מיוחד ל'ביזנעס': מנדי ריזל במסע לבירת נורבגיה

ריזל בדרכים, והפעם לא במבחן רכב: מעט לפני שפרש עלינו חג הסוכות את כנפיו יצא מנדי ריזל לאוסלו • אל תעשו בה שופינג ועבור חפיסת סיגריות תיפרדו מ-13 יורו • אוכל כשר? קשה למצוא, אבל אחרי שנים של קיפאון יש מי שהתעורר סופסוף • ביזנעסוכות

ארמונם של המלך הארלד החמישי והמלכה סוניה | צילומים: מנדי ריזל

אוסלו, אח אוסלו.

בדרך כלל, נדיר שמדינה משאירה בי טעם של עוד, בצורה כה חזקה. אני רגיל לנחות במדינה לביקור קצר, לרוב בין 24-48 שעות, לסמן לעצמי V בלתי נראה – ולסמן את היעד הבא; נדיר שאחזור שוב למדינה שכבר הייתי בה.

box

אבל נורווגיה, זו שכל כך זלזלתי בה לפני שביקרתי בה לפני כחודש, עוררה בי תיאבון ואני תקווה שעוד אשוב אליה.

במדינה הנורדית הייתי בסך הכול כ-36 שעות, כולן באוסלו, רובן במלון 'גראנד הוטל', בלב ליבה של הבירה. חיפשתי עליה, כמובן, בגוגל, לפני; גיליתי מקום "משעמם" – מלא ירוק ומלא-מלא ים, פיורדים ומקורות מים.

אממה, הגעתי לשם לעבודה – והפיורדים רחוקים כ-5 שעות נסיעה ויותר מאוסלו, כך שהם לא באו בחשבון. זו אחת הסיבות שארצה לנסוע שוב.

כבר מחלון המטוס הבנתי שטעיתי ביחס לנורווגיה; שהיא לא סתם מקום משעמם, אלא יפהפה ורגוע. מרבדים ירוקים, לצד יערות עד ובתים פרטיים מטופחים ניבטו מכל עבר. המרחבים כמו פרשו ידיים וקראו "בואו אלינו".

אוסלו הבירה יפה אך גם מאוד יקרה. ב-9 מתוך 12 השנים האחרונות, העיר הגיעה למקום הראשון כעיר היקרה בעולם. גם במדדים שבהם בירות אחרות קטפו את התואר, אוסלו כיכבה אי שם בפסגה.

המדינה ה-31 בביקוריי ברחבי העולם קיבלה את פניי בחמימות. מזג האוויר היה נעים מאוד, והאנשים ידידותיים להפליא.

שלווה אמיתית קסומה. אוסלו

הנה כמה נקודות שאני חייב לציין מביקורי באוסלו, העיר שבה לפני 25 שנים נחתמו ההסכמים הארורים שחקוקים בהיסטוריה הישראלית.

האנשים כאמור, נחמדים מאוד, הרבה יותר ממדינות רבות שבהן ביקרתי: הם מסבירי פנים, אדיבים, נימוסיים ועם סבלנות רבה.

הרבה מאוד ניגשו אלינו ובירכו אותנו ב"שלום". היה אחד – מקומי ולא "בן דוד" – שהתקרב אלינו בתחנת הרכבת המרכזית של העיר, אמר בחיוך "שלום עליכם" ונעלם.

אחר, שפגש אותנו ברמזור אדום, שאל מהיכן אנחנו. כששמע שמישראל, התלהב: "הייתי פעם אחת בארץ המדהימה שלכם ובקרוב אחזור לשם, אני אוהב אתכם", אמר.

מוכרת בחנות מזכרות שמעה את העברית שלנו. "זו עברית? יש לכם שפה שאני כל כך אוהבת. התחלתי לאחרונה ללמוד עברית", אמרה – וביקשה שנחכים אותה בכמה מילים חדשות.

זה מעניין ויפה, משום לפני כ-150 שנה הסעיף השני בחוקה הנורבגית אסר על יהודים להתגורר במדינה. רק ב-1894 הוקמה בנורווגיה קהילה רשמית, שמנתה בעיקר יהודים יוצאי ליטא; זה יפה עוד יותר בגלל הסטיגמה על אנטישמיות בנורווגיה – סטיגמה שייתכן שקיימת בפרברים המתאסלמים, אך לא פגשנו בה אישית.

והיוקר יאמיר

הזכרנו שמדובר במדינה יקרה. כמה יקרה? נסיעה ברכבת משדה התעופה ((OSL לתחנת מרכז העיר אוסלו – בסך הכול 2 תחנות ומרחק של כחצי שעה נסיעה – עלתה 101 כתר נורבגי שהם 44 שקלים. לשם השוואה: רכבת מנתב"ג לתחנת תל-אביב האוניברסיטה – התחנה הרחוקה ביותר בת"א – עולה 13.5 שקלים. יודעים מה? רכבת מנתב"ג לנתניה עולה 24 ₪. כלומר: מחיר של פי 2 מהארץ.

שליח חב"ד במדינה אמר לנו לפני שהגענו: "אם אתם בונים על שופינג – לא פה. הכל כאן יקר".

עוד דוגמא: על מונית מתחנת הרכבת במרכז אוסלו למלון גרנד-הוטל – מרחק של 5 דקות נסיעה לכל היותר, כמו ממגדלי עזריאלי לשרונה – דרשו מאיתנו 200 כתר נורבגי שהם 88 שקלים. המחיר הזול ביותר שביקשו היה  150 כתר. אז נזכרנו שאנחנו ישראלים והלכנו ברגל. חראם על הכסף.

מים, ירוק ופיורדים. נורבגיה

 

הכול רגוע ושלו שם, באוסלו. המקומיים, אגב, לא מעשנים. כלומר, מישיבה עם סיגריה בספסל ברחוב המרכזי, לא נתקלתי אפילו במקומי אותנטי שעישן. זה אומר משהו על איכות החיים והשלווה שלהם, לענ"ד. היחידים שהסתובבו עם סיגריות היו זרים: מוסלמים, אפריקנים ומזרחניקים – כלומר תיירים או עובדים מהמזרח הרחוק.

נברתי בגוגל והבנתי שלא טעיתי בנושא הזה. בכתבה מהחודש שעבר באתר 'רשת' נכתב כי נורבגיה שואפת להיות המדינה הראשונה בעולם ללא עישון. "ממשלת נורווגיה נוקטת צעדים רבים נגד עישון, במיוחד בקרב צעירים – מדיניות שהובילה לירידה דרסטית במספר המעשנים בגילאי 16-24. הסיגריות במדינה יקרות מאוד, לא מוצגות לעיני כל בחנויות – ולא מוטבעים עליהן סמלים של החברות המוכרות", נכתב. "אני לא מכירה אף אחד שמעשן, זה לא פופולארי וזה לא לעניין. אנשים מזלזלים במי שמעשנים", אמרו 2 נשים שהתראיינו לכתבה. אגב, מחיר חפיסת סיגריות בנורבגיה הוא 13 יורו – שהם כ-55 שקלים.

כחלק מהשלווה באוסלו, נדהמתי לראות, בהליכה בשעת בוקר מוקדמת, כסאות ושולחנות של מסעדות וברים שהושארו ברחוב כאילו לא מסתובבים בו זרים וגנבים. הם אפילו לא היו קשורים בשלשלאות ברזל, כמו בארץ. אנחנו מדברים על כסאות ושולחנות מעוצבים ששווים רב, מן הסתם. וכל אלו, במאותיהם, הושארו גם בלילה בחוץ, על המדרכה. גנבים? פשיעה? מאן דכר שמיה.

מלך בשדה

אם מגיעים לאוסלו, לא כדאי לפספס את טקס חילופי המשמרות בארמון המלוכה. זה קורה בכל יום ב-13:30. טקס משעמם למדי, עם חיילים שמתנהגים כמו רובוטים מוזרים ובעיקר מסתכלים זה על זה במשך דקות ארוכות. זה משעמם, אבל אטרקציה נחמדה, כי בסופו של דבר אין הרבה מדינות  שבהן תוכלו לראות במו עיניכם טקס חילופי משמרות בארמון המלוכה.

טקס שחבל לוותר עליו. חילופי המשמרות

אם תגיעו לפתח הארמון שלא בזמן חילופי המשמרות, תגלו חיילים-מוקיונים אדיבים שמוכנים שיצטלמו איתם ואפילו מדברים בלי להניע את הראש.

ביום שבו היינו שם, המלך האראלד החמישי והמלכה סוניה חגגו 50 שנות נישואין. זה היה באלול וראינו את המלך בשדה: בני הזוג המלכותי נסעו במכונית ממוגנת בשדרה המרכזית, מתחת למלון 'גראנד הוטל' שבו שהינו, כשמשני צידי הרחוב המונים נרגשים.

זוכרים את הנספים

מקום יפה נוסף לטיול הוא הנמל של אוסלו, שדרכו העמיסו את כ-700 היהודים המקומיים על אוניה בדרך לאושוייץ. באזור הנמל תמצאו אנדרטה לזכרם. נורווגיה הייתה המדינה היחידה באירופה שבה לא הנאצים מימשו את הפתרון הסופי, אלא רק יזמו אותו: באחד מלילות חודש נובמבר 42 התדפקו שוטרים מקומיים ממשטרת נורווגיה על דלתות היהודים, לקחו אותם ושילחו אותם למחנה ההשמדה הפולני.

מרבית הנשים והילדים היהודיים במדינה ניצלו, משום שלא גורשו; במקרים בודדים הופיעו השוטרים הנורווגים בפתחי בתים יהודיים כמה שעות קודם הגירוש והודיעו למשפחות להימלט. רק לפני כ-5 שנים הודה מפכ"ל המשטרה המקומית בחלקם של השוטרים הנורווגיים ברצח העם היהודי ואף התנצל על כך.

מעל הנמל, ישנה מצודה עתיקה ובה מוזיאונים המציגים את דברי ימיהם של מלכי נורווגיה לדורותיהם.

אור ליהודים

ואי אפשר בלי להתייחס להסכמי אוסלו ולטקס הענקת פרס נובל לשלום המתקיים מדי שנה בעיר. מלבד 'בית פרס נובל' שנמצא במרכז אוסלו, תוכלו לבקר גם במלון 'גרנד הוטל', שהוא האכסניה הרשמית של נשיאים וראשי מדינות המבקרים בנורווגיה. המלון מארח מידי שנה את ארוחת הערב לכבודו של מקבל הפרס היוקרתי. על פי המסורת, מקבל הפרס יוצא אל המרפסת של הסוויטה הנשיאותית במלון, הפונה לרחבה המשותפת לבניין הפרלנט המקומי, לקול תשואותיהם של אלפי נורווגים נלהבים.

המנורה המסמלת את האור היהודי

בביקורנו, הוצבה במלון מנורת זהב, כהצדעה לאור שמביא העם היהודים לעולם – "בדומה לפרס נובל". באחד מחדרי הלובי מתנוססים תמונותיהם של שועי תבל שהתארחו במלון.

הקהילה היהודית בנורווגיה מונה כ-2,200 איש. במדינה, שוררים, להוותנו 95% אחוזי התבוללות, רח"ל. היהודים המקומיים לא מבליטים את יהדותם. בבית הכנסת המקומי מתקיימות תפילות מצומצמות רק בשבתות. "עד שהגענו לכאן לפני 14 שנה, ידעו שיש רק 1,500 יהודים בכל נורווגיה, אך בעבודה מאומצת איתרנו עוד מאות", מספר שליח חב"ד במדינה, הרב שאול וילהלם.

נכון להיום, אין מסעדה יהודית במדינה וקשה מאוד להשיג בה אוכל כשר, משום שגם שהרב וילהלם ומשפחתו מתקשים בהשגתו להם-עצמם. נורווגיה היא אחת המדינות הקשות ביותר לפעילות מבחינת חב"ד, בעיקר כאמור משום שיהודים אינם מבליטים את דתם. לפני כשנתיים קיימו שלוחי חב"ד הכנסת ספר תורה לבית חב"ד באוסלו, לראשונה בתולדות המדינה. עד היום מדברים בקהילה על האירוע ההיסטורי, שבו יהודים חגגו ברחובה של עיר ללא חשש ועם הרבה גאווה.

בעוד כמה חודשים ייחנך במקום בית חב"ד גדול ומרווח, בתרומת משפחת פיליפסון מארה"ב, שמקורה בנורווגיה. לפני כמה שבועות החלו העבודות לשיפוץ המקום, במבנה היסטורי המיועד לשימור במרכז הבירה הנורווגית ובני משפחת וילהלם מאמינים שתהיה בכך תנופה אדירה להחייאת קהילת יהדות נורווגיה.

Noam1 – Inner

כתיבת תגובה