משרד התקשורת פרסם שימוע באתר המשרד – תוך דילוג על המדיה החרדית – בנושאי חסימת קווים כשרים לחיוג למספרים מסוימים, ו'פלוני ופלונית' בחרו לעתור נגד אופן הפרסום • השניים אף טענו כי המשרד לא אפשר פנייה באמצעות הפקס • אלא שעל אף שקיבלו מספר פקס ייעודי – העותרים עצמם העבירו אלפי תגובות מהציבור החרדי באמצעות הדוא"ל • התוצאה: בג"צ דחה את העתירה על הסף
דוד שלומוביץ 10.01.2021
בית המשפט העליון | צילום: פלאש 90 שלושת שופטי בג"צ דחו בסוף השבוע שעבר עתירה של פלוני ופלונית בנוגע לאופי פרסום שימוע של משרד ממשלתי הנוגע למגזר החרדי. העתירה הוגשה בעקבות שימוע של משרד התקשורת בנושא חסימת מספרים בקומות הכשרות. השימוע התפרסם באתר המשרד באינטרנט והציבור הוזמן להגיש את השגותיו בנושא, באמצעות הדואר האלקטרוני כמקובל במשרדי הממשלה.
בעתירה נטען כי "הן החשיפה לפרסום השימוע והן משלוח תגובה אליו מחייבות שימוש באינטרנט, הנוגד את אורח חייו של הציבור החרדי". אלא שתשובת משרד התקשורת עלתה סתירה מיניה וביה לרעת העותר. בשלב הראשון נטען, כי "נמסר לעותר, בין היתר, כי ניתן להגיב לשימוע גם באמצעות הפקסימיליה ולשם כך הועבר לו מספר רלוונטי". בשלב השני צוין, כי "אף שמשרד התקשורת נעתר לבקשת העותר להגיב לשימוע באמצעות הפקסימיליה, בפועל העותר העביר אלפי טפסי התנגדות לשימוע באמצעות הדוא"ל. זאת, לצד תגובות נוספות לשימוע, שהתקבלו באמצעות הדוא"ל, מגורמים שונים בציבור החרדי".
כלומר, אותו פלוני שהגיש את העתירה יחד עם פלונית, קיבל מספר פקס להעברת התלונות אך העביר בעצמו אלפי טפסים דרך הדוא"ל. בדיוק לכן טוענים במשרד התקשורת, כי "היקף התגובות שהתקבלו באמצעות הדוא"ל מהציבור החרדי בכלל ומהעותר בפרט מעידים כי הן דרכי פרסום השימוע והן מתן האפשרות להגיב לשימוע באמצעות הדוא"ל היו סבירים ואף אפקטיביים בפועל".
בנוסף, עלה מדברי משרד התקשורת כי "נכון ליום 31.12.2020 טרם התקבלה החלטה סופית בעניין השימוע". משכך, כתבו שופטי בג"צ (פוגלמן, עמית ואלרון) בתשובתם, כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת היותה עתירה מוקדמת. "הלכה מושרשת היא כי אין בית משפט זה נדרש להשגות אודות אופן התנהלותו של הליך שימוע בטרם קבלת החלטה של הרשות המוסמכת בעניין". השופטים כותבים לפלוני ופלונית כי המועד לבחינת הטענות שלהם באשר "לפגמים הנטענים שנפלו בהליך השימוע, באופן פרסומו ובדרכים שניתן היה להגיב לו הוא לאחר קבלת החלטה סופית של משרד התקשורת בעניין התיקונים המוצעים". השופטים אף ממליצים לעותרים 'לשמור' את טענותיהם "והם יוכלו לתקוף את הליך השימוע במועד המתאים לכך".
מי אתם, פלוני ופלונית
לגוף הדברים טוענים השופטים כי דין העתירה להידחות גם מפני שהדברים לא נכונים לגמרי. משרד התקשורת ענה בתגובה לעתירה כי בנושא השימוע התקיימה ישיבה של נציגי משרד התקשורת ונציגי ועדת הרבנים לענייני תקשורת בה נמסרו פרטים בנושא השימוע. זאת ועוד "דבר השימוע הובא לידיעת כתבי תקשורת, וביניהם עיתונאים וכתבים מהמגזר הדתי-חרדי, וקיבל ביטוי הן בעיתונות החרדית המודפסת והן באתרי אינטרנט שנחשבים כנצפים ומקובלים במגזר".
אי לכך דחו השופטים את העתירה, הן מפני שהתקבלו תגובות לשימוע באמצעות הדוא"ל מגורמים שונים בציבור החרדי, הן מפני שהתקבלו תגובות בדוא"ל מהעותרים עצמם והן מפני שמשרד התקשורת אפשר לשלוח התייחסויות לשימוע גם באמצעות הפקס. "כל אלה מצביעים הן על האפקטיביות של פרסום השימוע ועל המודעות לקיומו והן על נגישות ואפשרות להגשת תגובות ועמדות בהתייחס לשימוע, כך שלא אלמן ישראל", מסיימים השופטים את פסק הדין.
השופטים אפילו לא מצאו לנכון לתת לעותרים – פלוני ופלונית – אפשרות להגיב לעתירה וחייב את העותרים לשאת בהוצאות העתירה בסך 2,000 שקל.
במילים אחרות, השופטים גלגלו את העותרים מכל המדרגות וקבעו כי המגזר החרדי חשוף לאינטרנט ומחובר לדואר האלקטרוני.
כעת, נשארנו עם שתי שאלות: כיצד תשפיע הפסיקה על הגישה של משרד הממשלה כלפי המגזר החרדי בנושא האינטרנט והדוא"ל, ומי הם אותם פלוני ופלונית נשואי העתירה.
