חברות השכרת רכב ייחשבו כ’מבטחות’ בתביעות צד ג’

חברת השכרה שלא תבטח את רכבי בביטוח צד ג’ תהפוך למעין מבטחת ואחראית לתשלומי נזקי הרכב • היוהעמ”ש: אין להמשיך את מצב גרירת הרגליים של חברות ההשכרה בכל הקשור לתשלום נזק צד ג’ • היועץ נימק, כי בדיוק כמו שחברות ההשכרה מבקשות תשלום על רכביהם שנפגעו מצד ג’ כך הן מחויבות לשלם על נזקי צד ג’

השכרת רכב | צילום אילוסטרציה: Mr.Exen, שאטרסטוק

היועץ המשפטי לממשלה, ד”ר אביחי מנדלבליט, מבקש לעשות סוף להתנהלות השערורייתית של חברות מסוימות להשכרת רכב, בכל הקשור לתשלום ביטוח צד ג’. מעמדת היועץ המשפטי עולה כי אין לקבל מצב בו חברה להשכרת רכב מתחמקת מלשלם את נזקי צד ג’ במקרה של תאונה בין רכב שהושכר לבין רכב אחר.

ההליך בו התייצב היועמ”ש, עוסק בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת”א, אשר דחה את ערעורה של חברת השכרת הרכב ‘בסט קאר’ שנתבעה בגין נזקי רכוש של צד ג’, שרכבו נפגע כתוצאה מתאונה שאירעה בינו לבין שוכר רכב.

250/200 סייד בר + קובייה בכתבה

מדובר בתביעה של נהג שרכבו נפגע בתאונה מרכב של חברת ההשכרה הנ”ל. עלות הנזק לרכב הסתכם ב-6,116 שקל. בכתב ההגנה שהוגש לבית משפט השלום בתל אביב אצל הרשם הבכיר אבי כהן, טענה החברה, כי היא לא מחויבת לשלם בגין פגיעה של נהג ששכר אצלה רכב ופגע ברכב אחר. “לחברת ההשכרה לא הייתה יד ורגל בגרימת הנזקים עצמם, וכל חטאה הוא עצם היותה בעלת הרכב”. טענה חצופה זו נלקחה כאילו מכוח עיקרון נזיקי ולפיו “אדם אחראי לעוולתו שלו בלבד, ואין הוא אחראי לעוולות זולתו”.

בדיון שנערך בפני הרשם טענה החברה ‘במפתיע’ כי היא ביטחה את רכביה בחברת ביטוח חיצונית, אלא שבמקרה דנן לא קיים כיסוי ביטוחי היות וההשתתפות העצמית נקבעה ל-7,000 שקל, והיות וסכום הנזק נמוך מכך היא לא מחויבת לשלם ועל השוכר לשלם זאת. על כך נפסק, כי במקרה כזה רואים כאילו אין לחברת ההשכרה ביטוח והיא מחויבת לשלם את סכום הפגיעה המלא של הרכב הנפגע (צד ג’).

בהמשך, בבית המשפט המחוזי דחתה השופטת פלינר את הערעור שהוגש על ידי החברה, וקבעה כי יש עילת תביעה ישירה נגד חברת ההשכרה והחברה חבה באחריות נזיקית לרכושו של צד ג’. חברת ‘בסט קאר’ לא הסתפקה בכך ונגשה לבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון באותן הטענות, ולפיהן, אין היא מחויבת לשלם על הנזקים שנגרמו לצד ג’ משוכר ששכר את אחד מרכבי החברה.

החברה רצתה הוזלה

כאן נכנס היועץ המשפטי לממשלה לתמונה, החליט לעשות לדבר סוף והתייצב להליך, מכוח סמכותו. בעמדה העקרונית שהגיש באמצעות עו”ד מלי אומיד-ברגר מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, נאמר כי על חברות להשכרת רכב לשאת בנזקי רכוש של צד ג’ שנפגע מרכב השכרה. “מצב שבו נהגים אשר ניזוקו ברכושם כתוצאה מפגיעה של כלי רכב בבעלות חברות השכרה, ואשר אינם אחראים לאותה פגיעה, מוצאים עצמם לפני שוקת שבורה לאור התנהלותן של חברות השכרה, גם כאשר הנזק גבוה מסכום דמי ההשתתפות העצמית של הפוגע – אינו ראוי. על חברות השכרת רכב לבטח את רכביה או לנהוג בעצמה כמו כל חברת ביטוח, המוכח לפניה כי מבוטחה אחראי לנזקו של צד ג’, ולשפות את הניזוק בגין הוצאותיו ונזקיו”, נכתב בעמדה.

היועץ המשפטי התבקש על ידי בית המשפט העליון להביע עמדתו גם באשר לזהות הגורם הנדרש לשאת בתשלום דמי ההשתתפות העצמית. לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, ככל שהנזק שנגרם לצד ג’ שווה או נמוך מדמי ההשתתפות שנקבעו בנוהל דמי ההשתתפות העצמית, חברת ההשכרה אינה חייבת לשאת בתשלום הנזק.

אולם ככל שמדובר במצב שבו חברת השכרה בחרה שלא לבטח את רכביה אצל חברת ביטוח חיצונית, אלא ליטול על עצמה התחייבות לכיסוי נזקי רכוש של צדדים שלישיים כאילו הייתה חברת ביטוח – אזי ניתן לראות בחברת ההשכרה מכוח ההתחייבות כ’מעין מבטחת’. פועל יוצא הוא, כי חברת ההשכרה, בדומה לחברת ביטוח, תהא הגורם הנדרש לשלם את מלוא הסכום שיקבע כנזקיו של צד ג’, מבלי לנכות את סכום דמי ההשתתפות שעל שוכר הרכב לשלם לה.

 

870/135 ליינר ארטקל

את הטענה על גובה ההשתתפות העצמית מול סכום הנזק, דחה היועמ”ש מכל וכל. “ככל שחברת ההשכרה בחרה, כמו במקרה הנידון, להתקשר עם חברת ביטוח חיצונית, תחת פוליסה המכסה נזקי רכוש לצדדים שלישיים, בסכום השתתפות הגבוה… ברי כי חברת ההשכרה תצטרך לשאת בתשלום הנזק, שכן היא זו שבחרה להתקשר עם חברת ביטוח עם דמי השתתפות גבוהים, ככל הנראה, למען הוזלת פרמיית הביטוח“.

חברת ההשכרה תגבה מהשוכר

בנוסף דוחה היועמ”ש בעמדתו את הטענה שכביכול החברה אינה אחראית לנזק צד ג’ של השוכרים שלה. “באותה מידה שבה מבקשת חברת ההשכרה לקבל תגמולי ביטוח מצדדים שלישיים האחראים לנזקי רכביה, כך עליה לקחת אחריות גם כאשר רכביה, שנמצאים בהחזקת נהגים מזדמנים, גרמו נזקים לצדדיים שלישיים”.

כלפי השתתפות העצמית של שוכר הרכב, מביא היועמ”ש את הטבלה שנקבעה בתקנות משרד התחבורה ולפיה בקבוצות המחיר אליה משתייך הרכב 1-3, סכום ההשתתפות העצמית המירבי יהיה 2,000 שקל כולל מע”מ, בקבוצות 4-5 הסכום יהיה 3,000 שקל ובקבוצות הגבוהות 6-7 הסכום המירבי יהיה 4,000 שקל. מתחת לסכומים אלה, חברות ההשכרה אינן חייבות לשאת בעלות הנזק ויהא על השוכר לשאת בתשלום לניזוק באופן ישיר, אולם מעל לסכומים אלה, חברת ההשכרה תשלם לניזוק את מלא הסכום והיא זאת שתגבה מהשוכר את דמי ההשתתפות העצמית.

בעמדה שהגיש היועמ”ש הודגש, כי העמדה מתייחסת רק לחברות השכרת רכב לטווח קצר ולא לחברות ליסינג, שכן, לרוב, במצב של חכירת כלי רכב, נהג הרכב או החברה החוכרת את כלי הרכב, נושאים במרבית האחריות לשימוש ותחזוקתו של הרכב וכך למעשה, נוהגים ברכב כמנהג בעלים, על אף שמבחינה קניינית הם אינם הבעלים.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה גובשה בשיתוף רשות שוק ההון והביטוח, משרד התחבורה והמחלקה למשפט אזרחי בייעוץ וחקיקה שבמשרד המשפטים.

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה