“כל מכרז שיווק שנכשל אני מרוצה, הסכמי הגג הם מלכודת דבש”

יאיר לפיד ואלי דוקורסקי בחתימת הסכם הגג בק. ביאליק. (צילום: נחום סגל)

ועדת הפנים דנה הבוקר (ב) בתכנון והשקעות בתשתיות, לאור ההאצה בבינוי מאסיבי למגורים בהסכמי הגג ובתוכניות המתאר, וזאת בעקבות טענות של ראשי ערים שמאז החתימה על הסכמי הגג מצבם הורע. “ההשקעה התקציבית בתשתיות ברשויות שיש להן גידול עתידי חסר תקדים”, כך דיווח אריאל יוצר, סגן הממונה על התקציבים באוצר. לדבריו “בכל שנה יש תקציב של 3 מיליארד ₪ לפיתוח, 3 מיליארד נוספים בתקציב משרד השיכון לפיתוח, 9 מיליארד לתחבורה, 300 מיליון לפתרון לחסמי דיור. יש תוכנית חומש של 17,000 כיתות, שזה 17 מיליארד ₪ בתעדוף לרשויות שיש בהן צמיחה בדיור. כל שנה ניתן מענה לגידול. בנוסף, בשוטף, בארבע השנים האחרונות יש תוספת משמעותית לתקציב משרד הפנים – 600 מיליון למענקי איזון, 150 מיליון לרשויות סובבות נתב”ג, החל משנת 2018. 200 מיליון תמריץ למתן היתרי בניה”.

יו”ר הוועדה, ח”כ יואב קיש אמר בדיון כי מספרי המאקרו מצוינים, אבל צריך לראות לאן התקציבים הלכו. “אני רואה נכונות באוצר” אמר קיש ק אך הוסיף כי “אנו לא רוצים להגיע לקריסה. יש בעיה עם מעונות לפעוטות ועם בתי כנסת שאינם מתוקצבים על ידי המשרדים הממונים בהסכמי הגג”.

אלי דוקורסקי, ראש עיריית קריית ביאליק שנכח בדיון שטח את הבעיות שחווה עירו, “אנו העיר הרביעית שחתמה על הסכמי גג, עוד בתקופת יאיר לפיד. הבעיה המהותית היא היחס שבין תעסוקה למגורים. היינו ביחס של 11 ועם יישום הסכם הגג ירדנו ל-9 ועומדים לרדת ל-7. עשר שנים התנהלנו באופן מאוזן, ועכשיו ניקלע לגירעון של 30 מיליון שקל. תושבים עולים כסף. אנו זקוקים למיליון מ”ר תעשיה. היום יש 450,000. נגיע מקסימום ל-600-700 אלף, כי אין מקום. זה עלול להוביל לקריסה. היום, כל מכרז שיווק שנכשל אני מרוצה. זה נותן לי אוויר לנשימה. הסכמי הגג הם מלכודת דבש”.

גם מרדכי כהן, מנכ”ל משרד הפנים הסכים לדברים והוסיף “30 רשויות חתמו על הסכמי גג והתמהיל בין מגורים לתעשייה ומסחר יוצר בעיות. העיריות לא יכולות לספק את השירותים. כשחריש הפכה מרחוב לעיר, האוצר ישב אתנו, כי הבין שצריך לסייע כשבונים עיר שלמה. יש כאן התגייסות לטובת משבר לאומי. במקום להתבצר, שבו אתנו. אנו יודעים להעריך את הנזק. דרוש מימון ביניים”.

זאב ביילסקי, ראש מטה הדיור: “צריך למצוא מכניזם שלא להעניש רשות מקומית שעולה בדירוג הסוציו-אקונומי. אם עמידר מכרה 100 דירות לתושבים שגרים שם 30 שנה, הם הופכים לבעלי דירות, העיר עולה בדירוג הסוציו-אקונומי, ונשללות ממנה הטבות. חייבים לתת לעיר כזו כמה שנים להתארגן. אם יש צדק חברתי, זה התחדשות עירונית. מדובר בבניינים שהוקמו בשנות ה-50. דירות של 60-70 מ”ר. אף אחד לא משפר מגדלים. משפרים איכות חיים של אוכלוסיות חלשות ומחזקים את בתיהם. זה פיקוח נפש.

בעניין תשתיות, כסף זו הבעיה הקטנה. הבעיה הגדולה היא תכנון שלוקח יותר מדי זמן. החסם העיקרי לדיור הוא תחבורה. המטרו של גוש דן יעלה מיליארד ₪ לק”מ, ומדובר על 120-150 קילומטר. יש מקומות בהם גילינו שהחסם הוא שחסרים בודקי תוכניות, ואת הבעיה הזו נפתור”.