בית המשפט דחה עתירה של עיריית בני ברק נגד ועדת הערר המחוזית שפסלה תכנית לבניית מרפסת סוכה למי שכבר קיבל היתר למרפסת נוספת על הגג • "אין לראות ב'תכנית הסוכות' ככזו שתכליתה המרכזית היא לספק שטחי בנייה עיקריים לטובת מגורים"
שאול כהנא 10.11.2019
סוכות | אילוסטרציה: נועם רבקין פנטון, פלאש 90 'תוכנית הסוכות' של עיריית בני ברק, ניצבה לאחרונה על דוכן הנאשמים בבית המשפט, במהלך דיון בעתירה של הוועדה המקומית בני ברק נגד ועדת הערר המחוזית של תל אביב. השופט בכר צידד בהחלטת ועדת הערר וקבע כי "יש מקום לפרש את התוכנית בצמצום". הדיון עסק בביטול תוכנית של ועדת הערר, שביטלה אישור למרפסת סוכה בשטח 8 מ"ר בעיר בני ברק.
את הסיפור המלא מביא יובל ניסני- כתב ועורך תוכן, ב'מרכז הנדל"ן'. במהלך 2017 הגיש תושב בני ברק, לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בני ברק, בקשה להרחבת דירתו. דבר שבהחלט מקובל בבני ברק שהשטחים בה אזלו וכיום מרחיבים את העיר בעיקר לגובה, אך גם לאורך ולרוחב על חשבון המרווחים שבין הבניינים.
הבקשה כללה, תוספת מרפסת שמש של 5 מ"ר, תוספת מרפסת סוכה של 8 מ"ר, תוספת מרפסת גג של 12 מ"ר, בניית חדר 'שיפור מיגון' בגודל 12 מ"ר, ותוספת שטח על הגג, כולל מדרגות, בשטח של 40 מ"ר. נציין כי הבקשה עמדה, בין היתר, בהוראות 'תוכנית הסוכות' של העירייה, המאפשרת לבנות שטח סוכה של עד 8 מ"ר ללא קירוי, לטובת חג הסוכות.
תוכנית התושב אושרה על ידי הוועדה המקומית, אך שכניו ה'הנחמדים' עתרו נגדה לוועדת הערר. זו קיבלה את הערעור בנימוק שהבקשה כוללת מרפסת גג של 12 מ"ר ואין צורך גם במרפסת סוכה. מבחינת הוועדה, את מצוות הסוכה ייעשה התושב על גגו.
"לאור הפגיעה ברווחת השכנים וכלל הציבור, בשל צמצום המרווחים בין בניינים ובין הבניין לרחוב, וחריגת הסוכות מהבינוי הקיים, כמו גם הפגיעה העיצובית-אדריכלית, בשל החריגה מהחזות המקורית והתוספות החורגות לבניין, יש לפרש את תוכנית הסוכות בצמצום", נכתב בתשובת הוועדה, "ואין לאפשר תוספת של מרפסת סוכה, אם יש לדירה מרפסת שאינה מקורה קירוי של קבע, שבה ניתן למעשה להקים סוכה ולקיים את מצוות החג".
וועדת הערר אף נכנסה לעומק העניין והכניסה פירושים חדשים לתוכנית הסוכות. "התכלית העיקרית של תוכנית הסוכות היא לאפשר קיום מצוות הישיבה בסוכה בחג הסוכות בתוך שטח הדירה, ולא הוספת שטחי בנייה למגורים".
הוועדה המקומית של בני ברק, ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וטענה כי ועדת הערר שגתה בפרשנותה את הגדרת הסוכה, עת קבעה כי מרפסת גג מקיימת את הגדרת סוכה.
"בהתאם להוראות התוכניות השונות, סוכה היא מקרה פרטי של מרפסת פתוחה שאינה מקורה כולה בקירוי של קבע, וניתן לבנותה מעבר לקווי בניין. לעומת זאת מרפסת גג, בהתאם להגדרות בתקנות חישוב שטחים, היא השטח הנותר על הגג לאחר שנבנה בו חדר או דירה, ואינה ניתנת לקירוי של קבע כלל". לפיכך טענה הוועדה המקומית כי יש הבדלים מהותיים בין סוכה למרפסת גג, ומרפסת גג אינה מקיימת את הגדרת 'סוכה'.
"ודאות תכנונית זו הפכה להיות יסוד מושרש וידוע בכל רחבי העיר, ויצרה הסתמכות מצד כל רוכשי הדירות", טענה המערערת. "אלו רואים בשטח עיקרי לסוכה כמקור ברור להרחבת דירת מגורים ב-8 מ"ר. לפיכך, החלטת ועדת הערר פוגעת בזכות הקניין החוקתית של בעלי הדירות בעיר, ומהווה התערבות בשיקול דעתו של בעל דירה בקומה העליונה עם מרפסת גג, שכן הוא אינו יכול לממש את זכותו לסוכה בקומה שאינה קומת הגג".
השופט הבכיר אליהו בכר שדן בעתירה, התנגד לפרשנות המרחיבה וקבע כי "הגיונם של דברים, כעולה מעצם שמה של התוכנית – 'סוכות', כמו גם הגדרת סוכה בתוכנית כ'מרפסת פתוחה שאינה מקורה קירוי קבע', היא שהתוכנית נועדה בראש ובראשונה לספק פתרון לתושבי העיר לקיום מצוות חג הסוכות, ולא להרחבת דירתם.
"לא מן הנמנע, כקביעת ועדת הערר, כי אומנם במהלך השנים וההתפתחות התכנונית, נולדה תוכנית שאפשרה קירוי לא קבוע של הסוכה, כמענה לצורך בהרחבת דירות, אולם אין בכך כדי לפגוע בתכלית העיקרית והמרכזית של התוכנית – מתן אפשרות לקיום מצוות החג. ודאי שאין בכך כדי להפוך את סדר התכליות ולראות בתוספת הסוכה, ככזו שתכליתה המרכזית לספק שטחי בנייה עיקריים למטרת מגורים, מעבר לקווי בניין, לכל דירת מגורים בעיר".
לטענת השופט בכר, יש מקום לפרש את התוכנית בצמצום. אם התוכנית מדברת על סוכה, "אין מקום לאשר תוספת סוכה, אשר מטרתה המרכזית היא למעשה מגורים, כפי שנעשה בענייננו". בכר מתייחס גם לקווי הבניין ואומר כי סוכה שבולטת מקווי הבניין, "פוגמת בעיצוב הבניין ומצמצמת את הרווח בין הבניינים, ולמעשה פוגעת בשכנים במבנים הצמודים ובמרחב הציבורי הכללי".
בהתאם לדברים אלו דחה השופט בכר, את עתירתה של הוועדה המקומית בני ברק, ובכך קיבל הלכה למעשה את עמדתה של ועדת הערר, באשר למניעת בניית מרפסת הסוכה. נוסף על כך הוא חייב את העותרת לשאת בהוצאות המשפט של ועדת הערר, בסך של 10,000 שקל.
10/11/2019 16:42
ברור שבסיבוב הזה ניצחו השכנים מגישי ההתנגדות.
אולם כפי שקרה בעשרות סיפורים אחרים של "יקוב הדין את ההר", בסופו של דבר ההחלטה עלולה לפגוע בעותרים באופן כזה או אחר. את סיום הפרשה ובקשת הסליחה לאחר שנים רבות, אנחנו עוד עלולים לקרוא באחד ממדורי הסיפורים של …ונושעתי, בעמודי הסיפורת של עיתוני המגזר החרדי.
אנשים תתעשתו, הגיע הזמן.
10/11/2019 23:51
למגיב בשם דוד שלום רב
האם שמעת את הטענות של שני הצדדים לפני שהגבת ?
יש בעיה נפוצה מאוד בין שכנים שאחד השכנים משפץ מרחיב וכדומה, הוא לא רואה את השכן שלו ממטר כי הוא עסוק אך ורק בטובתו האישית
ואם זה מפריע לשכן שלו שיסתדר לבד לזה קוראים בשפה פשוטה מושחת
ע"כ לא תמיד צריך לבקש סליחה
11/11/2019 7:26
מי אמר לך אולי לעותרים היה נזק ממשי כגון שהם שכנים מלמטה והשטח הכולל של הצד היה צריך לחלקו ל3 ואז יהיה לכל 5.5 מר לכל שכן וכעת יהיה 8 לשנים התחתונים ו122 לעליון למעלה
וזה הרבה יותר צודק