לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם | צאו מהקיבעון: חינוך מחוץ לקופסא

הוא מייצר אתגרים, מבצע ימי פעילות עם העובדים או לוקח אנשי עסקים כבודים למסעות שיפתחו את עיניהם וינחילו להם יכולות שנבנות במהלך המסע – אבל הוא ממש כועס כשחושבים שהוא מבצע ימי כיף וחוויות אקסטרים • חיים כץ, המאמן האתגרי החרדי שלמד ומלמד במכללה האקדמית בוינגיט על ODT – אחת השיטות המוצלחות והחווייתיות לאמן צוותים לעבוד בסינרגיה – בראיון חגיגי ל'ביזנעסוכות'

עבודת צוות ועזרה הדדית ב'או די טי'

אנקדוטה ראשונה.

ראש חודש כסלו, שעת אחה"צ מאוחרת. קבוצת אברכים בחליפות, אחד אפילו בעניבה וחלקם מכוסי עיניים, עומדים במעגל במגרש כורכר מבודד בפאתי שכונה חרדית, כשהם מושכים בחבלים שכל אחד מהם קצר מרעהו.

"לא! אני הבאתי את היד עד הכתף שלך, עכשיו אתה צריך לסובב את החבל ביד של נחמן מלמטה, ונוכל להעביר בינינו!", צועק אחד מהם לעומד סמוך אליו מכוסה העיניים.

יהודי מבוגר שנעצר בסקרנות לבחון את הנעשה, שואל את מי שנחזה כמדריך שלהם, "זה אנשים עם מוגבלויות?"…

אנקדוטה שניה.

שלש פעמים במשך אחד עשר ימים התקיים לו מסע שנשמע הזוי כשמביטים אל המשתתפים בו, אל מעמדם ואל התנאים ואל התקציב שהוקצה להם לאחד עשר הימים. אלה יזמים יהודים צעירים מקנדה, מישראל ומברזיל, עם תכנית מנהיגות ויוזמה. לכל אחד מהמשתתפים הוקצבו 15 יורו ליום, שאמורים להספיק עבורו לאוכל, מדור ונסיעות.

הקבוצה החלה את דרכה בוורנה וסיימה בברלין. כדי להשיג כלכלה, על הנוסעים ליזום עשייה. בשום אופן לא לבקש תרומות. רק עשייה מול תמורה. חלק מהמשתתפים התנדבו בדרך בבית אבות בתמורה למוצרי מזון יבשים וכשרים, וחלקם ביצעו פרויקט צביעה של מצבות בבית העלמין בקרקוב. הבנתם את הפוינט.

המשתתפים במסע הורשו לבצע עסקאות ברטר, סחר חליפין. כנגד קופסאות שימורי טונה שהביאו עמם לבית חב"ד בפראג, העניקו להם ה'שלוחים' דברי מאכל חלופיים. הם הלכו ברגל, ישנו באוטובוס או ברכבת לילה ובחלק מהמקומות הכשירו המשתתפים מטבח ובישלו מוצרים מהשווקים המקומיים.

עכשיו תארו לעצמכם כי במשך אחד-עשר יום, מלבד המטרה המוצהרת של פעילות כזו שמנחילה למשתתפים במסע יכולות ניהול משאבים, יזמות, עבודת צוות ומנהיגות – התגלעו בדרכים לא מעט אתגרים ומריבות שעל כולם היה עליהם להתגבר בעצמם, או בהכוונה שקטה של המדריך.

מאזור הנוחות לשדה החינוך

חיוך רחב ועיניים טובות – חיים כץ

את חיים כץ, אברך חסידי צעיר מתולתל פאות, בעל עיניים טובות ופנים מחייכות, אנחנו פוגשים בעשרת ימי תשובה בסוכה המוכנה כבר לאורחי בית הקפה בשכונתו.

אל חיים הגענו מתוך רצון ללמוד מעט יותר על תחום ה-ODT, אאוט דור טרנינג, לאחר ששמענו מאחד האנשים המובילים את התחום במגזר הכללי בארץ, שבעיניו חיים הנו מפיץ הבשורה אל המגזר החרדי.

חיים, אברך בן 40, נולד בלונדון ועסק בתחילה בשדה החינוך. לפני שתים עשרה שנה, נחשף במקרה באנגליה לפעילות בתחום, אותה הוביל מומחה נכרי, וראה את כח השפעת הפעילות עליו ועל המשתתפים הנוספים.

באותו הרגע תהה, הכיצד מעולם לא נתקל במעין זה ובאלו אופנים תוכל השיטה לסייע לעולם החינוך ממנו הוא בא ולעולם העסקים החרדי. בו בזמן גמלה בלבו ההחלטה להתחיל ללמוד את התחום ולפעול בו במגזר החרדי.

את התיאור בו פתחנו, אנו שומעים ממנו, ברצונו לתאר עבורנו את תקופת תחילת עבודתו בתחום האו די טי במגזר החרדי.

"הציבור חרד וירא מהקונספט", אומר לנו חיים בהיזכרו בחסמים המשמעותיים שהיו לו בתחילת דרכו. לדוגמה הוא מספר לנו על פעילות מוצלחת במיוחד שנערכה לתלמידי חכמים ממכון מחקר, כשבאמצעה נעצר אוטובוס מטיילים חרדים במגרש החניה הסמוך. "האימון נעצר במקום וכולם מסתתרים", מספר לנו חיים. "הבושה והמבוכה מהבאים הייתה כה עוצמתית, שכמעט לא הצלחנו להשיב את הפעילות לסדרה".

"אני עצמי, בשלב ראשון, אפילו לא ידעתי איך קוראים לתחום ומה אני מבקש ללמוד", מספר לנו חיים. "לאחר שחיפשתי וקראתי הרבה, יצאתי ללמוד קורס במכללה אקדמית בוינגיט", שם, כפי שמספר לנו חיים בהמשך, הוא מעביר כיום סדנאות בקורסים הבאים על פעילותו במגזר החרדי, במהלכן הוא מציג להם סרטון של משתתפים נכבדים, בעלי זקנים לבנים, קופצים ימינה ושמאלה וכדומה תוך כדי פעילות.

בהמשך למד שהמקצוע משתייך למנעד הפסיכולוגי. 'פסיכולוג אתגרי', 'התחום הטיפולי', 'העצמה' וכדומה, הם ההגדרות ל'מטפלים' במקצוע הזה. לדבריו, המדריכים העוסקים בתחום כזה, חייבים להיות בעלי מקצוע של ממש.

כך התמקצע והמשיך והעשיר ידיעותיו בפעילות האאוט דור טרנינג, תוך שהוא משתתף לאורך השנים בכנסים וסמינרים בינלאומיים בכל רחבי העולם. ביניהם בקולורדו ובספרד, ומונטריאול בכל מיני כנסי אאוטדור.

מגוון אוכלוסיות

חיים מעביר פעילויות וסדנאות במנעד אוכלוסיות רחב מאוד. מרשת מזון גדולה, המבקשת לסייע לעובדיה לעבוד בסינרגיה והרמוניה, תוך אימון לקבל את ההחלטות הנכונות לחברה, למרות לחץ העבודה. עבור דרך מלמדים בחיידר, המבקשים להצליח להטמיע ערכים בתלמידיהם באופן חווייתי ויצירתי. המשך בשוטרים המאומנים על ידו יחד ולצד בני נוער במצבי סיכון שונים, במסגרת פרויקט 'הילה', על מנת לסייע בצמצום הפשיעה והתדרדרות לעולם הפלילי וכלה במסעות בעולם ליזמים ואנשי עסקים עמם פתח את הראיון.

בהמשך יתאר לנו חיים ביתר פירוט על כל אחת מהקבוצות הנ"ל, מה דומה ומה שונה בין הפעילויות, אך ראשית אנו מנסים לדלות מידע יותר כללי על מהות האימון האתגרי.

מה זה או די טי?

אאוט דור אדיוקיישן או אאוט דור טרנינג (ODT), היא תורת האימון האתגרי הזוכה להערכה רבה בעולם הפסיכולוגי והעסקי, כשמטרתה להוציא את משתתפיה מאזור הנוחות שלהם, ולתת להם דימוי מוחשי למציאות שלהם באופן שונה וחווייתי, תוך שהם נדרשים למצוא יחדיו פתרונות יצירתיים לאתגרים המוטלים עליהם.

את גישת הפסיכולוגיה האתגרית, המציא כבר בשנות ה-40 של המאה הקודמת שנים הפדגוג קורט האן.

תחילה פעלו בשיטת האו די טי, בעיקר בשדה הצבאי, בו אימנו את החיילים לדמות מצבי אמת משדות הקרב, באימונים. בהמשך החלו להכניס לעולם החינוכי את הלמידה החווייתית, שמטרתה להחדיר את חומר הלימודים באופן חוויתי ומעניין יותר לילדים עד למעבר מהשדה הצבאי והחינוכי לשדה העסקי.

ה'אימון האתגרי מחוץ למגרש' לעסקים ולארגונים, הולך ותופס לו מקום של כבוד בימי גיבוש, ערבי עיון, הקמת ארגונים וחברות בכל העולם. כיום כל חברת הייטק או לואו טק, מפעל וארגון, משתמשים בפעילות אאוטדור, להעצמת עובדיהם.

לסמוך אחד על השני

מאמני האו די טי, יוצרים עבור החברות, מערכה בה העובדים מתמודדים עם מטלות שאינן נחזות כקשורות לתחום עבודתם, ומסייעים להם למצוא את הפתרונות הנכונים לביצוען, כאשר הלקוחות יכולים לבחון באמצעות אופן הביצוע, את תכונות המועמדים לעבודה, או ליצור את הגיבוש וחלוקת הסמכויות והתפקידים לפי הכישורים הנחשפים בפניהם בעת הפעילות.

חלק משמעותי משיחתנו, מוקדש לתחושת השליחות של חיים ולצורך והקריאה לכל אדם המתיימר לעסוק בתחום, ללמוד היטב את המלאכה, לבל יזיק חלילה ללקוחותיו ולבל יגרום בבורותו להוצאת לעז על הפעילות ותועלותיה.

"בעבר, היו שטענו שהם עוסקים בתחום זה במגזר החרדי, אבל כשביצעו את 'עבודתם' ללא כל הכשרה, נוצר מצב, שהם קיימו פעילות שייתכן שהייתה חווייתית ואתגרית, אולם נעשתה תוך אי הבנה ולעתים אף זלזול בסביבה החברתית והאישית של הקבוצות.

"מגיעים אנשים ללא הכשרה, ללא הבנה, ללא הצלחה לממש ולעבד את הטרנינג וסתם עורכים חוויית שטח ללא תועלת והשפעה על מקום העבודה או הארגון".

אולי תתאר לנו מה באמת אתה עושה על מנת להבין מה כן נחשב פעילות יעילה?

חיים עוצר רגע ומבקש מהכותב לפשוט יד אחת כמבקש צדקה, ואילו את האצבע המורה של היד השנייה להפנות כלפי מטה כששתיהן פרושות למולו.

הכותב מסתכל סביבו במבוכה על שאר יושבי בית הקפה ומכחכח בגרונו בטרם נעתר ל'השתטות' הנדרשת ממנו. חיים אומר, "בדיוק על זה דיברתי איתך כשסיפרתי לך על החשש מהקונספט. ארחיב לך על כך בהמשך. כרגע תעשה את מה שביקשתי", 'פוקד' באסרטיביות.

הוא עצמו עשה אותו הדבר אלא שבהיפוך ידיים. כלומר האצבע המורה שלו, מעל 'יד הצדקה' של הכותב וידו הפרושה של חיים מתחת האצבע המצביעה כלפי מטה.

"בספירה משלוש לאחד, עליך לתפוס את האצבע שלי ביד אחת ולחמוק מתפיסת האצבע ביד השנייה שלך על ידי" מורה חיים.

לא נלאה אתכם בתוצאת התרגיל, אולם בחוויית ההבנה ובמניעי ההתנסות, כן נבקש לשתפכם. הפעולה הפשוטה הזו של משחק ידיים עם אדם בוגר אחר בבית קפה בפני אנשים, אילץ וסחט ממש עבודה רגשית משמעותית. זה יכול לתת אינדיקציה על שאר הפעילות. חיים אומר לנו שכל סדנא כזו דורשת ממנו סדרה ארוכה של פעולות, שהראשונה שבהן, היא כמובן, סגירת עסקה עם הלקוח.

התנסות אישית

"אין טוב מהתנסות אישית", מסביר לנו חיים. "ראיתי שאתה מתקשה ב'מולטי טאסקינג' (ריבוי מטלות במקביל), אז החלטתי לערוך עמך תרגיל הדורש ממך שתי פעולות הפוכות בו זמנית. כך, גם התנסית בפעילות שאינה קשורה ישירות למקצועך וכן לימדה אותך גם משהו על תכונה שלך וגם הציגה לך את המבוכה בה נחשפת לפני ביצועה.

"כך אני מתחיל כל פגישת שיווק סדנא, עם מנהל חברה, עם מנהל חיידר, עם ראש צוות משאבי אנוש או מפקד משטרה. אני מוצא נקודת תורפה אצל בן שיחי ויוצר תרגיל שיעניק לו את חוויית המהות של הפעילות. על מנת למכור אני מעביר את הלקוח אני מעביר את הלקוח סדנה מזורזת. אין כמו חוויית הלמידה ההתנסותית".

לאחר 'כיבוש' היעד הראשון- סגירת העסקה, חיים עורך תחקיר מעמיק על מהות הפעילות הנדרשת ממנו. הוא מתחיל ב'תיאום ציפיות': מה מטרת האירוע; לאן הלקוח מעוניין להוביל את העובדים או המשתתפים, "אם הוא סתם רוצה לעשות להם יום כיף או ערב עיון, אני לא הכתובת לכך", מסביר לנו חיים; מה היכולות המוטוריות, הפיזיות והאינטלקטואליות של המשתתפים; היכן תתקיים הפעילות? בפארק, ביער, בחורשה שאני יכול להכינה מראש לפעילות, או שמא בתוך העסק, המפעל או מוסד הלימודים, לשם עלי להגיע מוכן מהבית, אולם לא אצליח להכין להם את 'קבלת הפנים' הראויה".

כמו כן, הוא מברר האם הם יהיו ביום עבודה רגיל?; לפני או אחרי ארוחה? "אם הם יהיו רעבים ופורשים להם מנגל, איבדתי את הריכוז שלהם, מאידך, אם הם אחרי ארוחה רצינית, כבדותם הרת אסון", מבהיר לנו חיים.

 

 

התחקיר נדרש להכנת הפעילות עצמה, אופיה ומרכיביה. "לא הרי פעילות בחורשה מבודדת, בה אני מטמין מראש חפצים שונים ברדיוס נרחב, או מותח חבלי סנפלינג מקצועיים עם משקולות, כהרי פעילות לאחר סיום הלימודים בתוך מוסד הלימודים, אליה אני מגיע עם ציוד מוכן קל יותר מהבית ומבצע בהתאם למגבלות גובה, מרחב, זמן היערכות במקום וכדומה". חיים גם מכין אותם מה לומר לאנשים, על מנת למשוך ולהלהיב אותם לקראת הסדנה או הפעילות ושלא יחשבו שהם יוצאים לאיזו פעילות ספורט או אקסטרים.

אני לא חברה להשכרת טרמפולינות

אנו מגיעים לתיאור ליבת האימון האתגרי, וחיים מתחיל עם הצהרה. "ראשית כמו שכבר אמרתי, אני לא חברת 'יום כיף' ואפילו לא 'יום עיון'. החברה שלי לא משכירה טרמפולינות לפורקן והשתובבות. אני מאמן ומוביל קבוצה לקידום נושא או עניין הנדרש עבורה".

אל הפעילות עצמה מגיע חיים, עם לא פחות מ-2,000 פעילויות ומשחקים כתובים בפירוט רב. חלק גדול מהמשחקים, הוא ממציא בעצמו וחלקם קיבל ממומחים בתחום בארץ ובעולם.

באופן מוזר ומעניין שראוי לחקור אותו, חיים מסביר לנו על עניין שיתוף המידע הרווח בעולם הכללי, לעומת זה החרדי, שכל בעל מקצוע שומר את המידע לעצמו. "העולם כולו מתקדם לעסקאות 'ווין ווין' – כלומר, שכל הצדדים לעסקה מרוויחים ומשום מה המגזר החרדי, נשאר ב'ווין לוז' – אין מתחרים. בעוד בעולם מתקיימים שיתופי פעולה ומיזוגים בין חברות ענק, אצלנו זה 'אני אקח את כל הקופה ואשאיר לכולם אבק'". חיים לא נכנע לנוהג הרווח הזה וטורח לשלוח מדי תקופה לרשימות התפוצה שלו, הכוללות לקוחות לשעבר ובעתיד, וסתם אנשים מהתחום (כן כן. הוא לא פוחד מהתחרות), חוברות מקוונות של סדנאות ומשחקים שפיתח.

חייבים מקצועיות

אולם, הוא מדגיש לנו שוב בנחרצות, למרות שאשמח מאוד שאנשים יקיימו פעילות אותה אני כתבתי, אני חוזר אל עניין מקצועיות המעבירים. הוא נותן לנו דוגמא, על מנהל מוסד לימודים שביקש ממנו הצעת מחיר לפעילות ולבסוף קיבל הצעה של 50% ממישהו אחר וסגר אתו. לאחר תקופה כשפגש את חיים, אמר לו ששמח שסגר עם השני, כי "זו פעילות כל כך גרועה שהייתי מתחרט אם הייתי משלם כפול". כשחיים תיחקר אותו על מהות הפעילות, הבין שהלה עשה איתם משחקי חברה לא מכווני קידום, ללא עיבוד וללא מטרה.

חיים מספר לנו בכאב על כאלו המזמינים אותו לפעילות ומישהו מטעמם יושב ולומד אותה, על מנת לעשות את זה בעצמם בעתיד. "כפי שאמרתי לך, אני שמח מאוד שישתמשו במידע שלי, אבל צריכים לדעת לעשות את זה. חברות גדולות, עוברות אצלי הכשרה מזורזת איך להעביר את זה בעצמן. אלו, במקום לקחת אותי בעוד תוספת תשלום מסוימת שאלמד אותם את עומק הקונספט, לומדים את המשחק, אך לא את המקצוע.

שוברים את הקרח בהשתטות ולעתים בהשתטחות

את הפעילות עצמה פותח חיים ב'שוברי קרח'. "את שוברי הקרח אני עושה כדי לחבר את המשתתפים אלי ולחבר אותי אליהם" מסביר לנו חיים. "אני יכול לקבל קבוצה של מלמדים חנוטים היטב בחליפותיהם, ובתוך כשעה, באמצעות פעילויות מתאימות, תראה אותם זוחלים על הקרקע מופשלי שרוולים".

שוברי הקרח מורכבים מכל מיני תרגילים ושיטות המדגימות למשתתפים את הכיף שבשחרור וה'השתטות' הזו.

פעילות אאוט דור חייבת להיות וולנטרית. זה מכונה 'אתגר מבחירה', CBC -צאלנג ביי צ'ויס. "אם לא אצליח להיכנס לראש של המשתתפים ולגרום להם לרצות לעבור את התהליך הזה אתי, זה לא יעבוד".

זוחלים כמבכירה

חיים נותן לנו דוגמא של קבוצת מלמדים אליה הגיע וכאשר החל איתם כבר את הפעילות המהותית, צעק אחד מהם: "תגידו לי, השתגעתם? אני לא עושה את השטויות האלו!!!". חיים חזר אל שוברי הקרח, וניסה בכל זאת לרתום את המשתתף ללא הצלחה. בכל השלב הראשון, ישב הלה והשקיף. רק בשלבים הבאים של אתגרים שכליים כפי שנפרט בהמשך, השתלב. לאחר תום הפעילות, הסביר לחיים, כי כשצפה בפעילות הבין את חשיבותה, אולם מאחר והגיע מהכולל למקצוע ההוראה רק לשם הפרנסה, ל'שפלות' כזו של משיכת חבלים או קפיצות מצד לצד, אינו מסוגל לרדת.

חיים חושב שמשום מה במגזר החרדי עדיין לא מתייחסים לזה מספיק ברצינות, לכן השלב הראשון הרבה יותר קשה לו. "אני חושב שאם היה מגיע אליהם חילוני קרח עם רזומה של מפקד סיירת, היה מסוגל להשפיע הרבה יותר להשתתף בפעילות". אבל חיים לא מתכוון להיכנע לסטריאוטיפים.

לאחר שבירת הקרח, הוא מקיים איתם את הפעילויות עצמן. כל פעילות אאוט דור, מורכבת מלפחות 20 פעולות שונות. מאחר ו"כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", מביא אתו חיים לכל יום פעילות, די ציוד להעברת כפול פעילות, מתוכם הוא בוחר את הפעילויות המתאימות אישית למשתתפים. כלומר, אם פעילות לוקחת 3-4 שעות, יהיו בצקלונו, אותו הוא מציג לנו בגאווה בלתי מסותרת, די מערכים להפעלה לשמונה שעות.

לדוגמה, מספר לנו חיים על פעילות אליה הוזמן ממחלקת הרווחה של אחת הערים החרדיות, לקיים פעילות לאבות גרושים עם בניהם בראש חודש אחד אחר הצהריים. חיים הכין בחורשה שקטה פעילות טיפוס וקפיצות הנעשות יחד עם כל הקבוצה. כאשר הגיע האוטובוס של המשתתפים, חשכו עיניו. מהאוטובוס יורדים אבות עם בחורים צעירים חסידיים, לצד אבות עם בנות נערות סמינר. זאת למודעי, כי חיים אינו מקיים פעילות לנשים כלל ועיקר. "אם פונים אלי מחברות עם עובדות, יש לי פרילנסריות שמבצעות איתן את הפעילות. פעילות כזו לנשים וגברים יחד, אינה מתאימה בעיני כלל".

בתוך רגעים, מצא חיים פתרון וקיים עם המשפחות שלושה תרגילים שונים, בהם כולם התפזרו על פני כל שטח החורשה, כשכל משפחה צריכה למצוא דברים שונים ועוד מבחר תרגילים שנעשו בהפרדה.

כשפעם לקוח שראה שהוא משנה את הפעילות תוך כדי תנועה, שאל אותו אם זה מקצועי לא להגיע מוכן. במענה הבהיר לו חיים, שמי שחושב שלהגיע מוכן לפעילות כזו עם אנשים, זה להיות מקובע לצ'ק ליסט', משמע לא הבין את מהות האאוט דור טרנינג.

בהתאם לדינמיקה

לדבריו, או די טי אמיתי, זה להבין מתוך הפעילות מה ההשפעה שלה ומה הדינמיקה של הקבוצה ולשנות בהתאם. כל הרעיון באימון הזה, הוא הקשבה למשתתפים. חיים לעולם אינו פוסל אמירה של משתתף. "אחד הכללים שלי, שאיני אומר בפעילות את המילה לא. אם מישהו מביא אמירה כלשהי, שלדעתו זה הנושא שצריכים לעבוד עליו, משמע זה הדבר שמציק לו. כל אחד מביא אל הפעילות את המטען האישי שלו ואני חייב לתת לו את המקום המכובד שלו, גם אם זה לא על סדר היום של הלקוח – הבוס שלו, ואפילו אם בעיני זה נראה לא משמעותי, בנאלי וחלש".

"הגעתי פעם לקבוצה של נערים של פרויקט רווחה מסויים, 'הלקוחות' הסבירו לי שמדובר בבחורים מוכשרים מאוד, אלא שמסיבות שונות נקלעו למצבי מצוקה. הכנתי עבורם אתגרים הדורשים חשיבה יצירתית ומאומצת. אולם כבר בשלב שוברי הקרח, הבנתי שהאינטליגנציה והבנת ההוראות שלהם לא מתאימה לפעילויות. נאלצתי מיד להחליף לחלוטין את כל הקונספט".

גורמים נוספים לשינוי הפעילות, יכולים להיות מגוונים. לדוגמה, אם מתגלות בעיות מוטוריות אצל חלק מהמשתתפים, ייאלץ לשנות את הפעילות. פעם אחת הגיע חיים לפעילות וגילה שאחד המשתתפים, הינו קטוע יד ל"ע. לאחר בדיקה עם המשתתף, הוא שינה כמובן את הפעילות בה היו אמורים לזרוק מקל מאחד אל השני והחליפה בפעילות מקבילה שאינה דורשת את הפעלת הידיים.

מלבד זאת חיים מגלה לנו, שבכל סדנה הוא מנסה לפחות פעולה חדשה אחת שמעולם לא העביר אותה. "כך אני יודע מה עובד ומה לא ומפתח בהתאם את הפעילויות שלי".

מה יוצרת הפעילות אצל משתתפיה?

מה סיפרת לעצמך?

עיקר הפעילות מבוססת על הגישה הנרטיבית. לכל אחד יש סיפור. החיים שאתה חי מבוססים על סיפור שסיפרת לעצמך. ברגע שהסיפור ישתנה החיים עשויים להשתנות. החל מה'אני לא יכול'. ועד המקום האישי של חוויות ילדות והיעדר הזדמנויות. בפעילות אנו מביאים אותו אל השאלה, האם באמת מעולם לא היו הזדמנויות?

לדוגמא, מלמד שלא היה בטוח שמסוגל להשתלט על כתה. באמצעות כלים שקיבל בסדנאות הצליח לשפר את יכולותיו ויצר חיבור עם הילדים.

באופן דומה יוצרים מסעות המבוססות על הצבת מסע כבלתי אפשרי בעליל. "אנחנו עושים על המשתתפים מניפולציות להעצים את הקושי. גם אם אני יודע מראש את הפתרונות לאתגרים. ולפעמים כשנטפס אל ההר הרחוק ההוא ונהיה שם שלושה ימים למעלה. כשהם מגלים לאחר מכן שהם עברו והצליחו, הם אומרים וואו. ואז הם שואלים את עצמם, איפה כל שאר הדברים שסיפרת לעצמך שאתה לא יכול לעשות…".

לצורך הסברת אופן עיבוד הפעילות, מביא לנו חיים לדוגמה את רשת המזון שהיא לקוחה קבועה שלו. ברשת מזון יש לחץ עבודה גדול מאוד ומגוון רחב של בעלי תפקידים בעלי רקע שונה ומשכבה סוציואקונומית שונה. המטרה, לעבוד יחד כמכונה משומנת היטב. לעתים, מנהל החנות רוצה למכור כמות גדולה של מוצר מסוים, אולם המחסנאי, רואה לנכון לדחוף את המשטחים של המוצר הזה במעמקי המחסן. הרעיון הוא לתת להם הדגמה לשיתוף פעולה.

מסעות אתגריים

לכזו קבוצה הכין חיים סימולציה בשטח, עם כל מיני קוביות וחבלים שהם צריכים לשנע מקום ולהכין ולסדר לפי תרשים שקיבלו מראש. כל קבוצה קיבלה תרשים וכל הקבוצות צריכות להגיע אל המוצר המוגמר הגדול. מה שהם לא ידעו, זה שכל תרשים היה שונה מרעהו. בתוך דקות הייתה המהומה גדולה, כשזה מושך בכה וזה בכה. לאחר חזרה לעיון והשוואה מעמיקה, הסתבר למובילי הקבוצות, שמדובר בתרשים זהה, אלא שהוא מזווית מיקום שונה.

הרעיון בתרגיל הזה, היה להביא אותם להבנה שכולם מעוניינים במטרה אחת, הצלחת העסק, אלא שכל אחד רואה את הדברים מזווית שונה. המחסנאי צריך את שטח האכסון מאורגן לעבודה, המנהל זקוק לסחורה המסוימת זמינה, הסדרנים זקוקים לא לסחוב ממרחק רב מדי וכדו'. אולם ברגע שמבינים שהתמונה הרחבה זהה, ניתן למצוא את הדרך הנכונה להגעה למטרה השלמה.

התנסות, למידה, חוויה, עיבוד

בשלב זה מגיעים אל העיבוד. חיים משתמש הרבה במודל 'וואט, סו וואט, נאו וואט' -מה, אז מה, עכשיו מה. מה עשינו? – מה הייתה הפעילות. אז מה? – מה למדנו ממנה. עכשיו מה? – כיצד נוכל לפעול מעתה בהקשרים המקצועיים שלנו.

אחד התרגילים שחיים עושה בשלבים ראשוניים, מתמקד בלוח ענק. "קמת כתבת, ישבת שתקת". כל אחד קם עם הלורד וכותב מה הוא חושב שצריך לעשות היום. לעתים קרובות, כבר בשלב הזה מגיעים כולם יחד למסקנות על חלק מהדברים, לעתים המעסיק נותן פתרונות בשלב זה ופעמים, המשתתף עצמו מגיע למסקנה שזה לא ליבת העניין. בסוף היום, חוזרים אל הלוח ומבררים מה הגיע אל פתרונו. כמובן, שהרבה פעמים נאלצים לשנות את האופי.

שלושה ימים בהר

"בשלב העיבוד קורים לעתים דברים מדהימים", מספר לנו חיים. "קח לדוגמה את רשת המזון. אדם שהיה לפני פעילות סדרן במחסן, התקדם לניהול מחלקה בחנות מיד לאחר הפעילות, כאשר המנהלים שלו מגלים תוך כדי פעילות בהתרשמות שלהם על תכונות העובדים ויכולותיהם החברתיות והארגוניות, הבינו שם שהם מפסידים אם ישאירו אותו סתם סדרן". או דוגמה נוספת מאותה רשת, כאשר בשלב מסוים בהפסקה, הוא רואה כמה משתתפים, יושבים עם שני עובדים פליטים מאפריקה ושומעים מהם מעט על חייהם. אחד העובדים אמר לחיים שמעולם לא נחשף אל ה'אריתראי' הזה ולסיפור חייו. פתאום הוא גילה בן אדם שמשתתף בדינמיקה החברתית ומשתף פעולה בהצלחה עם האתגרים.

לסיום, תשתף אותנו בכמה חוויות מוצלחות?

חיים מחייך, ומספר על פעילות מוצלחת במיוחד שהייתה לו עם ארגון חסד של חסידות מסוימת, המחלק קופות צדקה לבתים, כאשר 150 מתנדבים דואגים להפצת הקופות ואיסופן. הקופה יותר מהכפילה את הכנסותיה בזכות הפעילות עם המתנדבים.

"עשינו גם פעילות מאוד חיובית עם לשכת הרווחה של בני ברק. קבוצה של מובטלים שעשינו להם סדנאות הביאה לחיבור ביניהם ובין החוויות האישיות שלהם, כשאחד תורם לשני פתרונות לחסמים. היה מדהים לראות איך שכל אחד מהמשתתפים היה צריך לבצע פרויקט מסוים וגם הצליח. אחד מהם פתח 'באסטה' נעה של 'בוריקה'. שני עשה עסקה עם נדל"ן שהייתה 'תקועה'. אחד שהיה 'נעול' בהיותו מורה שחיה לפני שחזר בתשובה ולאחר החזרה לא רצה לחזור 'למקום החטא',  – חזר בעקבות הסדנאות ללמד קבוצות בנים ועוד".

מעגל עיבוד בשטח

לצד העסק שלו, לא זונח חיים את צור מחצבתו ומנהל עמותה שהקים בשם "מרכז גישה – מובילים לשינוי", העוסקת דווקא באאוט דור אדיוקיישן – חינוך חווייתי. הפעילות בשדה החינוכי הכי מלהיב את חיים והוא אומר לנו, "בסופו של יום, אין תענוג גדול מלהתיישב על הדשא במעגל עיבוד בשטח ולשיר שירי 'קומזיץ' עם בחורים ונערים לאחר שהשיגו את היעדים שהוצבו להם".

 

כל הצילומים באדיבות חיים כץ.

לאתר האינטרנט של חיים: https://www.chaim-katz.com/

תגובה אחת ל: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם | צאו מהקיבעון: חינוך מחוץ לקופסא"

  1. כל הכבוד.
    ממש חסר אצלנו .

כתיבת תגובה