חסכוני, חזק, אבל… ■ ריזל בדרכים עם רנו גרנד-סניק

מחווה למנואל ולס. הגרנד-סניק. צילומים: יצרן. מנדי ריזל

טוב, אז אחרי רכב אמריקאי, דרום קוריאני, ומזרח-אירופי, החלטנו השבוע לקחת לנסיעת מבחן נציג אירופאי מנומס. צרפתי, ליתר דיוק. ואם נהיה יותר ספציפיים: רנו; אבל לא סתם רנו, אלא כזה שאמור להתאים בול למגזר החרדי.

רנו גרנד-סניק הוא אחד המעניינים בקטגוריית המיני-וואן, אם כי – משום מה – לא מהבולטים בהם; לפחות לא ברחובות הערים החרדיות. בעוד שמאזדה 5, פיג'ו 5008, שני דגמים שכבר לא נמכרים כאן עד הדור הבא, לצד שברולט אורלנדו וסאנג-יונג רודיוס שאת הדגם החדש שלו בחנו כאן לפני כמה שבועות, מצויים הרבה יותר ברחובות החרדיים.

אז השבוע החלטנו, כאות הוקרה לראש-הממשלה הצרפתי מנואל ואלס שביקר בארצנו הקדושה, לשים את אור הזרקורים במגזין הווירטואלי הנוכחי על גרנד-סניק הצרפתית.

טוב. כמו תמיד נתחיל מבחוץ. הגרנד-סניק היא מכונית חסרת יופי מיוחד, כמו מרבית מתחרותיה בקטגוריית המכוניות בנות שבעת המקומות. יש לה מראה קובייתי משהו, לעומת עמיתותיה העגלגלות יותר, והיא מצוידת במכסה מנוע ארוך מעט מהרגיל.

בחזית, שני בתי תאורה שוכבים, צרים וארוכים, במימדים גדולים למדי – לצד שורת פנסי לד בתחתית הפרונט, משני צידי כונסי האוויר. בין הפנסים משוך פס כסוף, שבמרכזו הסמל הענק של החברה. אה, ויש גם חישוקי מגנזיום 16'.

כפתורים קטנים מידי

בואו ניכנס פנימה, וכאן יש מעלות וחסרונות: אם אתם אנשי גאדג'טים, אתם עשויים להתאכזב. אבל אם הובלת משפחה בת שש או שבע נפשות על מיטלטליה היא זו שעומדת בראש מעייניכם, סביר להניח שדווקא תאהבו את המכונית הזו.

מבט על קדמת תא הנוסעים מגלה דשבורד רך מאוד, שנראה איכותי, ומחולק לשניים; החלק העליון מחפה על מחשב דרך שממוקם במעלה הקונסולה המרכזית. המחשב הזה – ארוך, צר וצבעוני – מהווה למעשה גם תחליף ללוח המחוונים: באמצעותו ניתן לראות (דיגיטאלית) את מהירות הנסיעה ועוד ועוד פרמטרים – בשלל צבעי הקשת, לבחירתכם. אגב, זה אומר שקדמת המכונית די חשוכה בשעת הנסיעה, כי האור הרגיל שבוקע מלוח המחוונים בדרך-כלל – אינו נוכח. יתרון, לא?

בניגוד למרבית המיני-וואנים בדורנו, אין בגרנד-סניק מערכת מולטימדיה, מצלמת רוורס וכיוצא באלו. עם זאת, יש חיישני רוורס מעולים שלא רק מתריעים בקול, אלא גם מראים היכן בדיוק קיימת סכנה לרכב.

כמו-כן, את הפעלת הרדיו והדיסקים – העברת תחנות או שירים בתקליטור ושליטה על הווליום ועוד –  ניתן לתפעל רק באמצעות הלחצנים שקבועים בה, ולא באמצעות כפתורים על גלגל ההגה. הבעיה היא שהם קטנים למדי.

בנוסף, הם וכך גם מערכת המיזוג – לא נוחים לתפעול. כיוון שהקונסולה המרכזית בה הם קבועים ישרה, והם קבועים בה בזווית שמקשה את הגישה מצד הנהג.

אחד המנועים החזקים

אפרופו לחצנים על ההגה, הקרוז קונטרול כאן הוא המוזר שפגשתי. בדרך כלל, הפעלתו, וכן הגברת המהירות והורדתה נעשות מההגה או מלחצנים איפשהו באזור הנהג. במכונית הזו, כדי להפעיל את בקרת השיוט, יש ללחוץ על מתג משמאל לתיבת ההילוכים, ואז ניתן לשלוט על הגברת המהירות והורדתה באמצעות לחצנים שמונחים על ההגה. למה לא הניחו את כל הביצים בסל אחד?

היי, אבל קפצנו קדימה, משום שלפני שנוגעים בבקרת שיוט צריך להניע…

אז גם כאן יש משהו ייחודי למדי – במיוחד בקטגוריה: במקום מפתח, פשוט הַכניסו את השָׁלַט של המכונית, כן זה שבאמצעותו פותחים וסוגרים את הרכב, לתוך חריץ מאחורי תיבת ההילוכים. השלט הזה יוצא דופן: הוא בקוטר של כרטיס אשראי, אך בעובי של כס"מ. אחרי שהכנסתם אותו למקומו, הפעלת המנוע מתאפשרת באמצעות לחיצה על כפתור ה-START. בטלו את הנעילה באמצעות לחיצה על בלם היד החשמלי, וצאו לדרך.

יצאתם? עכשיו עזבו שטויות. המנוע הוא כנראה הדבר הכי חשוב באוטו, בטח אם יש לכם משפחה ברוכת ילדים ואתם רוצים להרגיש שהמכונית מאיצה למרות המשקל. ברנו גרנד-סניק מנוע בנפח 1,500 סמ"ק, טורבו דיזל, עם 110 כוחות סוס ותיבת הילוכים ידנית בת ששה הילוכים. התיבה עצמה קצת מעצבנת, כי ההחלפה אינה חלקה לעיתים. בתוך העיר זה יכול להיות מרוגש בכעין קפיצה של המכונית.

נער הייתי וגם זקנתי, ונסעתי כנראה על כל דגם אפשרי של מיני-וואן, ואפשר לומר שבתמורה לתג מחיר של המכונית הזו, (שגבוה בכ-5-10 אלף שקלים יותר מהמתחרות הממוצעות) תקבלו ללא ספק את אחד המנועים החזקים והחסכוניים בקטגוריה.

ליטר לכל 16 ק"מ

במבחן שתה המנוע רק ליטר דלק אחד לכל 16 קילומטר של נסיעה משולבת – רחוק מה-22 קילומטר שמבטיחה היצרנית בפרוספקט – אבל עדיין מכובד מאוד. Il est excellent, Renault.

לנהג ולנוסע שלצידו יש ידית משותפת, ובמכונית יש שפע של תאים. רוצים דוגמא? תוכלו למצוא אותם גם מתחת לשטיחים… אממה, אין מקום להניח כוסות. ומה עם מי שקונה קפה בנהיגת לילה ורוצה להניח את הכוס במקומה? ומה עם מי שצמא למים בעיצומו של יום שרב ויצטרך לנהוג עם כוס על המושב?

ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר: בסוף מצאתי שני מתקנים לכוסות, אבל במקום לא אידיאלי ליושבים מקדימה: על המדפים המתקפלים שקבועים מאחורי המושבים הקדמיים –  לתועלת היושבים מאחור.

נוחות הנסיעה מעולה בזכות מתלים ובולמים וכל כיוצא בזה שהצרפתים אלופים בהם, אך מושבי הנהג וזה שלצידו קצרים למדי. זה הורס מעט את הכיף שבנהיגה. אפרופו מושבים, שימו-לב: בשונה ממרבית המיני-וואנים האחרים – כל אחד מחמשת המושבים בשורה השנייה והשלישית, ניתן להזזה על המסילה, לשני מצבי קיפול ואפילו לשליפה. כן, כל אחד בפני עצמו. לא דבר מובן מאליו בקטגוריה. מאחור, כמו במרבית המתחרות, אין מקום לשבעה נוסעים בוגרים – אלא בעיקר לילדים ומתבגרים.

לסיכום, אם אתם בקטע של לחסוך בדלק וגם צריכים להוביל משפחה, ולעיתים לנצל את תא המטען היטב – כנסו לאולם התצוגה של רנו וקבעו נסיעת מבחן.

מבט מעזרת הנשים: הנסיעה נוחה יחסית (חבל שהמושבים פשוטים), תא המטען לא מאפשר להכניס יותר מידי דברים, ומחייב חישובים הנדסיים כדי להעמיס בו כמה שיותר דברים אם רוצים לנסוע לשבת לשוויגער, והחיסכון בדלק בולט וחשוב.

—

נתונים:

מחיר: 169,990 שקל | מנוע: 1,500 טורבו דיזל, 110 כ"ס | מומנט: מומנט: 24.5 קג"מ ב-1750 סל"ד | האצה מ-0 ל-100: 14.3 שניות | צריכת דלק: 1 ל-16 | תא מטען: 208 ליטר | בסיס גלגלים: 2770 מ"מ | דרגת זיהום אוויר: 6 | 6 כריות אויר

מעלות: מנוע, חסכון בדלק, קיפול ושליפת מושבים | חסרונות: מחיר, תא מטען קטן, אבזור