למי קראתם הדתה?

הצוואה-מחיים של סבא ז"ל לאחי שיחיה הייתה, שהצבא אינו מקום מתאים לדתיים • ולא, לא כי הוא לא שירת בצה"ל. ההיפך הוא הנכון • מה שלמדתי מניסיונו של האיש שחווה על בשרו את השתלבות החרדים בחברה

פרידה מסבא. עקיבא רוטשטיין ז''ל | באדיבות המצלם

בשבוע שעבר הלך לעולמו סבי, עקיבא רוטשטיין ז"ל. מניח שלא שמעתם עליו, ובעיני זוהי עוד מעלה שלו. מפני שלצד היותו אדם בעל מעלות רבות הוא גם התאפיין בענווה וצניעות לא רגילה. מעולם הוא לא ביקש הערכה על מעשים שעשה, והוא עשה מעשים רבים שהיו ראויים להערכה. ביניהם חסדים רבים שנעשו בשקט, והעובדה שמהרגע שיצא לפנסיה הקדיש את עצמו ללימוד התורה ואף דאג לזכות רבים אחרים בלימוד התורה.

סבא ז"ל היה אדם שתקן מטבעו, ולא הרבה לדבר בכלל, ודאי לא על עצמו. גם כאשר בשנותיו האחרונות סבל ייסורים קשים, מעולם לא התלונן על מצבו. ומסיבה זו אולי את הסיפור הבא שמעתי רק לאחר פטירתו.

הסיבה שאני סבור שיש בסיפור ענין לקוראים, היא מפני שבתקופה האחרונה פרסמתי שתי כתבות שעסקו ב"החלנה" (על משקל ה"הדתה" שכביכול נעשית בצה"ל) שעוברת על צה"ל ובפרט בכרסום מעמדה של הרבנות הצבאית. הסיפור אותו סיפר סבא על עצמו, מעניק אולי נקודת מבט היסטורית על הנושא.

סבא לא נמנה על המגזר החרדי, אלא על הזרם הדתי לאומי. לכן, מי שסיפר לי את הסיפור, אחי שיחי', הופתע מהתשובה שקיבל ממנו כאשר שוחח אתו האם לדעתו יש ללכת לצבא. התשובה הייתה "לא" נחרץ, ואליה צורף סיפור אישי.

בבחרותו, למד סבא בישיבות קדושות, ביניהן ישיבת חברון שם היה חבר לחדר עם הגאון רבי אביעזר פילץ שליט"א ראש ישיבת תושיה – תפרח. בשלב מסוים טרם נישא הוא התגייס לצבא, שם שירת בפלוגה דתית. אלא שלמרבה הצער, הפלוגה התחילה כפלוגה דתית, אך כעבור תקופה הוא נשאר הדתי היחיד בפלוגה. וזה לא היה במקרה. הוא סיפר שהיחס לדת שם היה מחפיר או אולי לא היה בכלל.

כך למשל, חיילים קבלו שחרורים או נאלצו לחזור משחרור בשבת. היו אלו חיילים צעירים שהתקשו שלא לחזור לביתם, וההתנהלות הזו גרמה לרבים מהם לחלל שבת ובהמשך אף לעזוב את הדת לחלוטין רח"ל. גם ההקפדה על הכשרות במטבחים, הייתה ברמה שלא מתאימה לשומרי דת.

בשלב מסוים פנה סבא לרמטכ"ל דאז משה דיין, בבקשה לשחרור מוקדם, כשבין היתר ציין שאיננו יכול להמשיך, כחייל דתי, לשרת במצב שכזה. באופן בלתי צפוי, הבקשה נענתה והוא קיבל שחרור מוקדם, ויכול היה להמשיך לשמור מצוות באין מפריע.

Inner article

בחייו לימד אותנו סבא ז"ל דברים רבים, בעיקר בלי להגיד; אלא בדוגמא האישית שראינו אצלו. אבל לאחר פטירתו הוא הנחיל לי לקח נוסף אולי, את הלקח הזה: הצבא לא היה ואולי גם עדיין – איננו מקום לדתיים.

יהי זכרו ברוך.

הכותב הוא איש תקשורת חרדי. הטור פורסם הבוקר ב'חדשות בקהילה'

Inner 620/130

מומלץ עבורך

תגובה אחת ל: "למי קראתם הדתה?"

  1. כה לחי חיים.
    כתיבה מצויינת והגשה מעולה.
    תביא עוד חומרים טובים שכאלה.
    הקהל ממתין למוצא מקלדתך.

כתיבת תגובה