מחקר חדש מגלה: 31% חרדים משכירים ושוכרים דירה אחרת

נתון זה מתאים להתנהלות של הזוגות הצעירים החרדיים בשנים האחרונות. וגם: כמה דירות להשקעה יש לאנשים בני 65 ומעלה בציבור החרדי – והאם לציבור החרדי יש איכות חיים?

צילום: קובי גדעון, פלאש 90

קובץ מדדים חדש, העתיד לראות אור בעוד כשבוע בהוצאת המכון החרדי למחקרי מדיניות, מציג סקירה נרחבת של מגוון תחומי איכות חיים של כלל האוכלוסייה בישראל – חרדים, יהודים לא חרדים וערבים. מארג הנתונים המוצג בקובץ מספק מבט ראשוני על ייחודיותו של כל חלק באוכלוסייה, ובכך תורם להעמקת השיח מתוך היכרות והערכה.

הקובץ יוצג לראשונה בידי עורכיו – המשנה ליו”ר המכון ניצה קלינר קסיר (לשעבר בכירה בחטיבת המחקר של בנק ישראל) ועמית המכון ד”ר דמיטרי רומנוב (לשעבר המדען הראשי של הלמ”ס) – בכנס השנתי שיערוך המכון ב-23.5.

פרויקט המדדים שם לו למטרה להמשיג את “באושר ובעושר” מתוך ניסיון לתת מענה לשאלה הכמעט פילוסופית: מהי איכות החיים של האוכלוסייה במדינת ישראל? עורכי הקובץ בנו מדד מרכזי המשקלל את רמת איכות החיים בכמה תחומים מתוך תפיסה כי על אף השוני הרב באורחות החיים, בדעות ובאמונות, לכלל תושבי ישראל יש מכנה משותף שעליו אין עוררין – כולם חפצים ברווחה אישית, הרמוניה חברתית וצמיחה כלכלית.

הנתונים המוצגים בקובץ מתפרסים על פני תשעה פרקים העוסקים בתחומים בריאות, רווחה אישית וחיי משפחה, חינוך והשכלה, הכנסה ומצב כלכלי, תעסוקה, דיור, חיי קהילה וחברה, ביטחון אישי ותשתיות ציבוריות ואיכות הסביבה.

המדד המצרפי הוא “השורה התחתונה” של הפרויקט: בטווח שיכול לנוע מאפס עד אחת, מדד איכות החיים המצרפי הוא 0.64 אצל חרדים, 0.69 אצל יהודים שאינם חרדים ו-0.16 אצל ערבים.

בפירוט לפי תחומים אפשר לראות כי בארבעה תחומים מתוך תשעה – בריאות, רווחה אישית וחיי משפחה, חיי קהילה וחברה וביטחון אישי – איכות החיים של הציבור החרדי גבוהה מזו של יהודים שאינם חרדים. בשל כך, ולמרות הפערים הניכרים בתחומי חינוך והשכלה, הכנסה ומצב כלכלי ותעסוקה, הפער באיכות החיים בין החרדים והיהודים שאינם חרדים מצומצם מאוד. ממצא זה מעיד על הסוד הגלוי: בתחומים שחשובים לחרדים, חייהם מלאים וטובים; רמת הכנסה נמוכה ושיעור עוני גבוה אינם מאפילים על שמחת החיים והאופטימיות שלהם משום ששני אלה הם תוצאה של בחירה מודעת בין שגשוג כלכלי ומסירות לעולם התורה.

החרדים מעשנים פחות

עורכי הקובץ מדגישים כי חשיבותו של הקובץ איננה רק בהתמקדות בפן הרחב של איכות החיים אלא דווקא בפירוט הנרחב של הנתונים המוצגים בו, אשר משקפים את התפיסה כי איכות החיים של כל חלק באוכלוסייה מורכבת משורה של פרטים המבטאים את ההעדפות הייחודיות של הפרט בהתאם לבחירתו האישית ולאורחות חייו. מארג נתונים זה מספק מבט ראשוני על ייחודיותו של כל חלק באוכלוסייה, ובכך הוא תורם לקיום שיח מעמיק יותר מתוך היכרות של השבטים השונים המרכיבים את החברה הישראלית.

כך לדוגמה, ממצאי הפרק העוסק בבריאות מעלים כי בערים שבהן יש ריכוז גבוה של אוכלוסייה חרדית תוחלת החיים גבוהה יחסית, ושיעור ההערכה העצמית החיובית של מצב הבריאות בקרב חרדים גבוה אף הוא (96% לעומת 85% באוכלוסייה היהודית הלא חרדית); למרות זאת, שיעור הנבדקים בבדיקות מקדימות לגילוי מחלות נמוך באופן משמעותי ביחס לאוכלוסייה הכללית (49% לעומת 75% בקרב הנשים ו-23% לעומת 41% מקרב הגברים). כמו כן, שיעור המעשנים בקרב האוכלוסייה החרדית נמוך ביחס לכלל האוכלוסייה היהודית (9% לעומת 23%) ואף נרשמה בו ירידה משמעותית במהלך השנים. שיעור העוסקים בפעילות גופנית מקרב החרדים עומד על 53% וקרוב לשיעור מקרב יהודים שאינם חרדים (55%), אך בקרב העוסקים בפעילות מאומצת ובפעילות לחיזוק השרירים יש פערים משמעותיים – 35% מהחרדים בהשוואה ל-51% מהיהודים שאינם חרדים עוסקים בפעילות מאומצת, ו-21% עוסקים בפעילות לחיזוק השרירים בהשוואה ל-36% מהיהודים שאינם חרדים.

תעסוקה חינוך ודיור

תעסוקה: על אף שיעור התעסוקה הנמוך בקרב גברים חרדים (52%) מסתמנת מגמת עלייה לאורך השנים, ומאז שנת 2002 מספר הגברים החרדים המועסקים שילש את עצמו, אך הוא עדיין אינו מגיע לשיעור שעליו עמד בראשית שנות ה-80 – מעל 60%.

גובה השכר השעתי של חרדים נמוך בהשוואה ליהודים לא חרדים (53 ₪ מול 66 ₪), אך מרבית הפער הוא בשכר הגברים (31% פחות מיהודים אחרים) והפער בשכר הנשים נמוך הרבה יותר (6%), ובעיקר בשכבת הגיל 25–44. כמו כן נפוצה ההעסקה בחלקיות משרה (כ-30% אצל חרדים בהשוואה לכ-13% אצל יהודים שאינם חרדים ו-11% אצל ערבים), והפער בולט יותר אצל נשים חרדיות לעומת גברים – 24.4% לעומת 35%. שביעות הרצון מהעבודה שווה לזו שבכלל האוכלוסייה ועומדת על 90%.

דיור: צפיפות הדיור בקרב חרדים כמעט כפולה מהצפיפות אצל יהודים שאינם חרדים (1.41 נפשות לחדר מול 0.78). שיעור הגרים בשכירות שווה בין המגזר היהודי הלא חרדי למגזר החרדי, אולם בטווח הגילים שבין 18–24 הפער גדול לטובת המגזר החרדי: 53% לעומת 89%. גם בקרב המתגוררים בשכירות שהם בעלי דירות שלא לצורך מגורים (“שוכרים ומשכירים”) יש פער לטובת המגזר החרדי: 31% לעומת 16%. נוסף על כך שיעור בעלי המשכנתה בחברה החרדית גבוה יותר (55% מול 43%), ובולט בעיקר בקרב בני 65 ומעלה. 39% מבעלי המשכנתה החרדים בני ה-65 ומעלה מחזיקים שתי דירות ומעלה ברשותם, לעומת 18% מהציבור היהודי הלא חרדי בגילים אלה.

חינוך והשכלה: מספר שנות הלימוד הממוצע אצל חרדים (18.0) גבוה לעומת הממוצע בכלל האוכלוסייה (14.3) בשל מספר שנות לימוד גבוה (הכולל אף לימודים תורניים בישיבה) אצל גברים (21.4), אולם שיעור בעלי תעודת בגרות או תעודה גבוהה יותר בקרב החרדים עמד בשנת 2016 על 54%, לעומת 76% אצל יהודים שאינם חרדים ו-49% אצל ערבים. במדד זה קיים בחברה החרדית פער מגדרי של למעלה מפי שניים לטובת הנשים – 75% מהנשים מחזיקות בתעודה לעומת 33% מהגברים. שיעור ההוצאה על חינוך מתוך ההכנסה הפנויה של משקי בית חרדיים היה במגמת עלייה בעשור שבין 1999 ל-2008, ומאז ירד ועומד על 15%. במשקי בית של יהודים שאינם חרדים לא השתנה שיעור ההוצאה על חינוך מההכנסה הפנויה בשני העשורים האחרונים, ונע סביב 9%.

side
inner

כתיבת תגובה