרות ישראל', לייצור שופרות בדרום תל אביב. "אנחנו היום כבר יודעים איזה זנים ומאיזה כבשים עדיף להביא ומהם אפשר לעשות שפרות טובים שהייצור להם מהיר קל והאיכות טובה".

את אלי שירש את מקצוע השופרות בגנים, אנחנו תופסים באמצע שיא הלחץ. עוד כמה ימים נגמרת 'העונה' והעבודה רבה, אבל אלי מפנה כמה דקות לביזנעסופ"ש, לספר על הפריט הייחודי ששמו שופר. "לא מכל קרן אפשר לעשות שופר יש מאות זנים של כבשים ולא מכל קרן אפשר לעשות שופר. צריך להכיר את הזנים המיוחדים אנחנו ממיינים את הקרניים שם ומביאים לארץ שלא להביא חומר גלם שאי אפשר לעשות אתו כלום".

מבירור שעשינו עולה כי מגידול הכבשים בארץ אי אפשר כמעט להפיק שופרות. בארץ שוחטים כבשים בגיל שמונה חודשים בעודם טלאים ואין אפשרות להשתמש בקרניים. רק כבש בן שלוש עשרה חודש והלאה מתחיל להצמיח קרניים ואז הוא מגיע לפרקו ומקבל את השם איל. מעבר לכך, אם מדובר בעדר של יהודי חייבים לוודא שלא מדובר באיל בכור, ששופרו פסול לתקיעה.

"בארץ אין איילים עם קרניים איכותיות", מסביר אלי. "הקרניים האוסטרליות למשל הן מאוד טובות אפילו יותר מהמרוקאיות. הכבשים שם אוכלים עשב טוב במיוחד".

לשאלת ביזנסופ"ש האם יש גידול של כבשים במיוחד לשופרות עונה אלי: "לא. מגדלים כבשים בשביל הצמר שלהם או בשביל הבשר והעורות. הקרניים הם תוצר לוואי של הגידול". בהמשך הוא יספר לנו מה עוד עושים כיום מהקרניים.

שוק השופרות הוא נרחב מאוד ולא מדובר רק בשופר אשכנזי, ספרדי או תימני. יש את השופר האיטלקי העשוי מקרן של עז. מדובר על שופר נדיר מאוד כיום. השופר הבבלי מצוי בקהילות יוצאי עיראק, כורדיסטאן, איראן. שופר זה אינו עובר חימום אך מאידך, כן עובר ליטוש והברקה. השופר התימני עשוי בכלל מחיה בשם אנטילופה (קודו), היות ובעבר לתימנים היה מחסור באיילים. יש גם את התימני האסלי והתימני המסולסל.

לצדם ניתן כמובן למצוא, גם את השופר הספרדי הקלאסי. הייחודיות שלו הוא צורתו הכמעט ישרה, המתאימה להכנסה לכיס, זאת מפחד האינקוויזיציה בספרד, וגם את השופר האשכנזי הקלאסי, בו נוהגים לתקוע גם בקהילות המרוקאיות.

מבחינה עסקית שוק השופרות התוסס מתחיל לאחר תשעה באב ומסתיים בסופו של חודש אלול, אולם אין זה אומר שלא עובדים שם כל השנה. בדומה למצות, כל העבודה על השופר היא ידנית, איטית וזהירה, כך שהמפעל עובד כל השנה.

"כל השנה אנחנו מייצרים שופרות עבור שוק המתנות והמזכרות. בנוסף אנחנו גם מוכרים לחו"ל למתנות ויודאיקה. אנחנו עובדים כל השנה כדי שיהיה לנו ליין גדול מוכן לעונה הבוערת בסוף השנה לקראת החגים".

מסתבר שהנוצרים האוונגליסטים קונים שופרות כל השנה בכל העולם. גם תיירים מכל העולם שמגיעים לישראל חוזרים הביתה עם שופר. יש שופרות עם עיטורי כסף וברונזה שאינם כשרים אמנם לתקיעה, אבל מדובר בשוק שפעיל לאורך כל השנה. בנוסף, הייצוא לחו"ל מתרחש לאחר חג הפסח כדי להספיק להגיע בזמן כראוי לחודש אלול.

בשנים האחרונות מתמודד שוק השופרות הישראלי הוותיק עם ייבוא שופרות מוכנים מחו"ל. על שאלתנו כמה ענף השופרות בארץ מגלגל לא ידע אלי לענות, אבל הוא סיפר לנו כי ישנם יצרנים נוספים ויש יבוא גדול ואגרסיבי מסין ומרוקו של שופרות מוכנים ללא כשרות ולא השגחה.

"מדובר בשופרות שהרבה פעמים מדביקים אותם באופן האסור על פי ההלכה, כי שוק המתנות לא מחפש כשרות בעיקרון. אנחנו מייצרים עם כשרות של הבד"צ והרב לנדא". למרות שריבק מתמודד מול הסינים והמרוקאים גם בשוק המתנות והמזכרות, הוא מדגיש כי "כל הייצור שלנו זה עם כשרות של הרבנות לישראל, השגחת הרב אריה לוין. המפעל שלנו כשר במהותו. כל שופר יוצא מאיתנו עם חותמת כשרות שהכול נעשה על פי ההלכה".

תהליך הכנת השופר הוא ארוך ומורכב ואנחנו שואלים את אלי, כמה זמן לוקח הכנת שופר מהקרן ועד התקיעה הטובה?

"אם אני לוקח קרן בינונית ורוצה להפוך אותה לשופר, זאת עבודה של שעתיים בערך עד שיש לי ביד שופר ראוי לתקיעה. אבל אנחנו עובדים בשלבים, כמו סרט נע. כיום אנחנו שני שותפים וארבעה עובדים ואנחנו מייצרים אלפי שופרות בשנה".

שוק השופרות נע סביב ציר מחירים כמעט ידוע. אלי מבהיר שמחיר של שופר נע בין 150 שקל לשופר פשוט לבין כמה מאות שקלים. שופר נדיר ביותר יכול להגיע עד למחיר של 2,000 שקלים.

לשאלתנו, מה השופר היקר ביותר, עונה אלי: "אין שופר הכי יקר. כל בעל תקיעה שהתרגל לשופר שלו, לא ימכור אותו בעבור שום מחיר. זה מחיר בעיני המשתמש, כמו פריט אומנותי. זה לא מוצר קמעונאי רגיל. אנשים מחפשים שופר כמו שיש להם, אבל אין שני שופרות זהים בעולם. לפעמים מגיעים אלי בעלי תקיעה וותיקים שהשופר שלהם נסדק או נשבר והם מבקשים: תן לי שופר כמו שיש לי. אין דבר כזה. כל שופר יש אחד. אנחנו מתאימים לכל אחד את השופר".

למחיר השופר יש כמה פרמטרים. ראשית חומר הגלם. כאמור, אלי מספר, שאת המיון הראשוני הם עושים בחו"ל במטרה להביא למפעל חומר גלם איכותי שלא נשבר ונהרס במהלך ההכנה. דבר שמגביר את הבלאי ומייקר את כל השופרות האחרים.

פרמטר נוסף למחיר נקבע כאשר עובר השופר חימום וליטוש. החימום מיועד לעקר אותו מחיידקים וטפילים וגם ליישור החלק הצר של השופר כדי שאפשר יהיה לקדוח בו חור לטובת הכנסת האוויר לשופר. בנקודה זו נפסלים שופרות רבים בתהליך העיבוד, מה ששוב מעלה את מחירם.

Inner

 

ראוי לציין שהשופר עשוי בעצם מאותו חומר שממנו עשויות הציפורניים שלנו – קראטין. הקרן כחומר גלם, יושבת על עצם המחוברת לגולגולת. מפרידים בין הקרן לגולגולת העצם נשארת מחוברת ומתקבל השופר – שפופרת חלולה ומפותלת. חשוב להוסיף שלפני ההפרדה עוברות הקרניים ייבוש והקשחה בשמש, כדי להכשיר אותם לתהליך הארוך והקשה העומד לעבור עליהם.

תהליך שיוף השופר

תהליך החימום משחיר את השופר ולצורך הסרת השחור משייפים אותו בתהליך ארוך המורכב מחמישה סוגי שיופים מגס ועד עדין ודק והברשה. זאת תחנה נוספת העלולה לייקר את השופר. גם כאן כמו ביישור נפסלים שופרות, אם השיוף עבר את עובי השופר ועשה בו חור. כמובן שישנם קהילות שמעדיפים את השופר בתצורתו הטבעית.

בתחנה הבאה, קודחים חור בחלק הצר של השופר. הקדיחה מצריכה מיומנות ודיוק כדי לתת פיה נוחה וקלה לתקיעה, וצליל נכון. כאן מתחיל להיקבע מחירו הסופי של השופר. ככל שהוא קל יותר לתקיעה והסאונד שלו נשמע איכותי וטוב, כך מחירו מאמיר.

קנה בעל תוקע, שופר איכותי. התאמן עליו כל חודש אלו.  ותקע בו בראש השנה בשני הימים. איך שומרים על שופר מה ההמלצה לאחסון של שופר?

אלי מסביר כי "ברמת העיקרון שופר טוב שניקו אותו כמו שצריך בזמן הייצור והוציאו ממנו את כל הריח והכל, יכול להישמר עשרות שנים אם הוא מאוורר. אני ממליץ להניח אותו בוויטרינה ביחד עם כלי הכסף. שופר זה מוצר חי ונושם ואסור בשום פנים ואופן להניח אותו בשקית ניילון או בתיק שיחנוק אותו".

ואם בעל תוקע שכח את השופר שלו בשקית. איך הוא יגלה אותו אחרי שנה?

"לא בהכרח שיראו עליו משהו מיד אחרי שנה. לפעמים התהליכים פנימיים, אבל בטווח הארוך הוא יירקב מהר יותר".

ויש דרך לתקן שופר?

"בהחלט. אנחנו גם מתקנים שופרות. פעמים רבות מגיעים אלינו בעלי תקיעה שנתקן להם את השופר. פעם זה קידוח חדש, לפעמים שופר נופל נסדר נשבר, יש תיקונים שאסור לעשות על פי ההלכה ויש תיקונים שמותרים על פי הלכה. כעיקרון אסור להדביק את השופר ואסור לצבוע. צריך להקפיד על הכללים. וברור שיש דרכים לתקן שופר במגבלות ההלכה.

"במקביל ישנם אנשים שמביאים לנו את השופר שנדייק אותו יותר. נשפר את הצליל ואת קלות התקיעה".

איך מנקים את השופר אחרי שעמד כל השנה?

מתוך ניסיון של שנים רבות טוען אלי כי "בעיקרון אין צורך לנקות שופר אם הוא עומד במקום שמור. אבל במידה ובעל תוקע רוצה לנקות שופר רצוי לשטוף אותו מבפנים עם ערק או חומץ. בשום פנים ואופן לא מים. כדאי לשים לב שאם יש לכלוך הרי שהוא נמצא בפיית השופר ולכן כדאי לקחת קיסם אוזניים לטבול בחומר האלכהולי שבחרתם או בחומץ ולנקות סביב". הוא מוסיף ומגלה כי "הרבה פעמים אנשים באים אלי כדי שאני אנקה להם את השופר".

חשוב מאוד לדאוג לייבש את השופר היטב לאחר ניקוי. הנוזלים, גם האלכוהוליים נספגים בחומר ומעבים את הצליל.

שמעתי פעם על שימוש ביין לשופר לניקוי השופר (וגם כדי לשכר את השטן)?

"יש כאלה שמשתמשים ביין. שמעתי על זה אבל לא הייתי ממליץ וגם אם כן אז רק יין לבן ולא אדום".

מרבית הלכלוך מצטבר בפיית השופר שלעיתים לא ניתן לנקותה עם המטלית, לכן כדאי לקחת קיסם אוזניים טבול באלכוהול ולנקות את פיית השופר היטב. לניקוי זריז, ניתן לשפוך מעט אלכוהול לפיית השופר לסגור עם היד את השופר משני צדיו ולנער מספר פעמים והצליל משתפר פלאים".

לסיום מפתיע אלי ריבק מבעלי 'שופרות ישראל' ומספר לביזנעסופ"ש כי לקרניים שמהם עושים שופרות ישנם שימושים נוספים: מבחינת חומר הגלם, בעבר היו משתמשים אתו לעשות מחטים, מסרקות, מסגרות משקפיים וכפתורים, והתעשייה הזאת קיימת עד היום. אתה קונה היום חליפה באיטליה שעולה לך 2000 דולר, הכפתורים בה יהיו מקרניים.

"מדובר בהיסטוריה אבל עד היום יש מפעלים באיטליה, שלוקחים את הקרניים האלה ועושים כל מיני מוצרים יוקרתיים. למשל ידיות לסכינים. לוקחים את הקרן, מחממים, עושים מזה פלטות ועושים מהם ידיות לסכינים יוקרתיים. הקרן זה חומר שקל לעבד אותו וקל להבריק אותו אפשר לחמם אותו ולעצב אותו. זאת נישה מאוד מיוחדת ויוקרתית".

נישה נוספת שמתחילה להתפתח בשנים האחרונות בתחום השופרות, היא השימוש בשופר ככלי נגינה. "יש מוזיקאים שקונים שופרות. הם באים לכאן ומחפשים משהו מיוחד. הם מנסים את השופרות ומחפשים את האוקטבות והטונים. לפעמים אני עושה להם כל מיני דברים מיוחדים בפייה של השופר. יש נגנים של תזמורת כלי נשיפה כמו חצוצרה וכדומה, המבקשים להוסיף ולשלב שופר בתזמורת.

"בשנים האחרונות זה נהיה נפוץ יותר ויותר. אנשים רוצים לחזור אחורה והשופר הוא כלי הנגינה הוותיק ביותר. אנשים רוצים לחזור לשורשים לעשות דברים מיוחדים".

כך משלב שוק השופרות את התקרבות היהודים לקב"ה ואת קיום המצווה מדאורייתא של תקיעת שופר (רחמנא אמר תקעו. ר"ה טז.) לבין עסקים אחרים שאפשר להתפרנס מהם.

 

כל הצילומים באדיבות 'שופרות ישראל ריבק-ברששת', תל אביב.

Inner

כתיבת תגובה