למה להגביל את התקציב?

רופא | צילום: Bacho, שאטרסטוק

כל אחד שפותח עיתון – לפחות בעיתונות המגזרית – לא יכול לפספס את התופעה: אינספור פרסומות והודעות יחסי ציבור של קופות החולים. אחת מבשרת על שירות חדש של קולר עם מים קרים בכלל המרפאות, השנייה על פעילות מיוחדת לילדים איך לצחצח שיניים, השלישית על ביקור רבנים של מתאמי קשרי הקהילה משכונת חפציבה כ"ג והרביעית על קביעת מזוזה לסניף החדש והמרווח. מאד יפה, אבל תועלת ציבורית – כנראה יש בכך פחות.

קופות החולים משקיעות עשרות מיליונים בפרסום אגרסיבי ויחסי ציבור, ומתחרות ביניהן מי יצליח להודיע ראשון על הצלחת הקו הפתוח של תשעה באב. זאת, בזמן שאנשים יכולים להמתין שעות (כן, שעות!) בתוך המרפאה עד שיגיע התור לרופא. וזה, אחרי שלרופאים מתחומים מסוימים, לעיתים נדרשו המבוטחים לחכות שבועות וחודשים ארוכים עד שהשיגו תור.

ולא, אין שום סיבה שתור נורמלי צריך לעבור דרך עסקנים ומתאמי קשרי קהילה למיניהם (מי שמתנהל נכון אינו צריך שירותי "מתאמים", בדיוק כפי שכל ארגון או חברה מסתדרים בלי ההמצאה המדהימה. מתאמים זו מעין הכרזה על כך שתקבלו שירות רק באמצעות פרוטקציה).

אז מה כן יש לנו? מדינה שמחליטה להגביל את תקציבי הפרסום של הקופות. נחמד מאד, אבל לא יעיל. זה עדיין הרבה כסף שנשפך, בלי תמורה הולמת לציבור. אבל מה כבר אפשר לצפות מהמדינה בנושאי התייעלות. כל עוד לא תהיה התאמה בין הפרסום לשירות, ההגבלה של התקציבים הפרסומיים לא תשנה דבר. הקופות אמורות לתרגם את הפרסום לרמת השירות והזמינות, או במילים אחרות: אם הקופות ישקיעו ויהיה להן אכפת מהבריאות כמו שאכפת להן מהתדמית והיח"צ, כנראה שהן יצטרכו גם פחות לפרסם ולשלם משכורות לאנשים שתפקידם לסייע לבריאות של אנשים בתוך מערכת חולה. כלומר, המתאמים.

 

מה צריך היה לקרות במדינה מתוקנת? על המפקח קופות החולים חלה החובה להתנות את כספי הפרסום בהקבלה של שיפור שירותי הבריאות. יודעים מה? במקום להגביל את התקציבים – לשחרר אותם, אך בכפוף לתנאי, שעל כל שקל שיוצא למטרות פרסומיות ייצאו עשרה שקלים נוספים לשיפור השירות. אם קופות החולים תדענה שמול תקציב פרסום של כמה עשרות מיליונים הן תחויבנה כנגד זה להעמיד תוספת של כמה מאות מיליונים לטובת הצבת רופאים חדשים והתייעלות כללית של שירותי הבריאות – הן יחשבו על כל שקל שיוצא לפרסום.

ואם הן בכל זאת יחליטו לבזבז, נפלא – הציבור ירוויח מכך לפחות.