יותר חרדים עצמאים, פחות חרדים פושטים רגל

חרדים, עצמאים, שכירים, פושטי רגל ומה שביניהם • מחקר הסוכנות לעסקים קטנים ובינונים במשרד הכלכלה מגלה ששיעור בעלי העסקים הצעירים החרדים כפול משיעורם בכלל האוכלוסייה • הערים החרדיות נמצאות במקום טוב מאוד ברשימת הערים בעלות שיעור פושטי הרגל הנמוך

חרדים עצמאים | צילום אילוסטרציה: נתי שוחט, פלאש 90

בואו נטפח לעצמינו על השכם: החרדים הצעירים עצמאיים יותר ומספרם בקרב פושטי הרגל נמוך מאוד. כך עולה משני מחקרים שמביא הכתב שחר אילן ב’כלכליסט’. מדובר במחקרים שאת שורות הסיכום שלהם ניתן לבלוע, אבל על הפרשנות שאופפת אותם ניתן וחובה לחלוק. הן החוקרים והן הכתב, כותבים את הפרשנות – המעוותת לכאורה – מנקודת מבטם בלבד.

נפתח בנתונים. 8% מהצעירים (עד גיל 35) החרדים העובדים, הם בעלי עסקים, בעוד רק 4% מהחילונים בקבוצת הגיל הזה בעלי עסקים. כשהגיל עולה (35-54) המספרים בשני המגזרים דומים 9%-10%, ובשכבת הגיל של 55+ אף ישנו יתרון קטן לחילונים – 12% לעומת 10%.

250/200 סייד בר + קובייה

את הנתונים הללו אנחנו מוצאים במחקר של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה והתעשייה, שערך מנהל תחום המחקר בסוכנות ד”ר ניר בן אהרון (הובא ב’כלכליסט). לנו כחרדים הנתונים הללו מספרים עד כמה קשה לחרדי המצוי לחדור לשוק העבודה החסום בפניו, גם לאחר שלמד והשקיע 3-4 שנים בלימודי מקצוע.

נצטט שוב את דו”ח הגיוון התעסוקתי והייצוג בשירות המדינה, שהעלה תמונת מצב עגומה כלפי תעסוקת חרדים: 7,031 מכרזים פורסמו בשנת 2018, רק 1.1% מהם יועדו לחרדים. בנוסף נגשו 9% חרדים למכרזים המיועדים לכלל האוכלוסייה, אולם רק 3% התקבלו. מדובר על פער של 67% בין ייצוג המועמדים לייצוג הנבחרים.

גם מדוח הגיוון התעסוקתי של המשרד לביטחון פנים שפרסמנו לפני כמה ימים, עולה תמונה דומה: היעד הממשלתי להעסקת המגזר החרדי במשרדי הממשלה, הוא 7%. אולם במשרד הפנים עובדים רק 2.4% חרדים. במשרדי הממשלה האחרים המצב לא יותר טוב.

ממחקר מקיף שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה ע”י החוקרים איתן רגב וגבריאל גורדון, עולה כי בקרב יהודים בגיל 35 ומעלה, 89 אחוזים מהגזר החרדי נשואים, לעומת רק 72 אחוזים מקרב הלא-חרדים. ממחקר זה ודומיו ניתן להבין, כי החרדי המצוי עד גיל 35, כבר נשוי פלוס ילדים ומחפש להביא טרף לביתו. החילוני לעומתו עדיין אינו נשוי (בחלקו הגדול) ועוסק בהשקעה בקריירה. את העסק העצמאי הוא יפתח רק לאחר שיצבור ניסיון או מוניטין במקצועו.

מתוך דברי הפרשנות של ד”ר ניר בן אהרון, נראה שהוא אינו מכיר את החסמים העומדים כלפי המגזר החרדי בשוק העבודה. לדעתו הסיבה המרכזית לפנייה של חרדים, בדגש על גברים, לעסקים, היא: היעדר השכלה כללית. לדבריו “לנשים חרדיות השכלה רחבה יחסית לגברים ולכן קל להן יותר להיות שכירות. בפילוח לפי מגדר ניתן לראות כי 15% מהגברים החרדים העובדים הם עצמאים לעומת 10% מהנשים”.

סיבה נוספת מביא הכתב שחר אילן ב’כלכליסט’ לריבוי העצמאיים בקרב החרדים: “גיל הנישואים הנמוך בציבור החרדי וגם העובדה שמרבית החרדים אינם משרתים בצבא” (מה הקשר? למה לדחוף את השירות הצבאי לכל כתבה שעוסקת במגזר החרדי? ד”ש). בנוסף – והפעם זה נכון – “הגברים חרדים מעדיפים לעבוד כעצמאים בגלל שעות העבודה הגמישות שמאפשרות להם להמשיך ללמוד במקביל בכולל (ישיבה לגברים נשואים)”. נדגיש כי איננו יודעים האם זאת מסקנת המחקר או מסקנת הכתב.

870/135 ליינר ארטקל

עוד עולה מהכתבה ומהמחקר, כי עצמאיים חרדים משתכרים משמעותית יותר משכירים חרדים. 44% מהשכירים החרדים משתכרים הרבה מתחת לממוצע, אבל רק 27% מהעצמאים משתכרים כך. מנגד, 45% מבעלי העסקים החרדים משתכרים הכנסה ממוצעת או מעליה, אבל רק 32% מהשכירים מגיעים להכנסה כזאת. בסיכום קטע זה שוב נכתבים דברי פרשנות מכלילים: “יש לזכור שעבודה בשחור מקובלת בציבור החרדי יותר מבציבור הכללי, מה שאולי מטה את דיווחי ההכנסות כלפי מטה”.

עוד נטען בכתבה ב’כלכליסט’ כי “בן אהרון מציין שהעובדה שכמעט כל הגברים החרדים אינם שולטים באנגלית יוצרת חסם משמעותי להתפתחות העסקים”. אולי כתשובה נביא כאן את מסקנות דוח הגיוון התעסוקתי במשרד לביטחון פנים, בפרק העוסק בפתרונות לחסמים המאפיינים את אוכלוסיות הגיוון: הימנעות משיפוטיות על בסיס השתייכות המועמד לקבוצה מסוימת; יצירת אווירה נעימה, מזמינה וחיובית וגם תשובות מעשיות. כגון, הערכת עובד ללא ניסיון באמצעות התנהגות, התאמות מבחנים, ראיון ועוד. נראה שכותבי הדוח פשוט שכחו שחוסר שליטה באנגלית מהווה “חסם משמעותי להתפתחות העסקים”.

זאת ועוד, מספר ימים לאחר הכתבה הנ”ל, בה נכתב רבות על עולם התעסוקה החרדי. מפרסם הכתב שחר אילן כתבה נוספת ב’כלכליסט’ העוסקת במחקר על פושטי הרגל בישראל. תחת הכותרת הלא מחמיאה: “העיר אילת היא שיאנית פושטי הרגל”. מדווח אילן על עבודה של החוקר עודד ויס שנעשתה במסגרת בית הספר למדיניות ציבורית וממשל של האוניברסיטה העברית בהנחיית פרופ’ קלוד בר־רבי. המחקר של ויס בדק קבוצה של 71 אלף איש, שקיבלו צו כינוס נכסים בין השנים 2015-2006.

לאחר שורה ארוכה של נתונים אודות פושטי הרגל בישראל, עובר המחקר לדבר על אחוז פושטי הרגל בתוך הערים בישראל. “ויס מגלה ש־4.9% מתושבי אילת הבוגרים – אחד מכל 20 – הוא פושט רגל. הוא מעלה את ההשערה שגורמת לכך התלות הגדולה של תושבי אילת בתיירות, שהיא עונתית ותנודתית; שמונה מעשר הערים בהן שיעור פשיטות הרגל הוא הגבוה ביותר הן בפריפריה. אחרי אילת מגיעות נוף הגליל (לשעבר נצרת עילית) עם 3%, ובת ים וטבריה (2.85%)”.

ובאלו ערים אחוז פושטי הרגל הוא הנמוך ביותר? מסתבר שהיישובים החרדים הם הנושאים בתואר. “הרשות המקומית בעלת שיעור פושטי הרגל הנמוך ביותר היא ירושלים הענייה, עם 0.5% מהאוכלוסייה בלבד, ואחריה העיר החרדית אלעד, בית שמש, מודיעין ובני ברק. להוציא את מודיעין, מדובר בערים שבהם ריכוז חרדי גבוה – כ־0.6% מהאוכלוסייה (הם פושטי רגל. ד”ש).

היינו מצפים מהכתב של ‘כלכליסט’ להיות הוגן ולהחמיא, לאחוז הגבוה של הצעירים היזמים שעובדים נכון ואינם פושטי רגל. מסתבר שלא. את ההסבר לאחוז הנמוך של פושטי הרגל מייחס שחר אילן – שימו לב: ל”שיעור תעסוקה נמוך ופעילות כלכלית מועטה יחסית בישובים אלה”. ההיפך המוחלט מהמוצג במחקר שהביא בשבוע הקודם, בו ברור כי הרבה יותר חרדים צעירים פונים לעסקים משיעורם באוכלוסייה. בהמשך הוא מביא אפשרות אחרת “שהעזרה הקהילתית הגדולה בציבור החרדי מסייעת לתושבים להחזיר חובות ולהימנע מפשיטת רגל”.

אולי כדאי להביא את דבריו של מנהל הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה והתעשייה רן קויתי: “בעבור קבוצות אוכלוסיות רבות הפנייה ליזמות טבעית יותר מעבודה כשכיר, שכן היא מגשרת על פערי ידע, מאפשרת לעיתים עבודה מהבית ועשויה להניב פוטנציאל השתכרות גבוה יותר”.

מוזר מאוד שלמרות דברים אלו, החליטו במשרד העבודה והרווחה לקצץ שירותים ייעודיים שניתנו על ידי הסוכנות לעסקים קטנים לאוכלוסייה זו בירושלים, כפי שפרסמנו כאן בעבר.

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה