מבכי אל דחי

מילים אחדות על מערכת הבחירות

רכישת קלפיות חדשות | צילום: אתר ועדת הבחירות

מערכת הבחירות הנוכחית היא מהמוזרות ביותר שהיו כאן. יש כמה נושאים שהיו יכולים להיות בליבת מערכת הבחירות, אך הן נדחקות לקרן זווית, והעיסוק בהן מועט: מערכת המשפט, יוקר המחיה, ביטחון אישי, משילות, ויחסי דת ומדינה. במקום זאת, במוקד מערכת הבחירות נמצאות דמויות, אפילו לא מפלגות, שבהן מתמקד כל הקמפיין.

אילו דובר בשלטון מלוכני או דיקטטורי או אפילו בדמוקרטיה נשיאותית, אין ספק שהייתה לדמות ראש המדינה חשיבות מכרעת, אך מאחר שאנו לכאורה חיים בדמוקרטיה פרלמנטרית היה צריך להקצות מקום רב יותר לאידאולוגיה ולהשקפת עולם המשותפות לאזרחים רבים, שניתן לייצגם באמצעות דמויות רבות. תופעה זו הינה בבואה לתהליך העובר על החברה הישראלית כולה, שהוא מצידו מהווה בבואה של תופעה גלובלית הטבועה במין באנושי; דהיינו, קל יותר להזדהות עם דמות מאשר עם רעיון או עם ערך ועל כן יש להתמקד בדמות ולא ברעיון. זו תורת הפרזנטורים על רגל אחת. האידיאולוגיה הפאשיסטית מתחה תכונה אנושית זו עד הקצה בכך שקבעה שהאומה כולה מתגלמת באישיותו של המנהיג. אולם למעשה, בכל מהלך שיווקי משמעותי ישנה דמות (אמיתית או וירטואלית) שלרוב כבר מפורסמת, הניצבת בחזית המשקפת לכאורה את ערכי המותג, ואשר קל  להזדהות עמה.

המערכת הפוליטית שלנו, שמזמן כבר איננה עצמאית אלא מנוהלת בפועל על ידי בעלי עניין – בעיקר בעלי הון, עברה תהליך של מעבר ממהות לשיווק. שימו נא לב כמה חברי כנסת הגיעו מהתקשורת רק משום שהם כבר דמויות מוכרות ויכולות לשמש כפרזנטורים למפלגה, כמה מפלגות  נבדלות זו מזו רק בדמותו של העומד בראשה (העבודה – מר"צ, יש עתיד – כחול לבן), בהן מהווים מנהיגי המפלגות,  כמעט לבדם, מוקד הקמפיין ולא האידיאולוגיה או רשימת חברי המפלגה.

כמובן, תופעה זו הנה בבחינת חרב פיפיות, שהרי כשם שהזדהות עם המנהיג עשויה למשוך מצביעים שאינם מזדהים בהכרח גם עם מצע המפלגה שהוא מייצג, כך הסתייגות מן המנהיג הפרזנטור, עלולה להרחיק מצביעים שבפועל מזדהים עם המצע.

Inner article

 

כמי שעוסק רבות בשיווק אני מודע היטב ליתרונות שיש בשיווק ומעריך את מקומו, אך אני מוטרד מכך שהדברים העומדים בליבת קיומנו כאן הפכו לשיווקיים מדיי. מערכת הבחירות הנוכחית מבולבלת וללא סדר יום ערכי ברור ומוגדר, כיוון שאין בה שיח של אמת. מגמה זו תמשיך, ויש להניח שגם תתעצם. הסכנה הגדולה ביותר הטמונה בתהליך זה היא שהציבור עצמו ימאס, בסופו של דבר, בשיח הפוליטי: שיעורי ההצבעה יירדו, יתעצם הייאוש בציבור מנציגיו וסופה שיהיו מי שיחפשו "יד חזקה ויציבה שתשליט סדר" (דיקטטורה). זהו אינו חזיון תעתועים אלא סכנה אמיתית לדמוקרטיה, השואבת את כל כוחה מקבלת כללי המשחק על ידי האזרחים.

"החכם עיניו בראשו" (קהלת)

הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר: "להבקיע מאה שערים", ומחבר שותף של הספר: "Striking Kosher Gold"

Inner 620/130

מומלץ עבורך

תגובה אחת ל: "מבכי אל דחי"

  1. אחד המאמרים הטובים. הוא נכון בצורה מפחידה. הייתי מגדיר אותך מוכיח בשער. פשוט, נכון ולכן מזעזע!!!

כתיבת תגובה