מה המצב? החוקרים מנסים לענות

דו”ח טאוב: “במשק בית חרדי מספר שעות העבודה הממוצע של שני ההורים מסתכם בפחות ממשרה מלאה אחת” • במקביל, הדו”ח מצביע על כך שגברים חרדים בגילאי ה-40-50 ואילך, עובדים יותר מאשר עמיתיהם החילונים • והאם ניתן לחזות את התמורות במערכת החינוך? שוב מתבררת האמת • דו”ח מצב המדינה בתחומי, הכלכלה, הבריאות, החינוך ועוד – סקירה תמציתית

אילוסטרציה | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

הדו”ח השנתי של מרכז טאוב מסדרת הרברט מ’ סינגר מתפרסם היום, ומציג תמונת מצב חברתית-כלכלית של ישראל בשנת 2019. הדו”ח מרכז שבעה מחקרים חדשים בתחומי הכלכלה, התעסוקה, החינוך, הבריאות והרווחה, הסוקרים את המצב בישראל כיום, את השינויים שנעשו במדיניות ואת האתגרים הניצבים על הפרק, לצד מחקרים נוספים שפרסם המרכז בשנה החולפת. 

כותב השורות, כמי שמעיין רבות בדו”חות הלמ”ס ובדוח מכוני מחקר אחרים כדוגמת המכון הישראלי לדמוקרטיה או המכון החרדי למחקרי מדיניות, לא באמת גילה כל חדש בדו”ח הנוכחי של מכון טאוב. מאידך אין חולק על נחיצותו של הדו”ח שעומד לנגד עיני מקבלי ההחלטות ומסייע בעדם לקרוא את המפה (אולי) טוב יותר.

250/200 סייד בר + קובייה

כלכלה וכספים

מהדו”ח שערך פרופ’ אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן עולה כי בשנים האחרונות המשק מתאפיין בצמיחה יציבה יחסית ובשוק עבודה הדוק. עם זאת, התוצר לנפש צומח בקצב איטי יחסית, המערכת הפיסקלית נתונה ללחץ גובר והחריגה בתקציב עומדת על כ-4% תוצר. לצד זאת מסתמנים עלייה בתחרות המקומית ותהליך של התאמת המחירים בישראל לרמתם במדינות מפותחות אחרות. 

בשנים האחרונות מסתמנת עלייה חדה בהכנסות משקי בית שנמצאים בחלק האמצעי והתחתון של התפלגות ההכנסות. הדבר נובע מגידול מהיר בהכנסות מעבודה בעשירוני ההכנסה הנמוכים עקב עלייה בשכר ובהיקפי התעסוקה. יצירת כלים כמו הכשרות מקצועיות תסייע להמשך ההשתלבות בשוק העבודה ובשיפור אפיקי התעסוקה, ומכאן להמשך צמצום פערים כלכליים. 

“עליית הגירעון והחריגה מכללי ההוצאה מצריכים התאמות תקציביות. עם זאת, מסתמנת מגמה הפוכה הנובעת מהכוונה להעלות את ההוצאה הביטחונית ל-6% תוצר, כך שקיים חשש שההוצאות האזרחיות והחברתיות של הממשלה ירדו בשנים הקרובות באופן ניכר”, מסכם את פרק הכלכלה פרופ’ בנימין בנטל, יו”ר תכנית המדיניות בתחום הכלכלה במרכז טאוב.

המחקר של מרכז טאוב בדק בין היתר היכן כדאי למקד את המאמצים להעלאת הפריון במשק – בשיפור המיומנויות בקרב העובדים החלשים או במימוש הפוטנציאל בקרב בעלי המיומנויות הגבוהות, למשל באמצעות עידוד תחומי ההיי-טק. מהשוואה בין-לאומית עולה כי בעלי המיומנויות הגבוהות ממצים היטב את יכולותיהם, ומתוגמלים היטב על כישוריהם. 

מאידך הדו”ח מבכה את העובדה שהאוכלוסייה הערבית בישראל מתאפיינת בתשואה נמוכה על מיומנויות. ניתן להסביר מצב זה בין השאר בכך שמשלחי היד הנפוצים באוכלוסייה הערבית מתאפיינים בתשואה נמוכה לוותק ושהאוכלוסייה הערבית אינה מתוגמלת כראוי עבור כישוריה.

עבודה ותעסוקה 

בפרק של שוק העבודה הדברים כאמור חוזרים על עצמם. החילונים עובדים יותר החרדים פחות. הנשים החרדיות עובדות יותר מהגברים החרדים והנשים הערביות עוד יותר פחות. 

במיוחד בולט שיעור התעסוקה הגבוה של נשים יהודיות לא-חרדיות (כ-82%), ושל חרדיות (74%), על אף פריון הילודה הגבוה יחסית בקרבן (2.6 ו-7 ילדים לאישה, בהתאמה). “שיעור תעסוקת הנשים עלה בשנים האחרונות, בעיקר בקרב אימהות לילדים קטנים. שיעורי התעסוקה הגבוהים ושעות העבודה הרבות בקרב יהודים לא-חרדים, לצד פריון ילודה גבוה, מקשים מאוד על הורים בישראל לשלב בין עבודה, משפחה ופנאי, וישראל מדורגת במקום הרביעי מהסוף מבחינת איזון משפחה וקריירה”, אומרת החוקרת הדס פוקס. 

הדו”ח, אגב, ‘קוטל’ (מטאפורית!) גם את היוצאים לעבוד בקרב בני המגזר החרדי. “במשק בית חרדי מספר שעות העבודה הממוצע של שני ההורים מסתכם בפחות ממשרה מלאה אחת”. אגב הדו”ח מצביע על כך שהגברים החרדים בגילאי ה-40-50 ואילך, עובדים יותר מאשר עמיתיהם החילונים.

פרק נוסף בדו”ח, עוסק בסיכון למחשוב בשוק העבודה בישראל, דהיינו, מקצועות בהם המחשוב יחליף את האדם שיפלט לרחוב והאבטלה. מתוך מיפוי שוק העבודה בישראל עולה כי כ-15% מהמשרות הן ברמת סיכון גבוהה למחשוב, 54% ברמת סיכון בינונית, ו-31% ברמת סיכון נמוכה. (נזכיר למשל את הבנקים שהולכים והופכים לדיגיטליים. אחדים מהם מציעים לעובדים שתם זמנם השתלמות בתחומים שונים בעולם המחשוב, תוך השארתם במסגרת העבודה).

בקרב האוכלוסייה החרדית בולטת קבוצת משלחי היד האקדמיים – מרביתם בתחום החינוך, המאופיין בסיכון נמוך למחשוב. יוצרי הדו”ח לא מודעים לכל אותן עבודות קודש המייחדים את המגזר החרדי שגם הן מאופיינות באפס חשיפה (או במילות המחקר: סיכון נמוך) למחשוב.

870/135 ליינר ארטקל

מערכת החינוך

את תחום מערכות החינוך מסכם חוקר מרכז טאוב נחום בלס, “השינויים מצביעים על כך שקשה לחזות התפתחויות דמוגרפיות במערכת החינוך, ואכן כל התחזיות התבררו כשגויות. בכל תחזית יש מרכיב של אי ודאות, במקרה זה – בחירת בית הספר. המעברים של בני ארבע הקבוצות העיקריות המרכיבות את המערכת בין מוסדות דתיים יותר למוסדות דתיים פחות, הוא ככל הנראה הגורם העיקרי לפער בין התחזיות למה שהתרחש בפועל”.

מערכת הבריאות

בריאות האוכלוסייה בישראל טובה מאוד יחסית, כותבים החוקרים במכון טאוב, תוחלת החיים, שהוסיפה לעלות בעשור האחרון, גבוהה מהממוצע ב-OECD ודומה לממוצע הדומות לישראל במודל אספקת שירותי הבריאות באמצעות קופות חולים. אולם בתוחלת חיים אין די כדי לבטא יכולת תפקוד ואיכות חיים.

“הישגיה של ישראל בבריאות מרשימים, בעיקר במונחי תמותה והארכת החיים, אך הם קשורים ככל הנראה להשקעות שנעשו בעבר. חלקה של ההוצאה על בריאות נמוך, עם תמהיל ציבורי-פרטי בעייתי, הדורש טיפול שורש. מערכת הבריאות במצבה הנוכחי מציבה אתגרים בפני סדר העדיפויות הלאומי של ישראל, בעיקר נוכח קצב הזדקנות האוכלוסייה, הגידול בפריון הילודה, ונוכח ההאטה בקצב הקצאת המשאבים על ידי המדינה”, מסכם את פרק הבריאות פרופ’ דב צ’רניחובסקי. 

ולסיכום, הוא אשר אמר קהלת, “אין כל חדש תחת השמש”.

Inner 620/130

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה