מצלמת אבטחה שחודרת לפרטיות השכנים

עו"ד יוסף ויצמן

השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל לא משאיר מקום לפרשנות. למעלה מ-18,500 תיקים שנפתחים בשנה כוללים את העבירה של “התפרצות לבית דירה” (וזוהי עבירה ששנייה בשכיחותה רק ל”גרימת נזק לרכוש בזדון”). עם מספרים כה חד משמעיים, ברור מדוע ישראלים רבים מבקשים להגן על עצמם ועל ביתם עם מצלמות אבטחה.

מצלמות אבטחה הינן כלי יעיל נגד פורצים וגנבים למיניהם. לא רק בזכות יכולתן להסריט מעשים פליליים אלא גם בשל היותן “גורם מרתיע”. מחקרים מראים שהתקנת מצלמות אבטחה משמשת כמעין “תרופה למכה”, וכי עברייני רכוש נרתעים מפני בתים מאובטחים ומצולמים היטב.

apps=box

אך מה קורה אם מצלמות אבטחה מתעדות לא רק את הבית וסביבתו אלא חודרות בעדשותיהן לבית השכנים? האם הדיירים שגרים בסמוך רשאים לבקש את הסרת המצלמות או לכל הפחות את הסטת זווית הצילום? תשובה למקרה מעניין מסוג זה ניתנה לאחרונה בבית המשפט השלום באשקלון. ת”א 47535-06-15

מדובר בסכסוך בין שני בעלי בתים פרטיים. התובעים הינם בני זוג שמתגוררים במקום למעלה מ-20 שנה ואילו הנתבע עבר זה עתה לשכונה. “המצלמות שהשכן החדש התקין מתעדות את השטח הפרטי שלנו ויש להורות על הסרתן”, טענו הדיירים הוותיקים, “זוהי ללא ספק פגיעה בפרטיות”.

השכן החדש טען להגנתו כי המצלמות לא נועדו לספק יצר מציצנות. “הן אמצעי אבטחה חשוב מאין כמוהו”, טען הנתבע, “שכניי היקרים, כמי שביתם נפרץ לאחרונה, צריכים להיות הראשונים להבין זאת”.

הזכות לפרטיות – זכות חוקתית

כידוע, סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ”א-1981 קובע שאין לפגוע בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו. הסעיף הבא לחוק מונה 11 דרכים שעלולות לעלות כדי פגיעה בפרטיות וביניהן “צילום אדם כשהוא ברשות היחיד”. הזכות לפרטיות מעוגנת גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שקובע בסעיף 7(א) כי “כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו”.

“החוק אוסר על צילום אדם ברשות היחיד”, טענו התובעים כמוצאי שלל רב, ואף הפנו לפסיקת בג”צ שהכירה בזכות לפרטיות כ”זכות חוקתית”. לדבריהם, בג”צ בעצמו קבע ש”בכל הנוגע לביתו של אדם, הפרטיות מבטיחה את זכותו של אדם לנהל את אורח החיים שבו הוא חפץ בדלת אמות ביתו, בלא הפרעה מבחוץ”.

השכן טען כי אין לקבל את הדברים שכן הצילום שמתבצע ממצלמות האבטחה בביתו לא מכונן כל עוולה לפי הפרשנות של חוק הגנת הפרטיות. זאת משום שהמצלמות, לדבריו, כלל אינן מצלמות את הבית או החצר של התובעים. יתרה מזו, הנתבע הוסיף כי חצר השכנים ממילא חשופה לעוברים והשבים, וכן לעיני באי ביתו. כלומר, החצר היא לא “רשות היחיד”.

בית המשפט לא קיבל את הטענה שחצר בית השכנים איננה “רשות היחיד”. נקבע כי יש להבדיל בין צילום אדם בביתו כאשר תנועותיו מתועדות עלי סרט לבין “התבוננות אקראית”.

“לא בכדי המחוקק אסר את צילומו של אדם בביתו בחוק הגנת הפרטיות”, נכתב בפסק הדין, “כשאדם יודע שהוא מצולם ונתון תחת מעקב בכל רגע נתון, הוא לא יכול להתנהל בחופשיות. יש בכך משום פגיעה חמורה בזכותו לפרטיות”. עם זאת, בכל הנוגע למקרה הנ”ל, בית המשפט לא החליט שלהורות על הסרת המצלמות. מדוע? הנה ההסבר.

לא מתוך אינטרס של מציצנות אלא עניין אישי כשר

הזכות לפרטיות, הגם שהיא במעמד של “זכות חוקתית”, איננה כמובן זכות מוחלטת. עומדות לזכות לפרטיות הגנות שיכולות להיטען על ידי מי שפוגע בפרטיות אחר. חוק הגנת הפרטיות מגדיר רשימה של הגנות אפשריות וביניהן חריג לפיו פגיעה שנעשתה לשם “הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע” – סעיף 18(2)(ג) לחוק.

היות שהגנה על הרכוש הפרטי, בפרט נוכח העובדה שהיו כבר פריצות ברחוב, היא “עניין אישי כשר” של הנתבע, בית המשפט קבע כי האחרון ביצע פעולות שצריכות להספיק בשלב זה.

ראשית, השכן החדש הוכיח שהוא מבצע השחרה של האזור שמצלם את חצר השכנים וביתם. שנית, הוא התקין כיסויי מצלמות שחסמו את שדה הראיה מביתו לבית השכנים. בית המשפט מצא במעשיו כדי להצדיק את הותרת המצלמות על כנן. בפסק הדין נקבע כי פעולות הנתבע מאזנות היטב בין זכות השכנים לפרטיות לבין זכותו של השכן החדש להגן על “עניין אישי כשר” מבחינתו.

“מקובל שבעלי דירות רבים מתקינים מצלמות אבטחה על ביתם”, נכתב בפסק הדין, “האינטרס של אותם בעלי דירות אינו אינטרס חטטני ואין להם כל כוונה לעקוב אחר שכניהם, אלא שכל מטרתם היא הגנה על רכושם, על קניינם”.

לסיכום, תחששו בעיקר מאנשים בלתי רצויים שיכנסו למרחב הפרטי שלכם. אל תחששו מתביעות של שכנים.

הכותב : עו”ד יוסף ויצמן -המשנה לראש לשכת עורכי הדין.

ono-side
inner

2 תגובות ל: "מצלמת אבטחה שחודרת לפרטיות השכנים"

  1. מעניין

  2. נמאס מחוסר הפרטיות

כתיבת תגובה