זה לא חייב להיות ביידן, גם ביבי יכול

נתניהו וביידן | צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

הנה הפזמונים שכולנו נשמע מעתה: ביידן זה רע להתיישבות, ביידן זה רע להתיישבות החרדית שמעבר לקו הירוק. החרדים ישלמו את מחיר ניצחון הדמוקרטים בארה"ב ובעיקר תושבי ביתר עילית, מודיעין עילית, עמנואל ויישובים כמו מיצד, מעלה עמוס ונחליאל.

הצרה בפזמונים, שלפעמים הם גם נכונים. אז רק כדי לעבור סולם מוזיקלי כדי לגוון, אני מציע לכם לקרוא הפעם עד הסוף.

לפני כן, נתחיל בפזמון.

הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון זכורה לנו מחורף 2009. מי שעמד אז בראש הוגיה, היה לא אחר מאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו שחשב משום מה שהקפאה של הבנייה בהתנחלויות למשך עשרה חודשים, תוכיח עד כמה ישראל חותרת להסכם שלום וכמה היא מוכנה להקריב עבור כך. אך מי שעמד מאחורי הדחיפה ליוזמה ולחץ על נתניהו לבצע אותה היה לא אחר מאשר ברק אובמה נשיא ארה"ב.

זה היה תהליך זוחל. שנתיים קודם לכן, קרא מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, להקפיא כל בנייה בהתנחלויות, ואל הקריאות להקפאת הבנייה ביו"ש הצטרפו הקוורטט ומחלקת המדינה של ארה"ב שכולם מילאו אחר רצונו של נשיא ארצות הברית דאז, ברק אובמה.

אבל את התוצאה המרה שאירעה בעקבות הלחצים מכיוון ארה"ב בשם השלום שמעולם לא הושג, כולנו יודעים. למרות חלומו של אובמה להביא לפתרון 'שתי מדינות לשני עמים', המו"מ לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, לא התקדם לשום מקום. אפילו שר הביטחון בממשלת נתניהו של אותם ימים, אהוד ברק, לא הצליח להוביל את הפלסטינים להסכמות. רק כעבור תשעה חודשי הקפאה התנערו הפלסטינים ונזכרו כי הם מוכנים לנהל שיחות ישירות עם ישראל – מה שהוביל להמשך ההקפאה דה פקטו, בלחץ ארצות הברית.

אז נכון שההקפאה הזמנית, החד-פעמית, נעצרה, אבל מול חגיגות המתיישבים את סיומה הרשמי, ב-26 בספטמבר 2010, עמדו הפלסטינים והבהירו, שלא ימשיכו במו"מ ללא הארכתה. אז נכון, גם כשהייתה בתוקף, ההקפאה לא הייתה ממש הרמטית. אבל מאז, למשך כל תקופת כהונת אובמה, ההפשרה שהיתה אמורה לבוא אחריה – בוששה לבוא. הטפטופים היו מנת חלקם של אלפי אנשים שלקחו משכנתאות לדירות שבנייתן נבלמה, ורק מעט מעט שוחררו הפקקים בצווארי וועדות התכנון השונות.

הצרה הגדולה היא, שג'ו ביידן הוא מי שהיה סגנו של ברק אובמה בעת כהונתו. בארה"ב, לסגן נשיא אין אולי סמכויות מעבר להיותו מרוחק "פעימת לב אחת מהנשיאות", ובכל זאת, הוא היה לצד אובמה ואף טס לביקורים בישראל לפגישות עם בכירים ישראליים ופלסטינים כאחת. הוא הצהיר על עצמו כ'ציוני' אבל באותה מידה המשיך לציין בתוקף שעל מדינת ישראל לחדול מהרחבת יישובים ביו"ש, לא לדבר על סיפוח הגדה או החלת ריבונות ולחזור לשיח שכל כך נעלם מהאוזן בקדנציה האחרונה של טראמפ – על 'שתי מדינות לשני עמים'.

ויש לו גם מטען כבד בענייני הקפאה ובנייה בשכונות שמעבר לקו הירוק. במרץ 2010, כשביידן ביקר בישראל, בחר שר הפנים ויו"ר ש"ס דאז אלי ישי, לאשר (תכנית בוועדה שישיבתה נקבעה הרבה קודם לכן, לדברי משרד הפנים) 1,600 יח"ד בשכונה החרדית רמת שלמה. ג'ו ביידן רתח. הוא בא ארצה כדי להניע תהליך מדיני וחלף זאת קיבל סנוקרת ישראלית מכוונת.

את הסנוקרת הזו ביידן יזכור. את התוצאות של ההקפאה וההפשרה שבאו וחזרו חלילה, הישראלים זוכרים טוב יותר. גדלנו בשנים האחרונות על מדיניות המחזור הידועה שבאמצעותה כבר 'בנה' נתניהו לכאורה, אם נספור את כל הצהרותיו, מאות אלפי יחידות דיור ביו"ש. אלוקים יודע איפה הן.

רק כשטראמפ הגיע אל כהונתו שוחררו לפתע פקקים תכנוניים וביצועיים של שנים. ההיתרים זרמו, ועשרות אלפי יח"ד ראו לפתע אור, והוסטו ממגירה למגירה, הפעם במובן החיובי. אבל אינו דומה ג'ו ביידן סגן הנשיא שיכול לרתוח אך מנוע מהפעלת כל סקנציה בפועל, לנשיא מכהן, שעלול להסיג את ישראל לאחור בכל הקשור בבנייה מעבר לקו הירוק, ולדרוש הקפאה עמוקה, בלי אף תירוצים על ישיבות שתוכננו לפני ההקפאה.

לצערנו, ההקפאה שביידן עשוי לקדם בשם השלום המיוחל וחזונו שאי הרחבת ההתיישבות היהודית ביו"ש ובמזרח ירושלים, נוגעת גם בחלק מתקוותיה של ההתיישבות החרדית לפתרונות דיור מוזלים. אם נביט אל התכניות של הזמן הקרוב ממש, ובהנחה שביידן מחיל הקפאה מיידית על יו"ש – כבר הפסדנו אלפי יח"ד. מיצד (200 יח"ד שאושרו להפקדה) ביתר עילית (כ-2,200 יח"ד) מעלה עמוס (570 יח"ד) תל ציון (1,200) והתכנית הגדולה על שטח שדה התעופה הישן בעטרות (8,000 יח"ד) – כל אלה בהליכים מקודמים ביותר, לצד עוד 400 יח"ד במיצד ו-500 בנחליאל שנמצאות בהליכים טרומיים ממש.

המשמעות החרדית לבחירת ביידן היא, שפתרונות בנייה עבור הציבור שהכי סובל ממצוקת הדיור, בדמות כ-13,000 יח"ד למגזר, עשויות להידחות בלי קץ נראה באופק.