מכרזי התח”צ: כל הסיבות לכך שאתם מתייבשים בתחנה

חשיפה בלעדית ב’ביזנעס’: האיחוד האירופי מתנגד לרכש גומלין בישראל • ביזנעסופ”ש ביריעה מיוחדת על המכרזים המתעכבים, רכש הגומלין התקוע והנוסעים המרוגזים שתקועים בהמתנה אינסופית לאוטובוס, רק כי מנסים לדאוג לתעשייה המקומית

מפעל ייצור אוטובוסים | צילום: יעקב נחומי, פלאש 90

סבלם של תושבי בית שמש עולה באופן חד, ברור וכואב מתוך העתירה המנהלית שהגישה עיריית בית שמש, בראשותה של ד”ר עליזה בלוך, יחד עם משנה לראש העיר הממונה על התחבורה, שמואל גרינברג לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד משרד התחבורה, על שירותי התחבורה הציבורית “הבלתי סבירים” ברחבי העיר.

כזכור, משרד התחבורה הוציא בשנת 2017  מכרז לתחבורה הציבורית בבית שמש, אולם הוא תקוע בשל מחלוקות סביב רכש הגומלין ולמעשה לא מקדמים את המכרז של בית שמש כמו עוד שורה ארוכה של מכרזים ברחבי הארץ.

250/200 סייד בר + קובייה בכתבה

כדי להבין אחת ולתמיד ‘מה קורה שם’, יצא ‘ביזנעס’ למסע ארוך ומפותל בין שלל האינטרסים המעורבים בסוגיית רכש הגומלין במכרזי התחבורה הציבורית: משרד התחבורה, משרד האוצר, משרד הכלכלה, חברות ליבוא אוטובוסים המפעילים שירותי תחבורה ציבורית, חברת הארגז המרכיבה אוטובוסים בארץ, בתי משפט, יועצים משפטיים ותתפלאו לשמוע גם האיחוד האירופי.

תחזיקו ראש, זה מסובך בדיוק כמו שרק הבירוקרטיה והרגולציה של מדינת ישראל יכולה לסבך דברים. ננסה להסביר את הדברים במילים פשוטות.

לפני שנה בדיוק פורסמה על ידי הרשות הארצית לתחבורה ציבורית – תכנית תחרות ענף התחבורה הציבורית באוטובוסים לשנים 2018- 2030.

לדברי הרשות, התוכנית הייתה אמורה להוות כלי מרכזי לשיפור רמת השירות. זאת לצד צעדים נוספים, כגון הכנסת טכנולוגיות חדשות בשירות התחבורה הציבורית, הנגשת אמצעי תחבורה ציבורית נוספים (מוניות שירות, רכבת ישראל, רכבות קלות), החלת רפורמת עליה מדלת אחורית, הצערת גיל האוטובוסים, הרחבת השירות, שיפור המידע לציבור ועוד.

בקיצור, תוכנית שהייתה אמורה לעשות רק טוב לתחבורה הציבורית ולנוסעים המותשים.

במהלך תקופת התכנית, אמורים היו להתפרסם מכרזים לכל קווי השירות בתחבורה ציבורית באוטובוסים בישראל, לרבות כל קווי השירות המופעלים כיום, וזאת כאמור עד לשנת 2030.

כך זה נראה כשהלקוחות שבויים

בואו נעצור רגע ונחזור קצת אחורה בזמן, כדי להבין טוב יותר את תחום התחבורה הציבורית בישראל.

הדברים מסוכמים במסמך ‘תוכנית התחרות’: “עד לשנת 2001 שלטו בכ-95% מענף התחבורה הציבורית שני הקואופרטיבים המרכזיים הגדולים אגד ודן, כאשר לצדם פעלו שלוש חברות באזור נצרת: שתי חברות, בבעלות משפחת עפיפי וחברה נוספת, ג’י.בי טורס. כמו כן, פעלה החברה העירונית לתחבורה ציבורית בבאר שבע, שפשטה את הרגל ונסגרה בשנת 2003.

“מדובר במציאות ששורשיה נעוצים בהיסטוריה של התפתחות ענף התחבורה הציבורית עוד לפני קום המדינה. במהלך שנות התשעים, התגבשה במשרד התחבורה ההכרה בצורך לפתוח את ענף התחבורה הציבורית לתחרות.

“הסיבות העיקריות לכך היו: ירידה מתמשכת בשימוש בשירותי התחבורה הציבורית; ירידה ברמת השירות שניתנה על ידי אגד ודן – שני המפעילים העיקריים המרכזיים באותה עת; חוסר רצון ו’קיבעון מחשבתי’ מצד אגד ודן לפעול לשינוי המצב ולפעול לשיפור השירות; עלויות תפעול גבוהות, שחייבו סובסידיה גבוהה ותעריפי נסיעה גבוהים וכניסה מסיבית של חאפרים בלתי חוקיים”.

יתכן שיש עוד מגולשינו שזוכרים את התקופות ההן. הנוסעים סבלו, התענו, צעקו והתלוננו, ורק כשזעקת הנוסעים עלתה ודפקה בחלונות הגבוהים של משרדי הממשלה, הדברים החלו לזוז.

בתחילת שנת 2000, החלו לצאת לדרך המכרזים הראשונים. חברות חדשות הוקמו, הסכמים נחתמו והשוק כולו נכנס לתזזית. במשך השנים משרד התחבורה הקדיש לתחום יותר ויותר זמן עבודה ואת התוצאות אנחנו רואים כיום, ביישום רפורמת המטרופולינים, שהקלה משמעותית על הנוסעים ופישטה את אפשרויות התשלום והמעברים בין הקווים.

כאשר בונים מכרז, לוקחים בחשבון מגוון רחב של שיקולים. אכלוסי שכונות, מגזרים, אירועים. הכנת מכרז לתחבורה הציבורית אורכת זמן רב כשבין היתר מחויבות החברות הזוכות במכרז ברכישת אוטובוסים חדשים, שיפור הנגישות ושיפור השירות לנוסע.

במשך השנים מכרזים יצאו לדרך בעיקר בפריפריה, אולם הדבר כמעט אינו נגע כלל לחברות הוותיקות אגד ודן. כדי להוציא את הקווים שברשותם, נחתמו אחרי מו”מ של שנים הסכם סובסידיה חדש בין דן ואגד (בנפרד) למדינה. לא נאריך בדבר, רק נאמר שההסכמים הללו פתחו את הדרך למכרזים חדשים.

החלום: תחרות הוגנת

כעת הגענו ל’תוכנית התחרות’, בה נקבע שעד שנת 2030, כל הקווים בכל הארץ יעברו דרך מכרזים, כאשר לאף חברה לא יהיה פלח שוק שיעבור את ה-25% בארצי ו40% אזורי. הדבר נוגע במיוחד לאגד ודן שלא יוכלו לגשת לאף מכרז, לפני שחלקם ירד נמוך במיוחד ובכך תוגבר התחרות בכל הארץ.

ביקש משרד התחבורה לישב בשלווה ולהכין מכרזים כאוות נפשו, קפץ עליו רוגזו של ‘רכש הגומלין’ והחל לתקוע גם את המכרזים שכבר יצאו לדרך, עוד לפני בואה לעולם של תוכנית התחרות.

סעיף 22 לתקנות המכרזים, דורש רכש גומלין בהיקף של כ-30% מסך עסקאות רכש שמבצעת הממשלה או שליחיה בחו”ל. בנוסף ישנו סיכום בין המפעילים ההיסטוריים – אגד ודן, לבין המדינה בשמירה על מנגנון ‘העדפת תוצרת הארץ’. מה שמחייב את החברות לרכוש את האוטובוסים המורכבים בארץ.

כהרגלינו, נעצור שוב ונסביר. תקנות רכש הגומלין גובשו בשנת 2007. מדובר בתקנות המחייבות חברות זרות שזכו במכרז לאספקת מוצרים לממשלת ישראל ולמדינת ישראל, לבצע רכש גומלין מחברות ישראליות בהיקף של עד 35% כשמדובר באספקת מוצרים לשוק האזרחי.

תקנת רכש גומלין, נהוגה במדינות רבות בעולם ומטרתה עידוד התעשייה המקומית. על פי נתוני משרד הכלכלה מתוך מסמכי וועדת המכרזים, בשנת 2018 לבדה, נרשמו התחייבויות בהיקף של 944 מיליון דולר. 228 ספקי חו”ל מימשו ב-1,065 תעשיות ישראליות רכש גומלין בכ-3.8 מיליארד דולר. מ־2011 ועד עתה, הניב רכש גומלין רק בענף האוטובוסים, הכנסות של 544 מיליון דולר.

תקנה נוספת היא, ‘מנגנון העדפת תוצרת הארץ’ המחייב העדפה להצטיידות במוצר מקומי ככל שפער המחיר בינו לבין המוצר הזר אינו עולה על 15%.

במכרזי התחבורה הציבורית, שכאמור מחייבים רכש מוגבר של אוטובוסים חדשים, התבצע רכש הגומלין והעדפת תוצרת הארץ באופן הבא: החברות רכשו את האוטובוסים כשילדה שיוצרה בחו”ל על ידי יצרניות האוטובוסים כגון MAN, וולוו, דאף ומרצדס. והם הועברו לחברות הארגז ומרכבים – הוותיקות גם הן – להרכבה. מדובר בשתי חברות המעסיקות באזור קריית מלאכי ואור-עקיבא כ-1,000 עובדים, שזכו בפרנסתם, בין היתר, מהחובה ברכש הגומלין.

בשנת 2011 שינה משרד התחבורה את תקנות המכרזים, כאשר הוא מאפשר לבצע רכש גומלין באופן כללי, ללא העדפה של תוצרת הארץ. באותה התקופה שונתה התקינה בארץ, אושר לראשונה ייבוא אוטובוסים לארץ מאירופה ומסין. בעקבות זאת החלו לייבא אוטובוסים שלמים של יצרני אוטובוסים סיניים כמו יוטונג, וגולדן דראגון, והמותג פולאריס שמיוצר בפולין.

בין השנים 2011-2018 שוק התחבורה הציבורית גדל ותפח. אוטובוסים נרכשו מחו”ל, כשבמקביל אגד ודן כן מחויבות להעדיף תוצרת הארץ ולמרות שהיקף רכש האוטובוסים המורכבים בחו”ל עמד על כ-1,000 בשנה, סך היקף האוטובוסים המורכבים בישראל, נאמד בממוצע שנתי של כ-1,200 אוטובוסים, כך שהשוק המקומי לא נפגע.

ושברו: בעלי האינטרסים

אם נרצה להתחיל לשרטט את מפת האינטרסים, נציב כעת את משרד הכלכלה האמון על עידוד ופיתוח התעשייה בישראל, והוא סבור כי רכש הגומלין מהווה מנגנון שמגן על התעשייה המקומית, משמר ידע ותורם לצמיחת המשק.

אולם למעשה נוצר מצב שרכש הגומלין ייקר משמעותית את רכש האוטובוסים, מכיוון שיצרניות האוטובוסים מחו”ל, מרכיבות את האוטובוסים אצלם במפעל בעלות זולה יותר. בעקבות חובת רכש הגומלין, הן מחויבות לרכוש מוצרים בארץ כרכש גומלין.

נראה שרכש הגומלין או העדפת תוצרת הארץ, יוצר הטבה ייעודית למספר קטן של חברות ישראליות. ל’ארגז’ ול’מרכבים’. חשוב לציין בהקשר שלהם, שאין להם ניסיון בהרכבת אוטובוסים חשמליים, שאמורים להיכנס יותר ויותר לשימוש בעתיד הקרוב.

Inner article

 

כמו כן, ברור שרכש הגומלין מונע את התחרות העסקית הטהורה ומכניס למערכת שיקולים שאינם מסחריים. העדפת תוצרת הארץ יוצרת חסם בירוקרטי, הפוגעת בגמישות העסקית והתפעולית של מפעילי התח”צ. פגיעה בגמישות העסקית של המפעיל, בשעה שהוא נתון למגבלות אלו במכרזי ההפעלה, יוצרת תלות כלכלית של המפעיל בסובסידיה הממשלתית ואינה תואמת למדיניות הממשלה לקדם תחרות בענף התחבורה הציבורית.

הבלימה המעשית של המשך המכרזים בתח”צ, טמונה בשורות הבאות. בדצמבר 2017 פורסמו במקביל, שני מכרזים להפעלת קווי שירות באשכולות פרוזדור ירושלים ובית שמש. מספר ימים לפני מועד הגשת ההצעות, הוגשה לבית המשפט עתירה, על ידי יבואן אוטובוסים ועל ידי אחד המציעים במכרז, בה התבקש בית המשפט להורות למדינה לבטל את הפעלת מנגנוני העדפת תוצרת הארץ ורכש הגומלין במכרזי התחבורה הציבורית.

מדובר בחברות ‘שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת (UBSI)’, ו’נתיבי אקספרס’ המתמודדות במכרז להפעלת קווי תחבורה ציבורית. שתי החברות הן בבעלות משפחת עפיפי, כאשר UBSI היא יבואנית אוטובוסים מסוג סולאריס המיוצרים בשלמות בפולין, ונתיבי אקספרס מפעילת קווי אוטובוסים במקומות שונים בארץ.

רגולציה, ביורוקרטיה, משפטיזציה

העותרות טענו לבית המשפט כי לא ימשיכו לייבא את אוטובוסי סולאריס לארץ, אם תחויב החברה הפולנית ברכש גומלין ומשכך הם יגישו הצעות יקרות יותר למכרזים. על פי טענתן אין בארץ די ספקים איכותיים למוצרי רכב, באופן שיאפשר להן לרכוש מוצרים בישראל בשיעור הדרוש ברכש גומלין.

בנוסף העדפת תוצרת הארץ מחייבת מסירת מלאכת הרכבת האוטובוסים לאחת משתי החברות – ‘מרכבים’ או ‘הארגז’. לטענתן, מול הדואפול של שתי חברות ההרכבה, נפגעת יכולת התחרות שלהן.

טענה מרכזית של החברות, היא שאין מדובר ברכש ממשלתי, אלא ברכש שלהן עצמן והעובדה היא שהאוטובוסים יישארו רכושן. למול טענה זו, חוות דעת סותרות סוברות שמאחר והממשלה מסבסדת את הנסועה באוטובוסים אלו, זה כן נחשב כרכש ממשלתי.

בעקבות ההליכים המשפטיים בחנה וועדת המכרזים מחדש את נושא רכש הגומלין והעדפת תוצרת הארץ. ובישיבה ביום 4.7.2018 התקבלה ההחלטה הגורלית בדבר ביטול חובת הפעלת מנגנון רכש גומלין על הזוכים בהליכים התחרותיים לקבלת רישיונות להפעלת תחבורה ציבורית באוטובוסים, וביטול חובת הפעלת מנגנוני רכש גומלין והעדפת תוצרת הארץ על אגד ודן.

לטענת ועדת המכרזים, מנגנון רכש הגומלין הינו מנגנון המייצר מגבלות תחרותיות, מכרזיות ובירוקרטיות, והוא מייקר את עלויות הסובסידיה שמשלמת המדינה עבור הפעלת התחבורה הציבורית. בנוסף הוא פוגע בתחרות בכך שהוא מייצר העדפה לחברות גדולות המסוגלות להתמודד עם הליכי הרכש והבירוקרטיה הכרוכים בהפעלת מנגנון של רכש גומלין. בעקבות זאת, המדינה נאלצת לשלם יותר עבור פחות שירות, וזאת מבלי שמתווספת תועלת תחבורתית כלשהי.

מנגד, בעקבות החלטת הוועדה, הגישה התאחדות התעשיינים, עתירה לבג”צ למתן צו על תנאי לביטול החלטת הוועדה. במקביל לעתירה זו, הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ע”י חברות הארגז ומרכבים נגד וועדת המכרזים, היות ולטענתם, ההחלטה לבטל את חובת רכש הגומלין פוגעת ביכולת הקיום של שתי החברות.

האירופאים: הכסף יזרום רק בכיוון אחד

כעת נוסיף למפת האינטרסים את משרד האוצר שטעון בצדק: אם מדינת ישראל מממנת את התחבורה הציבורית במדינת ישראל באמצעות הסובסידיות ויש דרך להוזיל עלויות באמצעות ביטול רכש גומלין ומנגנון העדפת תוצרת הארץ, אין כל סיבה להוציא כסף על התחבורה הציבורית שילך בסופו של דבר לחברות ‘הארגז’ ו’מרכבים’.

לטענת מומחים, ההחלטה על ביטול רכש גומלין ומנגנון העדפת תוצרת הארץ, יחסכו כ-15% מעלויות המכרזים, אך הדבר לא נבדק לעומק.

בעקבות מחלוקת האינטרסים בין משרדי התחבורה האוצר והכלכלה, וועדת המכרזים ביקשה וקיבלה מהיועמ”ש חוות דעת מפורטת על הנושא שהעלה את חמתן של החברות הישראליות והתאחדות התעשיינים.

בחוות הדעת המשפטית שהנפיקה בינואר השנה דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, היא קבעה חד משמעית כי חוק חובת המכרזים והתקנות הרלבנטיות  – רכש גומלין והעדפת תוצרת הארץ, לא חלים על ההליכים התחרותיים ועל ההתקשרויות עם המפעילים ההיסטוריים.

בהמשך לכך בדקה זילבר האם יש לוועדה סמכות לדרוש דרישות של העדפת יצור מקומי במכרזי התח”צ וקבעה כי על הוועדה לקיים שימוע ציבורי בנושא.

במסגרת השימוע הוגשו לוועדה 17 חוות דעת 8 בעד ו-8 נגד (אחד ללא נקיטת צד) העדפת תוצרת הארץ ורכש גומלין. אחת מהן הגיעה מהאיחוד האירופי ובה נכתב כי “עמדת האיחוד האירופאי, שעל ישראל להפסיק את העדפת תוצרת הארץ ורכש הגומלין במיוחד בענף התחבורה”. ייתכן שהאיחוד האירופאי מעוניין בכספינו ולא רוצה לתרום לנו?!

לאחר שמיעת כל הצדדים והטענות, קבעה וועדת המכרזים מנגנון מסוים המבטל את רכש הגומלין ואת מנגנון העדפת תוצרת הארץ, אולם נותן עדיפות לחברות שכן יבחרו לעשות זאת, לצד תוספת תשלום ‘קנס’ לחברות שלא יבחרו לקיים את קידום התעשייה בארץ.

רצוא ושוב

בכך לא הסתיימה הסאגה. לפני כחודשיים וחצי התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בירושלים והשופט אברהם רובין הודיע, כי בחן את עמדת הוועדה ועמדת משרד הכלכלה, מול תביעת חברת הארגז שטענה כי החלטת הוועדה, לבטל את התנאי שיצרניות זרות יקיימו בישראל רכש גומלין במסגרת מכרזי האוטובוסים, אינה חוקית ותסב פגיעה ממשית למשק הישראלי – ולה בפרט.

השופט נעתר לבקשה, אסר על קידום מכרזי האוטובוסים וכתב בהחלטתו, כי “יש ממש בטענה שאם לא יינתן צו כמבוקש, יוגשו במכרזים השונים הצעות שאינן כוללות התחייבות לרכש גומלין, ומשמעות הדבר היא פגיעה ניכרת בעותרת”.

לפני פחות מחודש פרסם בית המשפט המחוזי בירושלים את פסק הדין האחרון בנדון והורה על ביטול ההחלטה של ועדת המכרזים. כעת תידרש ועדת המכרזים לשקול מחדש את עמדתה בנושא בהתאם לפסיקת בית המשפט,

החלטת הוועדה שנפסלה על ידי השופט רובין, התבססה כאמור על חוות דעת משפטית שחיברה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר. בהחלטה נקבע כי במכרזים אכן תינתן העדפה כזאת, אבל היא לא תיכלל בהם כתנאי סף.

השופט אברהם רובין ביטל את החלטת הוועדה ומתח ביקורת על חוות הדעת של זילבר, תוך שהוא פוסל את עיקר מסקנותיה ותקע שוב את המשך פרסום המכרזים וקידום התחבורה הציבורית בארץ.

נציין כי בחודש פברואר האחרון הגיעו בוועדה המשותפת למשרדי הכלכלה והאוצר להסכמים לגבי חמשה מכרזים בתחום התחבורה הציבורית. מדובר על שני מכרזים בקווי הרכבת הקלה בירושלים, שני מכרזים בנוגע לרכבת הקלה בתל אביב, ומכרז אחד בתחום הנתיב המהיר. במכרזים אלו קיים טווח רחב יותר לביצוע רכש הגומלין.

אולם בכל הנוגע למכרזים להפעלת קווי אוטובוסים (בין היתר בקווים החרדים של בית שמש וירושלים), כמו גם למכרזים נוספים בשאר חלקי הארץ, הדברים נותרו תקועים מאוד.

לאחר הכנת הכתבה פנינו אל משרדי האוצר והתחבורה לקבלת תגובה.

שאלנו האם בכוונתם לפנות לערכאה גבוהה, או להוציא מכרזים חדשים? מה עמדתם כעת לאחר הפסיקה האחרונה ומה הצפי לקצב התקדמות המכרזים בעקבות ההליכים המשפטיים?

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: “הנושא נבחן במסגרת ועדת המכרזים במשרד התחבורה וטרם התקבלה החלטה”.

ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: “פסק הדין והשלכותיו המשפטיות נבחנים בימים אלה”.

שר התחבורה בצלאל סמוטריץ’, אמר ל’ביזנעס’, “כי הוא ממש עוסק ומונח בנושא לעומקו, מטפל בו בצורה רצינית ומקווה לפתור את זה”, אולם לא הוסיף אם יש לו רעיון לפתרון המצב או מתי יתקדמו ההליכים.

האם התביעה שהגישה עיריית בית שמש תזרז את הדיונים בנושא? סביר להניח שלא ויתכן שהדבר אכן יתגלגל לערכאות גבוהות יותר או להחלטת הממשלה הבאה.

בינתיים ימשיכו נוסעי התחבורה הציבורית להתענות בידי זכייני המכרזים הישנים וזכויותיהם ימשיכו להירמס תחת גלגלי האוטובוסים המקרטעים. איננו מקלים ראש בצורך לסייע לכלכלה המקומית ולעובדים הרבים הנהנים מרכש הגומלין. אולם ייתכן שאם זה עולה לנו הרבה יותר ומעכב את כל ההתקדמות בתחבורה הציבורית, שכפי שפרסמנו השבוע, כלכלני בנק ישראל, מתעדפים את קידומה במעלה ראשונה, אולי יש לקיים חשיבה מחודשת בכל הנוגע לכך. ביזנעס ימשיך לעקוב ולדווח.

Inner 620/130

מומלץ עבורך

תגובה אחת ל: "מכרזי התח”צ: כל הסיבות לכך שאתם מתייבשים בתחנה"

  1. חברת מרכבים אכן מסוגלת לייצר אוטובוסים חשמליים ברמה גבוהה מאד.
    הבעיה היא שהממשלה מעוניינת לקנות אוטובוסים חשמליים זולים ,שאינם ברמת האיכות של היום – יוטונג, גולדן דרגון, ואינם ברמה של וולוו מרצדס מאן, ולתת לנוסעים אוטובוס שאחרי יום וחצי כבר במוסך, ולמכור את התחבורה הציבורית לידי הסינים שכבר עכשיו מחזיקים את אגד ודן בחלציים.
    לאגד ודן יש אוטובוסים חשמליים סינים – שברגע שיש בעיה הסינים נותנים שירות ולא מסבירים את הבעיה שסודרה, ובכך ברגע שתיגמר האחריות ויתחילו לצוץ תקלות הסיניים יגבו תשלום גבוה יותר בשביל חלפים.
    העם היהודי לא מטומטם!!!!

כתיבת תגובה