זו לא פוליטיקה, זה העתיד שלכם

יום הבוחר הגיע, 6,653,808 איש יכולים לממש את זכותם להשפיע על עתידם, אך רבים ממאנים. מי שכבר כן מממש את זכותו, עושה זאת משיקולים צרים • בטור נוקב קורא עורך 'ביזנעס' לצאת להצביע – ומזכיר לכולנו את מה שהפוליטיקאים מעדיפים שנשכח

קלפי בבחירות לכנסת ה-20 (ארכיון). צילום: יעקב נחומי | פלאש 90

שיירות של אלפי רכבי תעמולה קיבלו את פנינו השבוע, במרשתת שרצו רבבות ספינים, הסקרים נורו מכל כיוון, משל מדובר היה בחיצי מלחמה, החרבות גם הן נשלפו בזה אחר זה בעימותים מתוקשרים, ולרגע נראה היה שהערבים הנוהרים ושאר מרעין בישין הם בסיס הבחירות.

'ביזנעס' מתרחב בניו-מדיה: מהיום, כל העדכונים – גם בוואטסאפ!

בהסתכלות מהצד, מאופי חשיבתו של התושב הממוצע שאינו מעורבב בנעשה תדיר בבית העירייה, סביר להניח כי כל מה שעינו יבחין בו הוא מה שתיארתי בפסקה הראשונה, ולא בכדי. זה מה שהפוליטיקאים רוצים שנחשוב עליהם, ואפשר לומר שהיועצים והאסטרטגים שלהם הצליחו במשימה הזאת יותר מכל. טוב, לא ממש, שכן את ההצלחה האמיתית הם יקטפו לאחר הניצחון בקרב על ראשות העיר. אבל מה שבטוח זה שאת החלק הזה במבצע הם כבר מילאו בשלמות.

אתם שואלים למה? כי הם מ-פ-ח-ד-י-ם! כן. הם פשוט רועדים. וממש לא מדובר בסיסמת בחירות נוספת שמטרתה להעפיל על מועמד כזה או אחר ולכבוש את הפסגה – אלא במציאות עצובה שבמסגרתה מנצלים כמה קמפיינרים (מוצלחים, יש לציין) את סדר יומנו העמוס וחוסר הידע שלנו למטרות פוליטיות.

אתם אולי לא יודעים זאת. או שמא, מישהו גרם שתשכחו או תדחיקו מזכרונכם את מה שכבר ידוע לכם. אבל למי שיושב בראש הרשות המקומית כוח חזק כל כך, שבמקרים רבים אפילו לראש הממשלה אין כוח שכזה. ראש העיר הוא זה שיכריע את עתיד חייכם, חיי ילדיכם ואולי אפילו של נכדיכם (במידה ויתגוררו בעיר). ולא, זה ממש לא ידרוש ממנו לכהן יותר מקדנציה אחת – כל עוד ראש הרשות הבא לא ימצא סיבה טובה מספיק להוריד את השאלטר לתוכנית שיקדם ראש העיר הנבחר, גם אם בסיום הקדנציה הוא עדיין יעמוד בשלב התכנוני.

ראשי הערים והמועצות, הם אלה שיכריעו את עתיד חינוך ילדיכם. ביכולתם להעשיר את ידיעתם וביכולתם להשליך אותם לרחוב, או לאשפתות.

ראשי הערים והמועצות יכריעו כמה תעלה דירה בעיר, יחליטו מה יהיה יחס ההיצע והביקוש, מה לחרדים, מה לדתיים ומה לחילונים. הם גם אלה שיחליטו עבורכם אם בדירה שאתם מחפשים לקנות תהיה מרפסת סוכה והאם החנות שבקומת המסחר התחתונה תפעל בשבת או לא.

כוחם של ראשי הערים והמועצות יאפשר להם להחליט מה יקרה לכם אם חס ושלום תגיעו למצב כלכלי רעוע שיביא לזריקתכם לרחוב והם אלה שיכריעו באשר לעתיד רווחתכם. הם גם אלה שיחליטו את עתיד תעסוקתנו ופרנסתנו.

הפירוט דלעיל אולי נשמע לכם המון, אך כל זה הוא למעשה כאין וכאפס אל מול כוחם העצום של ראשי הערים. במילים אחרות: ראש העיר הוא כמעט ה-כ-ל עבורכם. אז למה מעדיפים המועמדים שתשכחו מזה? כי אם תחשבו כך בקלפי, סביר להניח שיפסידו במירוץ.

הם יעדיפו להסיט את הדיון למאבקי ימין, שמאל, דת ומדינה – והעיקר שתשכחו מהמחר. כי אם נגיע לשאול אותם את השאלות החשובות באמת ולא יהיה להם מה לענות – פשוט לא נבחר בהם. אילו רק היינו מתייחסים בעיקר ומשאירים את הטפל בצד, כלל לא היה נוצר מצב שבו מצניחים לנו כמעט בכל עיר מועמד מקצהו השני של המדינה, שהסיכוי שיפעל לטובתנו שואף לאפס, אבל לדרג פוליטי כלשהו היה אינטרס בהצנחתו.

למה שיהיה אינטרס בהצנחת מועמד? עזבו לרגע את השוחד והשחיתות שראויים לבמה נפרדת… ראשי הערים יכולים להעמיס את כיסם של היזמים השונים במאות מיליונים במחי יד. גם כשכבר כן יפעלו לטובת התושב הקטן, הוספת סעיף 'שולי' או כוכבית קטנה יכולה להעשיר את קופתם של גורמים רבים העוסקים במגוון תחומים.

אה, ועוד משהו. הפנסיה התקציבית של ראשי הערים נמוכה כל כך, שהשוחד שלפעמים הוא פחות מאחוז מהסכום שיגרוף היזם לכיסו כתוצאה מההחלטה – יפרנס אותם לכל שארית חייהם. זו גם הסיבה לכך שאנחנו צריכים לבחור את הפתק הצהוב (וגם את הלבן) בקלפי בפינצטה, ועם המון מחשבה.

חלק מכם בטח אומרים לעצמכם "ידעתי, מה הוא מחדש לי", אבל אתם טועים ובענק. די להיזכר בכותרות המרכזיות של השנה שנגעו לרשויות המקומיות ונחרטו בלבנו. זה התחיל במאבקי הקצאות בין פלגים שונים במגזר, עבר דרך מצלמות תנועה שפגעו קשות (וממש אי אפשר לזלזל בכך) בבעלי עסקים בעיר התורה והסתכם במהלומה תקשורתית לראש עיר חרדי שעשה בחניוני הנכים ובשאר מדרכות הולכי הרגל ככל העולה על רוחו בתירוץ הזוי המתבסס על אביו הנכה – שממש לא אותר בסביבה. ו…הופס! שכחנו מהתעסוקה, החינוך, הרווחה, מצוקת הדיור וכל מה שחשוב.

inner

גם מערכת הבחירות נראתה לא פחות מצחיקה בהסתכלות מלמעלה. עם כל הכבוד למאבק על עיר הקודש, עדיין לא קם האיש שהצליח להכריח את ראש הממשלה ואת מנהיגי העולם להפשיר את הבנייה. גם המועמד שמבטיח לכם שעתיים חניה ביום לא פחות מאשר צוחק מאיתנו בפרצוף, כביכול זה מה שיקבע את עתיד גורלנו, וזה עוד לפני שדיברנו על הלוואות חינם של 200 אלף שקל לרוכשי דירה חדשה בערבות המדינה. כספומט המועמד הזה לא, גם אם הוא מתמחה בראיית חשבון. ליתר דיוק, יהיה קל יותר להשוות את ההבטחה לשוק האפור.

למה למועמדים להפריח הבטחות סרק שכאלו? כי הם מבינים שלא כולנו ניסחף אחרי הרעש והלכלוך הפוליטי ולפחות חלק מאיתנו יחפשו את התכל'ס… והנה, הם מספקים לנו את זה, בעטיפה 'מלכותית' של שלל מעדנים ומטעמים שישבו את ליבנו בקסמם – עד כדי כך שלא נעלה על הדעת איזה סיבוב עשו עלינו.

רבים מאלה שעקבו אחרי הפרויקטים שהובלתי בחודשים האחרונים במסגרת עבודתי העיתונאית תהו לרגע ולא הבינו הכיצד חרגתי מזירת העסקים והכלכלה לזירה הפוליטית. הכתבות אמנם עסקו בתכל'ס ולא בדילים ובשטיקים פוליטיים, ועדיין, זה לא ממש סיפק את תמיהתם.

כשפנו אליי ושאלו אותי לפשר הדברים והתחלתי לפרט את כוחו והשפעתו של ראש הרשות נתקפו השואלים בהלם מוחלט. וממש לא מדובר בהגזמה. זו אגב הסיבה לכך שאת כל יום הבחירות בחרתי להעביר במרכז השליטה של משרד הפנים העוקב אחר המתרחש בכל הזירות בארץ – ולא מלשכת שר האוצר או הבינוי והשיכון.

בקלפי היום, תוכלו אתם להחליט מה יהיה גורלכם בשנים הקרובות, כמו גם ברחוקות יותר. אז תנצלו את ההזדמנות ותממשו את זכותכם הדמוקרטית. אבל רגע לפני, תעצרו, תשכחו מכל הקמפיינים, האמירות הפוליטיות, הדיווחים המתוקשרים והסקרים למיניהם – ותחשבו טוב טוב מה הכי טוב עבורכם.

אה, וכמובן, אל תשכחו שהיום יום שבתון וצאו לפוש באוצרות הטבע שהעניק לנו בורא עולם.

כתיבת תגובה