מסכמים תשע"ח: כך נראתה הכלכלה שלנו

האקזיטים, הטייקונים, המצ'ינג וגיוס ההמונים – קבלו את סיכום הכלכלה התמציתי של 'ביזנעס' לשנת תשע"ח • מצעד הנחקרים של תשע"ח הלך והתארך, בעיקר מקרב הטייקונים • מספר האקזיטים שהתחוללו בארץ, בעיקר מתחום התעשייה, מרשים; הכלכלה בצמיחה; השת"פים בנסיקה • אבל איך כחלון ונתניהו, ואפילו אלי כהן – קשורים לעניין? זהו, שלא בטוח שיש להם קשר לכל הטוב הזה

נתניהו וכחלון | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

רגע לפני שאנו מסכמים את השנה הכלכלית, לפני הכל, מגיע צל"ש – הפעם אמיתי – לעצמנו.

על דבר אחד אין חולק: במרבית המקרים, הסטודנטים של היום, הם הכלכלה ומנוע הצמיחה של המחר.

אי לכך, אתר 'ביזנעס' ליווה מאפס ממש, החל מהיום הראשון שנודעה עוולת מלגת טלדור על גלגוליה ודחיותיה, הדירוג הכוזב והמחפף של משרד החינוך, הדיונים בכנסת שהיינו שותפים אקטיביים להם וגיבינו תקשורתית – גם מחוץ לכתלי האתר – ועד הסוף הטוב: המלגות הועברו.

אז נכון, הצדק המלא לא נעשה. יש עוד אלפי סטודנטים שיודעים כי קיבלו מלגה שלא כדין, ואלפים אחרים שהיו אמורים לקבל הרבה יותר מהמלגה השרירותית של 4,000 השקלים- קיבלו הרבה פחות. אבל בכל זאת. משהו טוב, מעט מן המשהו, עשינו. ועל כך גאוותנו.

עבודה של חודשים רבים הסתכמה בהצלחה מרובה.

עכשיו אפשר להמשיך.

אז ככה.

גם בתשע"ח הכלכלה הישראלית לא ממש הפכה לאחת מ-15 הכלכלות החזקות בעולם, וגם השנה לא חווינו הפחתת מיסים משמעותית – מלבד אולי המכסים על הקניות דרך המחשב, שלא עלו, והרגיזו את בעלי החברות המובילות במשק הישראלי.

ואחרי הציניות, גם החולקים על נתניהו והאויבים של כחלון מודים, שהכלכלה בישראל במצב יציב. אפילו יציב מאוד. האינפלציה לא דוהרת, הצמיחה פורחת כמו אביב, וראשי מדינות ושרי כלכלה ואוצר מרחבי העולם עולים לרגל לישראל כדי לחתום על שורה של שיתופי פעולה מסחריים. ומי שלא בא לכאן, נתניהו בא עד אליו.

הפרשנים לא ממש יודעים איך לאכול את העובדות. מעבר להיותו של נתניהו קוסם פוליטי שאת קסמיו הכלכליים די מימש ב-2003, איש מהם לא מייחס את ההצלחות לכחלון ואפילו לא לאלי כהן. שר כלכלה נחמד אבל לא מעבר לכך. בקצב דחיית הבחירות הנוכחי, הקדנציה עוד לפניהם, אולי כחלון וכהן עוד יניבו מהלכים אסטרטגיים מרחיקי לכת. בינתיים כאמור, הפרשנים תולים את ההצלחות בכך שעל אף הכשלונות בתחום הדיור, בכלכלת-הפנים, כחלון תלוי בפקידים עקשניים קצת יותר, בחשב כללי, בכלכלן ראשי ובנגידה לעומתית. אחרים גורסים כי די בכך שהוא לא מתיימר לפתור את כל בעיות המדינה, ומסתפק בטלטלות שהוא מחולל בשוק הדיור.

כך או כך, אם אלה התוצאות, זהו עוד אחד מהניסים של תשע"ח.

האקזיטים הענקיים

עם כל הכבוד לאקזיטים מתחום ההייטק כמו 'מובילאיי' שכבשו את הכותרות באדר תשע"ז, בתשע"ח היו גופים תעשייתיים שכבשו את הטבלה. 'סודהסטרים' שנרכשה ע"י 'פפסיקו' ב-3.2 מיליארד דולר היתה רק הסיומת המהדהדת של כשלושים חברות שונות מתחומי התעשייה (כן, היה גם הייטק, אבל בשוליים, יחסית) שכבשו את הכותרות בשנה האחרונה. הבולטים שבאקזיטים היו 'אורבוטק' שנרכשה ב-3.4 מיליארד דולר, כמובן 'פרוטרום' שהאקזיט שלה עמד על סכום אגדי של 6.4 מיליארד דולר ואפילו 'אבגול' שנמכרה ב-1.7 מיליארד.

אין ספק, כי האקזיטים מועילים למצב את ישראל במפה הבינלאומית כמעצמת תעשייה וטכנולוגיה. אבל אם ציפינו להקלות מס, לא קיבלנו. והאמת, גם לא מגיע לנו. למה? כי כלכלה, עם כל הצער שבדבר, לא נמדדת בהכנסה חד פעמית ממיסוי עסקה, אלא בהכנסות קבועות ושוטפות, מבסיסים, מעוגנים. ההיפך, אקזיטים מעלים חשש סביר בהחלט באשר להישארותו של המפעל שנרכש ופעילותו הרציפה בישראל, כך שגם אם ההכנסה החד פעמית מובטחת, אין כל ערובה שהפרה החולבת תמשיך להניב. כל עוד משרד האוצר לא הופך את ישראל לגן עדן ליצרנים ויצואנים, יש מדינות עם כלכלות טובות ומדיניות מיסוי טובות בהרבה.

עסקאות ה'אקזיט' שליוו את הכותרות הכלכליות במהלך השנה נחשבו להבטחה לאומית. מעניין בהקשר לכך לקרוא את דבריו של גיל שויד, מייסד ויו"ר חברת אבטחת המידע 'צ'ק פוינט', הטוען כי אקזיט אינו דבר בריא, לא רק למדינה – אלא גם לעסק עצמו. בראיון ל'כלכליסט' כבר בשנת 2017 הוא טען כי "חברות נמכרות משלוש סיבות: או שמציעים להן להן סכום כסף שבאמת אי אפשר לסרב, לו ואז צריך לעשות את מה שנכון לבעלי המניות; או שחברה נקלעת לצרות מאוד גדולות והיא מבינה שלא תצליח לשרוד בעצמה; או שאלה שמובילים את החברה התעייפו, וכך זה באחוז מאוד ניכר מהאקזיטים. אין מי שיוביל את החברה לשלב הבא, ואז הם מעדיפים למצוא לחברה בית במשפחה גדולה יותר. אני יודע שאף אחד לא אומר את זה. שום מנכ"ל לא אומר 'אין לי כוח יותר ולכן אני מוכר את החברה'".

מצעד הטייקונים

בהנחה שהכרישים הגדולים אמורים להיות מי שמחוללים נפלאות בהפרחת השממה, יותר מכל אמורים להדאיג אותנו אלו שכבר מיצו את הפוטנציאל העסקי בישראל. כלומר, לא רק אלה שהתקפלו וירדו מן הארץ, אלא כאלה שכבר לא יעשו, ככל הנראה, עוד הון רב פה בארץ. אם כבכירים וכמקבלי שכר ואם כאנשי עסקים.
החל מבני הזוג אלוביץ ואילן ישועה בפרשת 'בזק', ועד אדלר ושרי אריסון. הרשימה המתארכת של הטייקונים ואנשי העסקים שנחקרו בשנה האחרונה ביחידות המשטרה ורשות ניי"ע – מדאיגה.
 
חלקם כבר מרצים עונשי מאסר בפועל, חלקם רק נחקרים. אין ספק, מה שהחל כניקוי אורוות בזירה הפוליטית, הולך וצובר תאוצה בזירה הכלכלית. אין ספק, כי גם יתחלף מפכ"ל – ויתחלף – בתשע"ט, המגמה רק תלך ותימשך.
במבט חרדי, העובדה שנחקרים על רקע פיננסי-כלכלי הולכים וגוברים מהחברה החרדית, הופכת אותנו למעין אמריקה-2. 'ביזנעס' אינו מדווח על כל מעצר מתוקשר של יהודים ברחבי העולם, אלא אם כן הדבר נוגע לקוראים בצורה זו או אחרת. אולם לא ניתן להתעלם מהעובדות, המוכיחות כי למצעד הנחקרים בשנת תשע"ח הצטרפו לא מעט עברייני כלכלה חרדיים, יבואנים שונים, חקירות על העלמות מס נרחבות, חשבוניות פיקטיביות ועוד.

הזווית החרדית

את הזווית הכלכלית החרדית אנו חותמים עם מה שככל הנראה ניתן להכתיר כ'מיזם השנה' המגזרי. מימון ההמונים שהגיע אל המגזר החרדי בהמוניו. לרוב זהו שדרוג של עולם המצ'ינג (דולר מנדיבים גדולים, התורמים אותו מול כל דולר שיגויס מהציבור) שחובר למימון ההמונים, יחד עם שעון העצר הידוע.
החלחול של התופעה הגיע מארה"ב, עבר דרך הציבור הדתי-לאומי – כשהעיתונות החרדית נותנת בימה יפה למיזמים כאלה, בעיקר במגזינים כמו 'משפחה' ו'בקהילה' – והתוצאה לא איחרה לבוא גם בחצרות חסידים, ישיבות ידועות, ארגוני צדקה ועוד.
לפתע נקבע יעד איסוף של עשרה ועשרים מיליון שקלים לחצר קטנה או בית כנסת עלום בפאתי ירושלים או אשדוד, ולמרבה הפלא – זה עובד.
השיטה מבוססת כידוע, בעיקר על חברים שמחייגים או שולחים בקשת התרמה לחבר שעימו הם עומדים בקשר רציף. לחבר לא נעים, והסוף ידוע. ככה הפכו המוני חסידים מכובדים ל'שנוררים' בעיני חבריהם אבל המטרה – מקדשת את האמצעים, ומי אנו שנחלוק עליה. התוצאה היתה מעולה, והמנכ"לים שלא נאלצים לנסוע לחו"ל ולשבור את הראש מול נדיבים עקשניים עם דרישות מוזרות, שמחים על מעגל התורמים שהתרחב ביום אחד, והכניס על הדרך, ל'דטה', מאגר נכבד של תורמים פוטנציאליים.
האם הכלכלה החרדית שהמציאה את עצמה מחדש, עם דור שלם של אנשי עסקים מוכשרים, צעירים שמעסיקים מברכים עליהם, מבוגרים שהיושר נר לרגליהם (למרות הנחקרים שהזכרנו לעיל, שהם מעט מזעיר. פרומיל ממש) – יכולה לחתום על תשע"ח, רק עם תרבות האיסוף של 'צ'ריידי' ושות' את תשע"ח? ממש לא.
היו מרכזים משרדיים שיתופיים שקמו, מיזמים להלוואות חברתיות שהושקו, קורסי העשרה וידע, שיתופי פעולה והצלחות לא מועטות לעסקים בבעלות חרדית.
אך כתופעה – בהחלט.
שנה טובה.

 

כתיבת תגובה