ניסה לעקוץ את עיריית בית שמש וישלם לה הוצאות משפט

עיריית בית שמש . צילום : יונתן סינדל / פלאש 90

"במהלך ירידה במדרגות המובילות מרחוב הרצל בבית שמש למרכז המסחרי, הוא נפל בשל שבר באחת המדרגות. התובע מוסיף וטוען כי בשל אותה נפילה נגרם לו שבר בזרת יד ימין. בשל נזקיו מאותה נפילה הוגשה התביעה", כך תבע צעיר ממושב לוזית את עיריית בית שמש ואת חברת הביטוח שלה, לקבל פיצויים על נפילה במדרגות.

השופטת מוריה צ'רקה מבית המשפט המחוזי בירושלים שדנה בעתירה, מתחה אמנם ביקורת על עיריית בית שמש אבל מצד שני העמידה את התובע במקום הראוי לו, כשהתברר כי התובע ניסה פשוט לסחוט את העירייה על אירוע שכלל לא התרחש.

"תמונה אחת טובה מאלף מילים, ומהתמונות שהציג התובע עולה שקיימים מפגעים בולטים בגרם המדרגות המוביל מרחוב הרצל למרכז המסחרי", כתבה השופטת. "מדרגות שבורות עלולות לגרום לנפילת עוברי אורח, ועל כן נפילה היא סיכון צפוי. העירייה לא הוכיחה שנקטה ולו אמצעים מינימאליים למניעת קיומו של מפגע בטיחותי. אם אמנם נערכו סיורים במקום מדי חצי שנה, לא ברור כיצד לא התגלו השברים הבולטים במדרגות, לא לפני התאונה ולא לאחריה, ולא ניתן הסבר מדוע המדרגות לא תוקנו עד עצם היום הזה. לפיכך, אני קובעת שהעירייה התרשלה במילוי חובתה לדאוג לתחזוקת המדרגות הציבוריות שבתחום שיפוטה".

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו ל'ביזנעס' בפייסבוק

וכאן עושה השופטת סדר עם התובע: "אולם לא די בכך שהעירייה התרשלה, והאחריות לפיצוי התובע תקום רק אם הוכח שהתרשלותה גרמה לנזק הנטען. התובע לא עמד בנטל להוכיח רכיב זה של תביעתו. הם משום שלא הוכח שהתובע נפל במדרגות הנטענות, והן משום שלא הוכח שהתובע נפל בשל שבר באחת המדרגות".

"אמנם עדותו של החבר תומכת לכאורה בעדותו של התובע, ומחזקת את הטענה לפיה הוא נפל בירידה באותו גרם מדרגות, אולם הסתירות בין העדים בנקודות חשובות, דוגמת מקומה המדויק של הנפילה ומיקומו של החבר יחסית לתובע, מערערת את אמינות שניהם. יודגש כי לא מדובר בסתירות בעניינים שוליים, אשר עלולות להיגרם עקב החלשות הזיכרון עם חלוף הזמן, אשר גם הן קיימות בשפע (דוגמת שעת התאונה, וכדומה). סתירות בנוגע למיקום התאונה ולמיקום העדים הן סתירות היורדות לשורשו של עניין, ולא ניתן לקבל את עדות העדים בהתקיימן".

שכח לספר לרופא…

"אל מול עדות התובע בפני עומדת הגרסה שמסר לרופאה בקופת חולים, ד"ר מערל. משקל מיוחד יש לתת לתיעוד רפואי מזמן אמת. תיעוד זה, עם כל הקושי שבהסתמכות על עדויות שמיעה של אנשים אשר לא נחקרו, הוא התיעוד האותנטי ביותר באשר לנסיבות התאונה. במקרה שלפני, ד"ר מערל היא הרופאה הראשונה שפגשה בתובע ורשמה את גרסתו. הגם שגרסה זו אינה נקייה מספקות אף היא, ואף היא אינה מתיישבת עם הממצאים הרפואיים כפי שקבע ד"ר אלמוג, די בה כדי להחליש את אמינות גרסתו של התובע בעדותו שלפני. במילים אחרות, מהעובדה שהתובע לא סיפר לד"ר מערל שפציעתו נגרמה בשל נפילה במדרגות, עולה יותר מחשד שהפציעה נגרמה בנסיבות אחרות, שהתובע מטעמיו שלו בחר להסתירן מהרופאה המטפלת ומבית המשפט גם יחד. כיוון שעל פי הרישומים הרפואיים סביר להניח שפציעת התובע נגרמה ממכת אגרוף, ייתכן שהתובע ביקשה להסתיר את העובדה שהוא הכה אדם או חפץ".

"אולם הסיבה העיקרית לדחיית גרסתו של התובע נעוצה בטיב הפגיעה, אשר הן לפי הרופאים המטפלים במרפאת טרם ובחדר המיון בהדסה, והן על פי קביעת המומחה מטעם בית המשפט, אינה מתיישבת עם טענה התובע לפיה נפל על כף ידו הפתוחה. אמנם, ייתכן שלו היו מובאות בפני ראיות מהימנות ניתן היה לקבוע ששברים מסוג זה נגרמים רק בדרך כלל ממכה לכף היד כשהיא סגורה, בעוד השבר של התובע הוא החריג. אבל כאמור לעיל, לא הובאו בפני ראיות מסוג זה".

לפיכך קובע בית המשפט: "בנסיבות אלה, אני דוחה את טענת התובע כאילו נפל במדרגות, במקום הנטען. למעלה מהצריך אומר כי אף אילו נפל במקום הנטען, אינני סבורה שהתובע עמד בנטל להוכיח שנפילתו אירעה עקב שבר במדרגה. הן התובע והן העד מטעמו לא מסרו בעדותם הראשית שהתובע נפל עקב שבר במדרגה. עדות זו, שנמסרה רק במהלך החקירה הנגדית, כשהבינו את שהחסירו בעדותם הראשית, היא בגדר עדות כבושה".

"בנסיבות אלה", קובע בית המשפט "דין התביעה להידחות בהעדר קשר סיבתי בין התרשלות העירייה לבין פציעתו של התובע. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 10,000 שקלים".