חתמת על הסכם ממון? כדאי לך לקיימו

חתמתם על הסכם ממון אך לא נהגתם עפ"י הוראותיו במשך שנים? ייתכן שבית המשפט יקבע שההסכם חסר תוקף משפטי • טורו של עו"ד גיא גולדנבלום

טבעת נישואין | צילום: שאטרסטוק

מפסק-דינו של בית המשפט העליון, אשר נעתר לאחרונה לבקשת רשות ערעור שהגישה ידועה בציבור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, עולה כי אם לא נהגתם עפ"י הוראותיו של ההסכם במשך שנים ייתכן שלא תהיה יהיה לו תוקף משפטי.

'ביזנעס' מתרחב בניו-מדיה: מהיום, כל העדכונים – גם בוואטסאפ!

בית המשפט המחוזי אישר את פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שהורה לפרק את השיתוף בדירת מגורים שזכויותיה רשומות ע"ש ידועה בציבור בלבד. זאת, לאחר שנקבע כי מחצית הזכויות בדירה שייכת ליורשיו של בן זוגה המנוח בהתאם להסכם ממון שנחתם בין בני הזוג כעשר שנים לפני פטירתו.

בפרשה זו המבקשת והמנוח החלו לקיים קשר זוגי כידועים בציבור בשנת 1992. בשנת 1994 עבר המנוח להתגורר עם המבקשת בדירה בה התגוררה בשכירות ציבורית של חברת עמידר. בשנת 1998 רכשה המבקשת דירה תמורת 370,000 ₪, וזאת נרשמה על שמה בלבד. לצורך רכישת הדירה נטלה המבקשת משכנתה בסך 300,000 ₪. יתרת הסכום מומנה ממקורות עצמאיים של המבקשת, ואילו המנוח השתתף במימון הרכישה בסכום של כ-39,000 ₪.

בחודש ינואר 2000 עברו המבקשת והמנוח להתגורר בדירה שנרכשה. עשרה חודשים לאחר מכן, באוקטובר 2000, עקב סכסוך שפרץ בין בני הזוג במסגרתו הוצאו צווי הרחקה נגד המנוח, הגיש המנוח תביעה לבית המשפט לענייני משפחה במסגרתה עתר לפירוק השיתוף וקבלת שווי מחצית הדירה, ולחילופין להשבת סכום ההשתתפות שלו ברכישת הדירה.

בני הזוג הצליחו להגיע להסכמות, ובחודש נובמבר 2001, חתמו על הסכם שהוגדר "הסכם יחסי ממון בין בני זוג". הסכם זה אושר ע"י בית המשפט לענייני משפחה וקיבל תוקף של פסק-דין.

הסכם זה כלל שלוש הוראות אופרטיביות: 1. המבקשת תמסור לידי עו״ד המנוח ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת מחצית מהזכויות בדירה ע"ש המנוח כפי שנהוג בתחום המקרקעין; 2. יפתח חשבון בנק משותף, אליו יעבירו בני הזוג את משכורותיהם, כספיהם וחסכונותיהם, ומחשבון זה ישולמו תשלומי המשכנתה וכן הוצאות ניהול משק הבית המשותף; 3. תכולת הבית תהא בבעלות משותפת של הצדדים.

לאחר אישור ההסכם מסרה המבקשת ייפוי כוח בלתי חוזר לעו״ד המנוח, שהחל בהליכים לרישום מחצית הזכויות בדירה על שמו. יחד עם זאת, העברת הרישום לא בוצעה היות והמנוח לא הביא את הסכמת הבנק לצירופו כחייב בהלוואת המשכנתה שרבצה על הדירה לטובת הבנק.

לפיכך, הזכויות בדירה נותרו רשומות ע"ש המבקשת בלבד, שגם נותרה כחייבת יחידה במשכנתה. בנוסף, בני הזוג לא פתחו חשבון בנק משותף – המנוח המשיך לנהל חשבון בנק משלו וכן היה מיופה כוח בחשבון של אמו. בהמשך צורף המנוח לחשבון הבנק האישי שניהלה המבקשת, אך לא השתתף בפועל בתשלומי המשכנתה עבור הדירה.

המנוח והמבקשת המשיכו להתגורר בדירה עד פטירת המנוח בשנת 2010. המנוח הותיר אחריו צוואה בה ציווה את כל רכושו לרבות זכויותיו בדירה, לארבעת ילדיו בחלקים שווים ביניהם.

ילדיו, היורשים, הגישו בקשה לקיום הצוואה ואולם המבקשת הגישה התנגדות המבוססת על אי-עמידה בהתחייבויות המנוח בהסכם הממון. הטיעון המרכזי של המבקשת היה כי בהסכם הממון נקבעה התניה ברורה, לפיה מחצית מהזכויות בדירה יעברו ע"ש המנוח רק במידה שהיה נפתח חשבון בנק משותף, לרבות השתתפות המנוח במחצית מתשלומי המשכנתה ומשק הבית המשותף, באמצעות החשבון המשותף.

בפועל, כפי שעלה מעובדות המקרה, המנוח מעולם לא השתתף בתשלומי המשכנתה ולא תרם את חלקו למשק הבית המשותף.

בנסיבות אלה, טענה המבקשת כי היא נותרה בעלת מלוא הזכויות בדירה, ולחלופין כי היורשים יחויבו להשיב לה לפחות מחצית מכל הכספים ששילמה בגין המשכנתה ואחזקת הבית השוטפת מאז רכישת הדירה בשנת 1998, ולקבוע כי היא זכאית להתגורר בדירה עד סוף ימיה כדיירות מוגנת.

מנגד, יורשי המנוח עתרו לפירוק השיתוף בדירה ולתשלום דמי שימוש ראויים (שכר דירה) ע"י המבקשת עבור התקופה מאז פטירת המנוח, וזאת בהסתמך על הסכם הממון שלטענתם מעניק למנוח מחצית מהזכויות בדירה, ובהסתמך על צוואת המנוח בה הוריש להם את זכויותיו בדירה.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענות המבקשת וקבע כי מקריאת ההסכם בכללותו ומהתנהגות הצדדים לאחר חתימתו, עולה כי כוונת בני הזוג הייתה בעלות משותפת בדירה לשניהם. עוד נקבע, כי אין לראות את הסכמת המבקשת להעברת מחצית מזכויותיה בדירה כהסכמה מותנית. הפרת ההסכם ע״י המנוח הייתה ידועה למבקשת במהלך החיים המשותפים, וזאת לא פעלה לביטול ההסכם ולמעשה השלימה עם המצב.

באשר לתביעת היורשים לדמי שימוש ראויים בגין התקופה שהמבקשת מתגוררת בדירה מאז נפטר המנוח, נקבע כי על היורשים להשיב למבקשת את מחצית החזרי המשכנתה ששולמו על ידה בלבד מחשבונה האישי במהלך כל השנים. עם זאת, בשל מגבלת ההתיישנות, החיוב הוגבל לשבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה.

לסיכום נקבע, כי הדירה שייכת למבקשת ולעיזבון המנוח בחלקים שווים וניתן צו לפירוק השיתוף בדירה ע"י מכירתה לכל המרבה במחיר. המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור בפסק-דין קצר. המבקשת לא השלימה עם תוצאות פסק-הדין, והגישה כאמור ערעור לבית המשפט העליון, שנעתר לבקשתה וביטל את פסק-הדין של בית המשפט המחוזי.

בית המשפט העליון פסק שהסכם הממון פשוט וברור בהוראותיו, ואף קובע הוראות שלובות: המבקשת תמסור ייפוי כוח בלתי חוזר להעברה ע"ש המנוח מחצית מהזכויות בדירה שנרכשה על ידה ורשומה על שמה, ואילו המנוח ישתתף כדי חלקו בתשלומי המשכנתה כאמור לעיל.

בית המשפט חידד כי העברת רישום הזכויות ע"ש המנוח לא התבצעה אף שהמבקשת מילאה את חובתה לפי ההסכם. זאת, נוכח כישלון המנוח להסדיר מול הבנק את הכללתו כחייב בהלוואת המשכנתה. כמו כן, צוין שלמעשה לא נפתח חשבון בנק משותף, כך שהמנוח לא השתתף למעשה בתשלומי המשכנתה ואלה המשיכו להיות משולמים ע"י המבקשת לבדה לאורך כל השנים מחשבונה האישי.

הואיל ועיקר החיובים בהסכם לא קוימו לאורך תקופה ממושכת של קרוב לעשור, הרי שהאשם עפ"י האמור בפסק-הדין רובץ על כתפי המנוח.

בפסק-הדין הובהר כי קיימים תקדימים לכך שהתנהגות הצדדים בפועל סותרת את האמור בהסכם ביניהם. התנהגות כזאת מלמדת על זניחה של ההסכם ופקיעתו הלכה למעשה ללא צורך בהודעה רשמית על ביטולו. לאור זאת נפסק, כי הסכם הממון בטל ועבר מן העולם לאחר שלא קוים משך תקופה מאוד ארוכה ונזנח הלכה למעשה ע"י בני הזוג, ולפיכך בטלים גם החיובים מכוחו (כלומר בוטל החיוב בגין העברת מחצית הזכויות בדירה ע"ש היורשים, ובטל גם חיוב המבקשת בדמי שימוש ראויים).

ודאות משפטית מול צדק חלוקתי

עו"ד גיא גולדנבלום

החוק בישראל קובע, כי בני זוג רשאים לערוך ביניהם הסכם ממון המסדיר את ענייני הרכוש ביניהם.

הסכם ממון זה טעון אישור של בית המשפט לענייני משפחה או של בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג. ההסכם המאושר מקבל תוקף של פסק-דין, וככלל, אישור הסכם הממון ע"י הערכאה השיפוטית מהווה תנאי לכניסתו לתוקף.

החוק קובע ששינוי של הסכם הממון יהיה בכתב וגם שינוי כזה טעון אישור של הערכאה המוסמכת.

ההיגיון אומר שבני זוג אשר חתמו על הסכם ממון, מצפים שהוראות ההסכם תהיינה שרירות וקיימות. מבחינה זו – הסכם ממון מהווה כלי חשוב לחיזוק הוודאות המשפטית ותורם לתיאום הציפיות בין בני זוג בכל הקשור להסדר הרכושי שחל עליהם במהלך חיי הזוגיות ואחריו.

לפיכך, בית המשפט לא יבטל בנקל הסכם הממון שכן יש לשמור על ערכו ועמידתו, וזהו המסר שגם מקפידים בתי המשפט להעביר לציבור.

יחד עם זאת, הוודאות המשפטית ויציבות ההסכם אינה חזות הכל ועל בתי המשפט לאזן בין אינטרסים אלה, לבין האינטרס שלא יוותר על כנו הסכם שאכיפתו תהפוך לבלתי צודקת.

בפרשה שקורותיה תוארו בפירוט לעיל, המבקשת לא עתרה במהלך השנים לביטול ההסכם על אף שהייתה רשאית לעשות כן מחמת העבודה שההסכם לא קוים ע"י בן זוגה. ההלכה הכירה בכך שייתכנו נסיבות, נדירות אמנם, בהן התנהגות הצדדים מלמדת על זניחת הסכם ופקיעתו. המנוח בפרשה זו לא קיים את הוראות הסכם הממון, וכידוע הסכמים יש לכבד.

פסק-הדין הנדון מדגיש את החשיבות שבעריכת הסכם ממון וקיום הוראותיו, וכן את החשיבות בעדכון הסכם הממון בהתאם לצורך והמציאות המשתנה. כמו כן, ברור כי חשיבות הסכם הממון אינה רק בעת גירושין, אלא גם בחיים הזוגיים ואף במוות של אחד הצדדים.

עו"ד גיא גולדנבלום הוא מומחה בדיני משפחה, ירושה וצוואות

כתיבת תגובה