מה אוכלים בצל הקסאמים

כשאנו שומעים בחדשות על התראת צבע אדום בשדרות, הם יודעים שהלכה לה משכורת של עובד • הפיצוי של המדינה עומד על 300 שקלים ליום. לא משהו ששווה להתאמץ עבורו • מנדי ריזל הלך לשמוע את זעקת המסעדנים בעיר הקסאמים וחזר עם תמונה עגומה

מסעדות בשדרות | צילום: מנדי ריזל

יותר מעשרה סבבי לחימה חוו תושבי עוטף עזה בשנה וחצי האחרונות, מאז שהחלו המהומות על הגדר בערב פסח של השנה שעברה, תשע"ח.

מעבר לעליה של מאות אחוזים בפניות למרכזי החוסן ולקושי הנפשי והפיזי שעובר על התושבים, מסתבר שיש גם הפסדים כלכליים, בעיקר בתחום המסעדנות.

Box

לאחרונה פרסם משרד הכלכלה כי כ-75% מבעלי העסקים בעוטף עזה, שקלו לסגור את העסק שלהם בעקבות המצב הביטחוני ולפחות 10% מהם אכן יעשו זאת.

לפני כמה שבועות, ניסו המסעדנים להקים קול זעקה והפגינו מול מעון ראש הממשלה בירושלים. הם קוראים לרשויות להתעשת ולסייע בדחיפות לענף הסובל מקשיים רבים ומירידה בהכנסות.

ל'ביזנעס' נודע כי שתי מסעדות כבר נסגרו בחודשים האחרונים בשדרות ומסעדה נוספת נמצאת על סף סגירה בגלל המצב הביטחוני.

לפני כמה ימים נפגשו נציגי המסעדנים וכן ראש העיר שדרות אלון דוידי, עם יו"ר ועדת הכספים ח"כ הרב משה גפני ועם שר הכלכלה אלי כהן בניסיון להגיע לפתרון, אך לפי שעה לממשלת המעבר הנוכחית ככל הנראה אין דרך לסייע להם.

בעליה של מסעדה נוספת, שבה לא פחות מארבעים וחמשה עובדים, אומר ל'ביזנעס': "נפגשנו לפני כחודש עם שר האוצר משה כחלון והוא הבטיח שיטפל. הבטיחו שיעבירו כספים וזה לא קורה. לראשונה, בעשירי הקרוב לא יהיה לי כסף להעביר משכורת לכל העובדים שלי. בחודש האחרון דווקא המסעדה הייתה מלאה, אבל יש לי גיבנת של חובות מכל ההסלמות האחרונות. אני לא יודע מה לעשות. אם המדינה לא מבינה שמדובר במגדל קלפים ושכולנו קורסים, אז אין לי מה לומר. אז מה אם עסקים פורחים בעיר? המצב הנוכחי יחזיר אותנו למצב של שדרות לפני 12 שנה. זו מדינת חלם. יודעים להעביר כספים למרכז חוסן בין לילה, בלחיצת כפתור ואותנו מזניחים. מה אני אגיד לעובדים שלי? שזה נמצא במשרדי הממשלה".

איכה אשא לבדי

ניר שוחט, בעליה של סושיה בשדרות מוסיף: "העסק שלי באופן אישי, היה סגור שלושה עשר ימים בתוך שנה וחצי, בגלל המצב הביטחוני. זה גזר דין מוות לעסק כמו שלנו. כל עסק צריך שיהיה לו חוסן, למקרה שיש ירידה. כל המחסנית שלנו התרוקנה בעקבות המצב. גם ככה על ענף המסעדנות מרחף איום בכל הארץ והמצב אצלנו הרבה יותר קשה, כי תיירים פחות מגיעים לכאן והם ה'שמנת' של הענף שלנו. הדבוראים, לדוגמא, מקבלים פיצויים – ואנחנו לא. אני מעריך את ההפסד שנגרם לי בכ-140 אלף שקלים. בשנים 2007-2009 ועדת הכספים אשררה פיצויים נרחבים אבל היום אין לנו פיצויים, אנחנו לבד. הדרישה שלנו מהממשלה להכניס אותנו להסדר פיצויים במסלול הירוק, כמו את ענף התיירות".

לדבריו, "אני פשוט צריך לסגור את המסעדה בשדרות ולפתוח לי אותה במקום אחר בארץ. אנחנו מדינה של משוגעים. אני מבקש תרומות? אני רוצה לעבוד, לפתח, רק תתנו לי להמשיך לשרוד, לפרנס משפחות, להחזיק ראש מעל המים. אני חייב סיוע מהממשלה עכשיו. תסתכלו לי בעיניים. אני חנוק".

יוגב טרבלסי, מבעליה של מסעדה בשדרות, הוסיף: "ענף שלם עומד לקרוס פה באזור ואף אחד לא חושב לעשות משהו. חווינו לפחות 30% ירידה בהכנסות בשנה האחרונה כי אנשים לא מגיעים לעיר לא רק בסבבים אלא גם בין לבין. אני כבעל עסק לא יודע אם להתארגן למחר או לא. הרושם שקיבלנו הוא שאנחנו כנראה לא מעניינים אף אחד. היום אנו חווים את זה בעוטף, אבל זה משהו שיכול להגיע לכל מקום".

לדברי טרבלסי: "אני בתחום המסעדות בשדרות מ-2007, כך שעברתי כל מבצע. בהתחלה האמנתי שאם נגיש תביעה לפיצויים הכול יסתדר, אבל קיבלתי סכום מגוחך, מעליב אפילו, של 1,000 או 2,000 שקל לשנה – עד שנהייתי פסימי. השקלים הבודדים שהמדינה נתנה לא כיסו אפילו את הזמן שטיפלתי בניירת. די, זה מוגזם ומספיק".

מיטל טרבלסי, רעייתו של יוגב, אמרה בעבר בראיונות כי "באופן כללי כל המסעדות, בתי הקפה והברים – כל תחום הבילויים – מביאים הרבה נורמליזיציה לאזור שלנו. יש נהירה של אנשים מבחוץ לבוא ולחוות חוויה קולנירית. מגיעים המון המון אנשים מבחוץ, זה מחזק את החוסן הקהילתי. אבל כל זה נכון וטוב כל עוד אין קסאמים. ברגע שיש בלאגן, המצב הביטחוני משפיע עלי – קודם כל כאימא לחמשה ילדים וגם כמובן כבעלת עסק שנסגר לתקופות ההסלמה. כל טיל או כל מצב חירום שמוכרז על ידי פיקוד העורף משבית לי את העסק לכמה ימים. פיקוד העורף נותנים לי תחושה של 'תעשי מה שאת רוצה'. אבל אני לא יכולה לפתוח את העסק כשהמרחב המוגן הקרוב, נמצא במרחק של כמאה וחמישים מטרים ויש לי גם עובדים.

זה עוד בלי שדיברנו על ההשלכות לימים שאחרי, עד שבועיים אחרי. יש שכר שאני צריכה לשלם, חומרי גלם שאני משתמשת בהם, טריים – ובמה שלא השתמשתי היום אני זורקת לפח. אני מדברת על אלפי שקלים של הפסד בכל סבב הסלמה. אם מוסיפים לזה את ההשלכות של אנשים שמפחדים להגיע, זה קשה. פתאום מתחילים להבין שקסאם הוא לא רק פגיעה פיזית ונפשית, אלא גם כלכלית. אני לא יודעת עדיין בדיוק כמה הפסדתי בשנה האחרונה, אבל אני בהחלט מרגישה ירידה בהכנסות. זה גרם לי להחליט, אחרי פסח השנה, לפתח תחום שאני טובה בו – סדנאות בישול – ולסגור את המסעדה יומיים בשבוע, כדי לייצר לי סוג של עוגן כלכלי. דרשתי פיצויים אבל עוד לא קיבלתי תשובות".

אל תאמר שמטפטף כשיורקים עליך

שמעון אלחרט, (43) הוא הזכיין של 'קפה גרג' בשדרות – בית קפה פופולרי בעיר הקסאמים.

Inner

 

לפני כחודשיים, כאשר רקטת קסאם פגעה בישיבת ההסדר בעיר בליל שישי שגרתי, הוא פרסם ברשת החברתית תמונה של המסעדה מיום רביעי – יממה לפני הקסאם – כשהיא מלאה באנשים, לצד תמונה משעה קלה לאחר הקסאם, כשהמקום ריק. אלחרט הוסיף את הכיתוב: "כשמטפטף בשדרות". התמונה יצרה הד נרחב, אבל התקציבים לא הגיעו בעקבותיה.

לדבריו, המצב הביטחוני יביא בסופו של דבר לקריסת עסקים הקשורים לעולם המזון בשדרות.

"אנחנו חיים את המצב כבר שמונה עשרה שנה, אבל קשה להתרגל. אנשים שלא חיים פה לא מצליחים להבין. שומעים שהייתה אזעקה, נפל קסאם וצה"ל הגיב וזהו. ממשיכים הלאה. אבל אצלנו זה רק התחיל, כי אם בשבע בערב הייתה אזעקה אז כל הערב הלך. בשבוע שעבר, גם ביום שישי שלמחרת הרקטה הייתה ירידה של לפחות עשרים אחוזים בעבודה. זה גורם להפסד, כי נערכתי עם עובדים בגלל שידעתי שאמורה להיות לי עבודה והכול מתנפץ בדקה.

רק מאז פסח של השנה שעברה, הפסדתי הרבה מאוד כסף. מ-31 במארס 2018 עד 1 באפריל 2019, העסק שלי רשם ירידה של לפחות 20 אחוזים בהכנסות. בתקופה הזו היינו סגורים 18 ימי חול רק בגלל הסבבים, בהנחיית פיקוד העורף. פשוט קיבלתי טלפון מהנהלת המתחם שיש הנחיה מהצבא לסגור את המתחם. קח לדוגמא את הסיבוב שהיה בתחילת חודש מאי: זה התחיל בשבת בבוקר, בעוד שאני סגרתי את בית הקפה בשישי בידיעה שאני פותח שוב במוצ"ש. בסוף פתחתי רק ב-12 בצהריים של יום שני, מה שאומר שאני צריך לזרוק לפח את כל הסחורה שהכנתי ביום שישי – כי אי אפשר להגיש אותה בשני. תוסיף את זה שיש לי עובדים שעובדים בשכר גלובלי ואני לא יכול להוריד להם מהשכר, כי אותם לא מעניינים התירוצים שפיקוד העורף הורה לסגור את המקום.

יש כאן עסקים שממש נמצאים בסכנת סגירה. גם העסק שלי, שהוא חזק בשדרות, בסכנת סגירה. עתידו של כל עסק בעיר ולא משנה כמה הוא עובד טוב, לא ברור. הבעיה היא שהממשלה לא מעניקה פיצויים. המדינה הגדירה את שדרות כיישוב ספר אבל לא הדגישו את האותיות הקטנות: רק אם העסק יהיה סגור שבעה ימים ומעלה הוא יפוצה. זה כנראה סעיף כדי לסנדל אותנו. אני, יחד עם ארגון 'מסעדנים חזקים ביחד', נרים מחאה, אנחנו רק כפסע ממנה. נציג של המסעדנים בשדרות ישב בנושא הזה בוועדת הכספים, הבטיחו שיחזרו אליו ולא חזרו אליו עד היום. בשורה התחתונה, יש פה טרור כלכלי שאף אחד לא מטפל בו. זה לא מעניין אף אחד. אנחנו מממנים את הסכסוך הזה".

עידן קדוש (34) מ'פסטה וזהו', שנמצא במתחם הקולינרי הסמוך לבניין עיריית שדרות (המרכז הישן. מ.ר), הגיע לאזור עוטף עזה מעיר הולדתו דימונה. הוא למד ב'ספיר', התאהב במקום ונשאר. הוא גר כיום בקיבוץ מפלסים הסמוך. קדוש מתריע גם הוא כי "המצב משפיע. כל פעם שיש אזעקת 'צבע אדום' אחת או משהו בסגנון, זה פשוט משבית אותנו ליום שלם כי אף לקוח לא מגיע למסעדה. בזמנים שיש התחממות של כמה ימים המצב יותר גרוע, בגלל שאנשים לא יוצאים ולא מגיעים גם יום-יומיים אחרי. במקרים של הסלמה אנחנו קודם כל לא פותחים, משום שזה עלול לסכן את העובדים שלנו.

גם במצבים כאלה אנחנו לא מקבלים הנחיות מסוימות אם לפתוח או לסגור, כי אם יחייבו יהיו מחויבים לפצות אותנו. אנחנו כבר כמעט ארבע שנים במסעדה ולא קיבלנו שקל מהמדינה. גם לא על הימים שהיינו סגורים בגלל המצב הביטחוני. דרשנו פיצויים דרך רואה החשבון שלנו, אבל לא קיבלנו. ובכלל, מדובר על קצת יותר מ-300 שקלים ליום שבו העסק סגור, כך שלא שווה לנו אפילו לבזבז את האנרגיה".

ניאלץ לעבור לעיר אחרת

קדוש רטן גם על כך ש"תמיד אנחנו יודעים על הפסקת אש מהצד שלהם ולא שלנו. זה מרגיז כי אף אחד לא מדבר אתנו. זו מציאות נוראית. הסבבים האלה פשוט משביתים אותנו, זה הפסד מטורף של כסף. באיזה שהוא מקום הפכנו להיות די שאננים עד שזה ימאס בסוף ונחליט לסגור פה. בסבב האחרון התייאשתי. התחלתי לחשוב עם עצמי למה אני צריך את זה באמת, למה לא במקום אחר. אבל אין לי תשובות לשאלות האלה, כי ברגע שאנחנו חוזרים לשגרה – זו תופעה מטורפת שאי אפשר להסביר אותה – יש את זה לכל התושבים. כשהכול רגוע, החיים פה מושלמים ונפלאים, אנשים אוהבים לצאת והכול מגניב וברגע כזה שיש צבע אדום אחד שמשבית לך את הראש אתה תופס את עצמך ושואל 'למה אני צריך את זה?'".

כמה כסף הוא מפסיד? לדברי קדוש, מדובר על עשרות אלפי שקלים רק בשנה האחרונה, בגלל המצב הביטחוני, "של הפסד או חוסר רווח; אני גם עושה קייטרינג אז אירועים מתבטלים לי ברגע האחרון, אז גם אם לא התחלתי להכין מנות לאירוע הזה ולא הפסדתי – גם לא הרווחתי מאירוע כזה. זה חוסר רווח. אני לא במצב של קריסה כלכלית, כי יש פה מידי יום בין 120 ל-150 סועדים, אבל אולי הגיע הזמן לעבור למקום יציב ונורמלי כמו אשקלון או נתיבות".

מרשות המיסים נמסר: "תקנות הוראת השעה בנוגע לפיצויים בעקבות טרור העפיפונים ואירועי הלחימה היומיים גובשו כבר בשנת 2018 לאחר סדרת פגישות עם ראשי הרשויות בדרום.

הנזקים המתמשכים והכבדים שעלו מהשטח באותה העת וקיבלו מענה בתקנות, היו בתחום התיירות הכפרית, הדבורים ותשלום שכר להורים שנעדרו מהעבודה, בעקבות סגירת מוסדות חינוך וסגירת עסקים.

המסעדנים זכאים במסגרת התקנות הנוכחיות לפיצויים, במסלול השכר בדומה ליתר העסקים שנפגעו בעוטף עזה ובאזור הדרום".

Inner

כתיבת תגובה