מקומה של ישראל ב'בריקס'

בריקס | צילום: תמונה מאת גורדון ג'ונסון מפיקסביי

אנגליה הייתה היריבה המשמעותית ביותר של נפוליאון בזמן כיבושיו באירופה. המלחמה ביניהם לא הייתה באמצעות קרבות ימיים ויבשתיים בלבד, אלא גם התנהלה במישור הכלכלי. נפוליאון אסר על כל המדינות שהיו נתונות להשפעתו לסחור עם אנגליה, ובתגובה לכך הטילה אנגליה מצור ימי על צרפת. בסופו של דבר, למרות שנפוליאון החל בלוחמה הכלכלית, בטווח הארוך יצאה אנגליה נשכרת ממנה, שכן צרפת כפתה עליה לפתח יותר את מסחרה עם המזרח, ובסופו של דבר גם הוסר החרם עליה באירופה עם נפילתו של נפוליאון.

מדינות המערב, ובראשן ארצות הברית, גם כן מקיימות לוחמה כלכלית כאמצעי אסטרטגי נגד יריביהן. הן הוציאו את רוסיה מהסוויפט (swift), שהיא המערכת המאפשרת העברת כספים בין לאומית – ובכך היא מקשה מאד על סחר החוץ של רוסיה, הן נוקטות בעיצומים כלפי אירן וכלפי צפון קוריאה, ואפילו נגד פעילי ימין מסויימים בארצנו הקטנה.

ברם, שיטת פעולה זו מתחילה להתגולל עליהן. בחודש אוקטובר התקיים כינוס של הבריקס (BRICS) ברוסיה, בשיתוף ארבעים מדינות (!), שבו התקבלו החלטות הרות גורל לגבי הסחר העולמי בכללותו. הבריקס הוקם בשנת 2009 על ידי ארבע מדינות: רוסיה, סין, הודו וברזיל, ובשנת 2011 הצטרפה אליהן דרום אפריקה (השם בריקס הוא צירוף של האותיות הפותחות את שם חמש החברת המייסדות).

הבריקס הוקם במטרה לקדם שיתוף פעולה כלכלי בין כל חברותיו כמענה לאיום – או לקיום – של הפעלת נשק כלכלי עליהן על ידי המערב. כבר בתחילתה היוו חברות הבריקס ארבעים ואחד אחוזים מאוכלוסיית העולם. המדינות החברות בבריקס הקימו בנק מרכזי משלהן, וכל מדינה תרמה כסף לקופה משותפת. כל ההחלטות מתקבלות פה אחד, הוקמו מיזמים כלכלים משותפים לפיתוח הכלכלי של חברות הארגון, ואפילו את סכסוך הגבולות האלים בין סין להודו הצליחה רוסיה ליישב ולהביאן בברית משותפת.

בוועידת הבריקס שהתקיימה בחודש שעבר ברוסיה, הצטרפו חברות חדשות: איראן, מצרים, ערב הסעודית ואתיופיה, וכעת מייצג הבריקס ארבעים וחמישה אחוזים מאוכלוסיית העולם. לא כל החברות בבריקס רוצות לנתק קשריהן עם המערב (כמו, למשל, הודו וערב הסעודית), אך הן מבינות שעליהן לקיים במקביל ערוץ תקשורת משמעותי עם המזרח באמצעות חברות בבריקס.

מלבד זאת, כחלק מהריאקציה ללוחמה הכלכלית מצידה של ארצות הברית, הוחלט על הקמת מטבע חדש שיחליף את הדולר. כבר עכשיו, חמישים ושלושה אחוזים של הסחר עם סין מתקיים ביואן, המטבע הסיני, ותשעים אחוז מהסחר בין רוסיה לסין מתקיים ביואן או ברובל (המטבע הרוסי). שימוש במטבע מתחרה לדולר מהווה צעד משמעותי מאוד, שכן חברות רבות בבריקס מחזיקות באגרות חוב הנקובות בדולרים – תופעה שכנראה תופחת ואולי אף תיפסק.

לבסוף, הוחלט גם על הקמת כבלים אינטרנטיים תת-ימיים שיחברו בין המדינות השונות – דבר שישלול עמדת כוח ומודיעין רב מן המערב.

נראה אפוא שהלוחמה הכלכלית שנקט המערב כלפי מדינות המזרח תביא בסופו של דבר לפגיעה משמעותית בו עצמו, ורק אירוני הדבר, שמי שהגה את הרעיון היא חברת ייעוץ מערבית. לאט-לאט מדינות נוספות מבקשות להסתפח לבריקס, מדינות יריבות – כמו הודו וסין, ערב הסעודית ואיראן – מגיעות להסדרים פוליטיים ביניהן, המבוססות על חברותן בבריקס; הדולר מאבד מכוחו ובסופו של דבר מדינות חברות הבריקס עלולות לנהל לוחמה כלכלית נגד המערב.

עוצמה כלכלית, חשובה לניצחון ולדומיננטיות כמעט כמו ניצחון בשדה הקרב. נראה, שהמערב הפריז בהפעלת נשק זה, ולא השתמש בו במידה מושכלת. מן הראוי היה לצפות שמדינות אדירות כמו רוסיה וסין (הכלכלה השנייה בגודלה בעולם) ישיבו מלחמה שערה.

העולם כולו צועד בבטחה לימים סוערים, שבו המתח הישן בין מזרח למערב הולך ונמתח. ישראל, כמי שרואה את עצמה כחלק מהגוש המערבי נמצאת בתווך של סכסוך זה, כמו גם מדינות אחרות דוגמת אוקראינה ודרום קוריאה. הסכסוך יחריף וילך, ויכלול התבטאויות צבאיות, ולא רק כלכליות, כפי שקורה כבר עתה בחלק מהמקומות. אנו מדינה קטנה, ותלותנו המוחלטת בארצות הברית גרמה לנו לא אחת לוותר על אינטרסים חיוניים שלנו. מה גם, שהחלו נשמעים קולות מדאיגים בארצות הברית בכל הנוגע לאופי יחסיה עמנו.

על כן, שומה עלינו לנסות להיות חלק מהבריקס, זאת כמובן בלא לזנוח את המערב כפי שעושות הודו, ערב הסעודית ומצרים, ולא לעמוד באופן מובהק ותלותי רק בצד אחד של הסכסוך.

הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים", ומחבר שותף של הספר “Striking Kosher Gold”