לאחר עבודת עומק ארוכת שנים במינהל התכנון להכנת תכנית מתאר ארצית מאוחדת, המינהל מפרסם לעיון הציבור את תמ"א 1 שתובא לאישור הממשלה שתקום • שלומוביץ מפרט בכתבה מדוע צריכים את התכנית הרחבה ומה לא מספק במעל 300 תכניות קיימות
דוד שלומוביץ 02.01.2020
תמ"א 1 | צילום: אתר מינהל התכנון לממשלה שתושבע אחרי אחת ממערכות הבחירות הבאות עלינו, מצפה עבודה רבה. שיתוק מערכות ממשלתיות לתקופת זמן של למעלה משנה, כשעוד היד נטויה, זה זמן נצח בפעולות ממשלתיות ארוכות טווח. אחת מן התוכניות שהממשלה תדון בהם – אולי אפילו בשמחה רבה – תהיה תמ"א 1. בימים אלה מפרסם מינהל התכנון לציבור, את התנאים והמפות המורחבות והמדויקות של התוכנית.
מדובר בתוכנית מתאר ארצית רחבת היקף. תוכנית שהושקעה בה עבודה מורכבת רבת שנים. מרגע אישורה, תשמש התוכנית כלי עיקרי, פשוט ובהיר, לשמירת שטחים ורצועות, לטובת שימושים ציבוריים עתידיים. כגון: שטחים פתוחים, דרכים ומסילות, מתקנים, קווי תשתיות ארציים ועוד.
כדי להבין מה הבשורה הגדולה של תמ"א ,1 נצטרך לחזור אחורה. עם קום המדינה ולפני כן בזמן המנדט, נכתבו תוכניות רבות כלפי התשתיות ברחבי ארץ ישראל. עם השנים המספר קפץ ועלה לכ-300 תכניות מתאר ארציות מאושרות שונות, בכל תחומי התשתיות: גפ"מ, חשמל, גז טבעי, חופים, נחלים, שמורות טבע וגנים לאומיים, דלק, בתי עלמין, פסולת, משק המים, דרכים, מסילות ברזל שדות תעופה ונמלים.
בנוסף להן, ישנן עוד כ-30 תכניות מאושרות לתשתיות לאומיות, שגם הן במעמד של תכנית מתאר ארצית. צריך להבין שחלק ניכר מתכניות אלה, אינן חלות על פני כלל המדינה, אלא על חלקים קטנים עד מזעריים ממנה, ואין בהן ראיה תכנונית כוללת, אלא בעיקר מענה תכנוני אד-הוק – נקודתי וספציפי, שנבנה טלאי על טלאי ולא ברור כיצד הפרוץ מחזיק את העומד.
היקף רחב של תכניות מתאר ארציות בנושאים רבים מסוגים שונים, תוך רמות פירוט ומהדורות שונות, עם שימוש בכלים מגוונים וב'שפה' שונה לכל אחת מהן, יצר בפועל 'סבך רגולטיבי' מטורף הקשה להתמצאות.
סבך התוכניות כלל לעיתים רבות כפילויות ואף סתירות פנימיות, ולעיתים אף לא היה מעודכן ביחס לנסיבות שהשתנו. כתוצאה מכל אלה, קיים קושי רב לזהות ביעילות את המדיניות התכנונית התקפה במקום מסוים, על כל רבדיה והיבטיה.
כדוגמה מביאים במינהל התכנון, את נושא הבנייה בסמוך לים. בתוכנית אחת נכתב: "לא ידונו בתכניות שיחולו על שטחים כאמור ולא יחליטו בהן, אלא אם תכניות אלה יקבעו הוראות בדבר איסור הקמת מבנים במרחק של 100 מטרים לפחות מקו פני המים העליון, וזאת במקומות שהקמת מבנים אינה מותרת מפורשות בהוראות תכנית זו". לעומת זאת בשפתה של תמ"א אחרת צוין כי "בתחום חוף הים תיאסר בניה…".
הכמות הגדולה של התוכניות והסגנונות, העלתה צורך בהאחדה ובתמצות של תכניות מתאר ארציות, רבות ככל האפשר, לתכנית מתאר ארצית אחת שתקרא תמ"א. "…אשר תשמש כלי עיקרי, פשוט ובהיר, לשמירת שטחים ורצועות לטובת שימושים ציבוריים עתידיים. כגון: שטחים פתוחים, דרכים ומסילות, מתקנים, קווי תשתיות ארציים ועוד". (מתוך החלטת הממשלה מס’ 4434, מיום 18.3.2012).
על בסיס עקרונות אלו ולאחר אינספור שעות של דיונים וסקירות, הוחלט לגבש פתרון כולל, המרחיב את 'ארגז הכלים' התכנוני בתחום התשתיתי, כך שיכלול את ארבעת הקבוצות הבאות: מדיניות תכנונית כוללת ומחייבת; תמ"אות מפורטות ותכניות לתשתיות לאומיות; מסגרת של כללים מנחים, המתווים מדיניות תכנונית כוללת בנושאים שונים; ומסגרת מנחה של הנחיות מינהליות.
תהליך העבודה על תמ"א 1, היה פרויקט ששילב עבודה של מספר אגפים במינהל התכנון: אגף לתכנון נושאי, אגף לתכנון משולב, אגף למידע גיאוגרפי ואגף לתכנון אסטרטגי. במסגרת התהליך התבצעה העבודה במקביל על מספר נושאים ופרקים.
כל נושא עבר אבחון טכני: אבחון בעיות בתמ"אות, ארגון התכנים בסדר לוגי, ניקוי פישוט והבהרה; יצירת נוסח הוראות משולב פשוט ונקי. לאחר מכן עבר הנושא אבחון מהותי; הכללת תכנים והאחדתם לתבנית הוראות משותפת; אבחנה בין תכנים בעלי חשיבות ארצית לכל השאר; רק לאחר מכן נערך שילוב והאחדת התכנים שהתקבלו לכדי נושא; והשלב האחרון היה שילוב והאחדת הנושאים שהתקבלו לכדי 'פרק' ראוי לשמו בתמ"א 1.
תמ"א 1 כוללת פרקים העוסקים בכל תחומי התשתיות והשטחים הפתוחים בארץ. בשפה ברורה, הגיונית ופרטנית בצירוף תשריטים. התוכנית כאמור טרם אושרה על ידי הממשלה אולם היא עומדת לעיון הציבור המתעניין בה באתר מינהל התכנון.
