משתלם לעבוד במערכת הבריאות: עד 100 א’ ש”ח בחודש

בכירים בקופות החולים מרוויחים בין 87 אלף שקל בחודש ליותר מ-100 אלף שקל • עובדים בכירים מרוויחים יותר מהמנהלים שלהם: בכירים בתעשייה האווירית שאינם חברי הנהלה השתכרו כ-94.5 אלף שקל לחודש ברוטו, ושכר חברי ההנהלה עמד על כ-90.5 אלף שקל; כך גם בנמל אשדוד – בכירים השתכרו כ-76 אלף שקל, חברי ההנהלה הסתפקו בכ-51 אלף שקלים ‘בלבד’ • והכי חשוב: השכר הממוצע של 16,223 שקל לחודש, מעוות את המציאות. חישוב הממוצע מושפע מאוד משכר הבכירים הגבוה, המטה באופן דרמטי את השכר הממוצע כלפי מעלה • 60% מעובדי השלטון המקומי משתכרים אף פחות מהממוצע במשק, כ-7000 שקל בממוצע – קרוב יותר לשכר מינימום

נמל אשדוד | צילום: gary yim, שאטרסטוק

השכר הממוצע החודשי ברוטו למשרה מלאה ב-2018, של עובדי הגופים הציבוריים עמד על 16,223 שקל, לעומת כ-9,800 שקל השכר הממוצע במשק. כך עולה מתוך דו”ח השכר בגופים הציבוריים לשנת 2018, אותו מפרסם הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, קובי בר נתן.

מדובר בדו”ח המשלים את כלל נתוני השכר אודות כ-400 אלף עובדי הגופים הציבוריים, מתוך 700 אלף עובדי המגזר הציבורי בישראל, ששכרם מפוקח על-ידי הממונה על השכר. מדובר בעובדי החברות הממשלתיות, השלטון המקומי, קופות חולים ותאגידי הבריאות, המוסדות להשכלה גבוהה ותאגידים סטטוטוריים.

250/200 סייד בר + קובייה בכתבה

העיוות הגדול

בעשור האחרון מאז 2008 עלה השכר הריאלי בקרב הגופים המתוקצבים והנתמכים בכ-17%. עם זאת, חשוב להדגיש כפי שכתבנו פעמים רבות, השכר הממוצע של 16,223 שקל לחודש, מעוות את המציאות. חישוב המוצע מושפע מאוד משכר הבכירים הגבוה, המטה באופן דרמטי את השכר הממוצע כלפי מעלה. (אם שני עובדים בחברה מרוויחים שכר ממוצע במשק כ-10,000 שקל ומנהל בכיר אחד מרוויח 50,000 שקל. השכר הממוצע בחברה יהיה כ-23,300 שקל). כך למשל שכרם הממוצע של העובדים ב-77 החברות הממשלתיות ב-2018 הגיע לכ-24 אלף שקל ברוטו למשרה מלאה. גבוה בכ-133% מהשכר הממוצע במשק. רק 11% מהעובדים השתכרו פחות מהשכר הממוצע במשק.

דוגמה נוספת לעיוות הנובע מהשכר הממוצע, ניתן למצוא בשכרם של עובדי השלטון המקומי. שכרם הממוצע עמד ב-2018 על 11,270 שקל למשרה מלאה, אולם הנתון מעוות מאוד. 60% מהעובדים משתכרים אף פחות מהממוצע במשק, כ-7000 שקל בממוצע, קרוב יותר לשכר מינימום. עובדי השלטון המקומי מסתכמים ב-193 אלף עובדים, כ-33% מכל עובדי המגזר הציבורי. בעשור האחרון חלה עלייה של כ-67% במספר העובדים וכ-47% במספר המשרות בשלטון המקומי. 

עובדים מרוויחים יותר ממנהלים

שיאני השכר מתוך כלל עובדי הגופים הציבוריים ממוקמים בתפקידים הבכירים ושכרם לעיתים גבוה משכר המנהלים שלהם. כך למשל בכירים בתעשייה האווירית שאינם חברי הנהלה השתכרו כ-94.5 אלף שקל לחודש ברוטו, לעומת השכר של חברי ההנהלה בתעשייה האווירית שעמד על כ-90.5 אלף שקל. בחברת החשמל שכר חברי ההנהלה עבר את שכרם של הבכירים שאינם חברי הנהלה בכ-2,000 שקל בלבד. 72,000 שקל ברוטו לעומת 74,000 שקל.

בחברת נמל אשדוד המצב קיצוני עוד יותר. בכירים בחברה השתכרו בכ-76 אלף שקל, לעומת חברי הנהלה שהסתפקו בכ-51 אלף שקל לחודש בלבד. בכירים בנמל חיפה השתכרו 75 אלף שקל, לעומת 65 אלף שקל ‘בלבד’ למנהלים. 

בחברת דואר ישראל המצב הפוך, השכר של חברי ההנהלה עמד על כ-54 אלף שקל לעומת הבכירים שאינם חברי הנהלה שנאלצו להסתפק בכ-42 אלף שקל ברוטו לחודש בלבד. אולי אם המצב היה הפוך, לא היינו רואים 73.5% תלונות מוצדקות על בנק הדואר. גם ברפאל המצב דומה. שכר המנהלים עומד על כ-96 אלף שקל, בעוד בכירי העובדים מרוויחים ‘רק’ 67 אלף שקל.

870/135 ליינר ארטקל

היכן הכי משתלם לעבוד?

שיאני השכר בשלטון המקומי הם רופאים וטרינרים  שמשתכרים כ-30 אלף שקל. תאגידי המים והחברות הכלכליות של העיריות מדורגים גם הם עם שכר גבוה. החברה הכלכלית עמק המעיינות היא השיאנית, עם שכר ממוצע של 24 אלף שקל, כאשר הבכירים מקבלים שכר גבוה עוד יותר. הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות מקבל שכר ממוצע של 32.5 אלף שקל. ברשות שדות התעופה עמד השכר הממוצע על כ-24 אלף שקל. במועצה להשכלה כ-19 אלף שקל. ובמכון התקנים כ-17 אלף שקל. גם מפעל הפיס הוא מקום עבודה משתלם עם כ-28 אלף שקל בחודש בממוצע.

עיון בדוח מעלה כי הכי משתלם לעבוד במערכת הבריאות. כך למשל מרוויחים בכירים בקופות החולים בין 87 אלף שקל בחודש ליותר מ-100 אלף שקל. עובדי קרנות המחקר של בתי החולים מסתפקים בכ-50 אלף שקל והרופאים בכ-41 אלף שקל לחודש. האחיות מקבלות כ-20 שלף שקל והסטז’רים הממוקמים בתחתית שרשרת השכר מקבלים על שעות התמחות ארוכות רק כ-8,500 אלף שקל בחודש בממוצע.

במערכת הבריאות בישראל עמד השכר הממוצע על כ-24 אלף שקל ברוטו למשרה מלאה. מדובר כל כ-78 אלף עובדים המרוויחים ביחד פחות מ-20 מיליארד שקל. נתון זה כולל את  עובדי קופות החולים ובתי החולים של קופת חולים כללית, הדסה וקרנות המחקר, אולם ללא בתי החולים הממשלתיים.

פערים לטובת הגברים

הדוח מתמקד גם בהבדלי המשרות והשכר שבין גברים לנשים. על פי הדוח  בשנת 2018 הועסקו בחברות הממשלתיות כ-74% גברים לעומת 26% נשים בלבד. שכר הנשים עומד על כ-72% לעומת שכרם של הגברים. שכר הנשים הממוצע מושפע מתפקידי ניהול שאינם מתחלקים שווה בשווה בין המגדרים. רק ב-3 משרות ניהול בחברות הממשלתיות מכהנות נשים, לעומת 70 (!) מנכ”לים גברים. בחברות הממשלתיות נשים מהוות רק כ-25% מתוך 174 משרות סמנכ”לים. השכר הממוצע של המנהלות עומד על כ-26 אלף שקל לעומת כ-52.5 אלף שקל בחודש לגברים מנהלים. 

במערכת הבריאות – השכר הממוצע ברוטו למשרה מלאה לאישה עמד בשנת 2018 על כ- 18 אלף שקל, פער של כ-11 אלף שקל מהנתון המקביל לגבר. גם באקדמיה המצב גרוע ביותר. שיעור הנשים בקרב הסגל האקדמי הבכיר פוחת ככל שעולים בסולם הדרגות האקדמיות. בחברות הממשלתיות נהנו הגברים משכר ממוצע של כ-24 אלף שקל לחודש ברוטו, בעוד הנשים נאלצו להסתפק בכ-17 אלף שקל לחודש בלבד.

בקרב הפסיכולוגים העובדים במגזר הציבורי המצב הפוך. סקטור הפסיכולוגיה במגזר הציבורי מאויש ברובו המוחלט על ידי נשים והשכר הממוצע למשרה מלאה עבור נשים היה גבוה במעט מהשכר הממוצע עבור גברים. מדובר על כ-5,700 פסיכולוגים, מחציתם עובדים במשרות חלקיות עם שכר ממוצע של כ-14 אלף שקל, השכר במשרה מלאה גבוה הרבה יותר.

הבדלים בין התעשיות ביטחוניות

הדוח עושה השוואה בין החברות הביטחוניות תע”א לבין רפאל. בעוד הראשונה עובדת עם הסכמי שכר מיושנים משנות ה-70, רפאל התקדמה להסכמי שכר משוכללים והפער בפריון העבודה זועק. הרווח הגולמי לעובד ברפאל גבוה ב-122% מתע”א, ההכנסה לעובד גבוהה ב-40% לטובת רפאל והשכר הממוצע לעובד ברפאל גבוה רק בכ-10% מהשכר לעובד בתע”א.

עלות השכר הכולל הנסקר בדוח לשנת 2018 עומד על כ-79 מיליארד שקל. כשליש מהסכום שולם בשלטון המקומי לכ-193 אלף עובדים, כרבע שולם בגופי הבריאות לכ-78 אלף עובדים, רבע נוסף בחברות הממשלתיות לכ-54 אלף עובדים. היתרה, כ-11% שולמה במערכת ההשכלה הגבוהה לכ-51 אלף עובדים ותאגידים סטטוטוריים בתחומי הרווחה והכלכלה, חקלאות, מורשת והשכלה חילקו כ-6% מהשכר הכולל לכ-19 אלף עובדים בלבד.

יעדים, תקשורת והדרכות

הדוח התמקד גם בעבודה מרחוק. מסקר שנערך בקרב כ-3,500 עובדים שהוגדרו כחיוניים בתקופת הקורונה עלה, כי הנכונות להגדלת שיעור העבודה מרחוק והיעילות שלה תלויים בגיל העובדים, בגיל הילדים, בריחוק ממקום העבודה, במגדר, באפיון הגוף וביכולת המנהל לעקוב אחרי ביצועי העובדים.  

כ-64% מהמנהלים הביעו נכונות גבוהה להגדלת היקף בתקופת החירום. העבודה מרחוק עם החזרה לשגרה. הנכונות הנמוכה ביותר להמשך העבודה מרחוק נמצאה בקרב מנהלים המועסקים בשלטון המקומי. מנתוני הסקר עלה כי הצבת יעדים יומיים, תקשורת בתדירות גבוהה בין המנהל לעובדיו ומתן הדרכות טכנולוגיות הינם גורמים העשויים לתרום לניהול אפקטיבי ולהגברת הנכונות לעבודה מרחוק.

הממונה על השכר, קובי בר נתן: “המגזר הציבורי מחויב לחבר את כלל השחקנים במשק לשלב ידיים ולקדם צעדים משמעותיים בכדי להיערך לשינויים באופן שיבטיח שירות ציבורי איכותי ויעיל והמשך צמיחת המשק. בעת הזאת במיוחד כולנו נדרשים לגמישות תעסוקתית גבוהה, על מנת להמשיך לתת שירות מקסימלי לציבור. אנחנו שואפים לתחקר ולהרחיב ככל הניתן גמישויות ניהוליות שיאפשרו לגופי המגזר הציבורי להתייעל על מנת להחזיר להעסקה את מירב העובדים, לשפר את פריון העבודה, ומעל הכול לספק שירות מיטבי לאזרחים”.

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה